ביקורת ספרותית על מכתב אחרון ופרידה מאת ג'וג'ו מויס
ספר טוב

---

את הספר קניתי ביריד הספרים בכיכר רבין מישהי מכרה אותו ב10 שקלים, קניתי את הספר הוא נראה לי טוב ג'וגו מויס הייתה מוכרת לי בגלל סדרת הספרים שלה ''ללכת בדרכך'' מאז השנה האחרונה עייפתי מסיפורי רומן הרומנטי, קשה לי לקרוא עלילות קיטשיות שהכול פתאום כמו אגדה(פיירי טייל) כמו הספרים של קריסטין הרמל, אבל חברה טובה שלי אומרת:'' אור זה לא קיטש, תקראי קצת.. תנסי..'' אמרתי טוב מה יקרה? אקח הפסקה מהלימודים למבחנים ואקרא, התחלתי לקרוא בשבת הקודמת ונשאבתי לעלילה, להכול ולא הרגשתי את הקיטש כלל.

הסיפור מגולל את סיפורה של אלי עיתונאית בעיתון פופלרי באנגליה, שמוצאת מכתבי אהבה מגבר לאישה משנות ה60, חייה נשזרים בחייה של האישה, היא עוקבת אחרי המכתבים ובנתיים נאלצת להתמודד עם חיי האהבה הלא פשוטים שלה, שמנהלת יחסים עם בחור נשוי, מתלבטת לגבי חייה ונתקלת במכתבי האהבה שמעשירים אותה, ספר מקסים, כל- כך הסתקרנתי לגבי ההמשך, שהמשכתי ולא הספקתי. היא פוגשת גם אנשים, היא גם לומדת על עצמה ועל החיים שלה, וכמה שסיפורי האהבה הם לא מה שחשבנו, במיוחד הסופרת הצמידה מכתבי אהבה, או טקסטים של בחורים שכותבים לנשים מכתבים, או הודעות. אהבתי כל-כך את הספר , וזה גרם לי לתהות האם יהיה אי פעם יהיה מישהו שבאמת יהיה לו אכפת ממני בכדי לכתוב לי מכתבי אהבה? או אם בכלל שיהיו לו אכפת מרגשותי, ואני כדומה לאלי הדמות, תמיד מרגישה שאני בעמדה של זאת המשקיעה וכל אלה שמסביבי מתייחסים אלי כמובן מאליו, וזה הסיפור ולא רק הסיפור האהבה המיוחד בשנות ה60, וכרגיל האהבה נמצאת מתחת לאף ואולי זה נכון.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על מכתב אחרון ופרידה