ביקורת ספרותית על מכתב אחרון ופרידה מאת ג'וג'ו מויס
ספר טוב

---

מרגש, וגם עצוב. איך אהבה גדולה מתפספסת בגלל קודים חברתיים כובלים
של קשר נישואין כושל, ובגלל שהאדם הנכון הופיע מאוחר מדי.
ג'ניפר המתוקה חיה חיי רווחה משמימים עם בעל עשיר ומשעמם,
שריגושים אינם קיימים אצלו בלקסיקון.
אל תוך חייה המדשדשים נכנס בחור עם קסם אישי, וההתאהבות ביניהם
היא כמו זיקוקי דינור. זה הבחור שגורם לה לחיות, תרתי משמע!!

אממה...הגורל מחליט להתערב, ולהפריד בין השניים.
וכך חולפות השנים, הרבה שנים...והיא שוב שוקעת לשיממון רגשי.
ואז עיתונאית בשם אלי נכנסת לתמונה, והחיים מקבלים חישוב מסלול מחדש...

אהה...ועוד פרט קטן :))
לא קראתי, אלא צפיתי בסרט המשודר בנטפליקס.
ונהניתי ♥

כשהבנתי שאותה סופרת כתבה את "ללכת בדרכך" שצפיתי בו בקולנוע,
והתרגשתי עד דמעות! ההערכה שלי לכתיבתה וסגנונה עלתה כמו מניה בשוק ההון :)


ציטוט:
"העבר יכול להיות משכר,
הוא יכול למשוך אותך פנימה, ליצור אשליה שהמצב היה טוב יותר,
שאושרך היה רב יותר, או שהחוויות היו עשירות יותר אז.
הוא יכול גם להתיש אותך, להשאיר אותך באחיזתם של זיכרונות של כאב,
שברון לב ואכזבה, למנוע ממך לנסות לגעת שוב באושר.

אומרים שאם לא נלמד מטעויות העבר, נאלץ לחזור עליהן,
אבל האם נוכל גם ללמוד לשחרר את העבר, ללמוד לפרוץ קדימה,
עם הידע בקרבת מקום, אך מבלי לתת שישתלט על יכולתנו
לנסות שוב, להרגיש שוב?!"
♥

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על מכתב אחרון ופרידה