ביקורת ספרותית על פרקי חיים של דובין מאת ברנרד מלמוד
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 ביולי, 2018
ע"י אירית


לפני קצת פחות משבועיים, התחלתי לקרוא את דוקטור ז'יוואגו וכבר בעמוד החמישי נטשתי, וזה לא בגללו זה בגללי. חשבתי שהאקלים הסובייטי (או לפחות מה שזכרתי מהסרט שהופק מהספר, שכולם בוססו שם בשלג), ייטיב עם הדביקות של חום יולי אוגוסט אבל כנראה שזו לא סיבה מספקת לקרוא את פסטרנק וגם לא להתמודד עם מכסה של 700 עמודים- לכך נדרשת מוכנות אחרת... אז במקומו שלפתי מהספרייה שלי את ברנד מלמוד. אחרי שקראתי את "העוזר", שהשאיר אחריו נעימות השמורה לטובים ביותר, בחרתי בביטחון מלא ב"פרקי-חיים של דובין", סיפרו השישי, שאותו קיבלתי במתנה יחד עם עוד כמה פנינים שאינם מן הסוג הנפוץ והפופולרי .

לוקח קצת זמן עד שנכנסים לעובי הקורה ולדמותו של דובין- הביוגרף, קטי- אשת חיקו "שעיניה הצלולות והכהות כופות עליך את רצונה", ופאני- הסטודנטית למחצה ,הצעירה, שמגיעה לנקות להם את הבית .

יחסי מרות לא בדיוק מתקיימים ברומן הזה, אבל בהחלט אפשר לחוש את העליונות הגברית מצדו של דובין, כמי ש"כופה" את עצמו ולו מפאת הגיל והמעמד (ואולי בגלל שזה מתאפשר ונגיש?)על האישה הצעירה שנכנסת לביתו, שהיא לא בדיוק תמימה אבל בגיל שעדיין מגששים ומרימים כל אבן, ותועים בין נבכי החיים .

רומן על חיי נישואין, משפחה ומה שביניהם ועל משיכה קלסית בין גבר בגיל העמידה, שנכנס לשלב שבו הוא עשוי ללכת לאיבוד, זקוק לחיזוקים, חרד ליכולתו המינית, ומכל “שלל” פחדיו וחששותיו מתאימה דמות צעירה, צעירה מאוד, שמעריצה את בגרותו, את יכולתו, השכלתו, ניסיונו, וכספו, כשבאמצעותו– היא בודקת את מיניותה, והוא מנסה לשייר מן הנעורים את מה שהוא יכול ליטול בהשאלה מן הצעירים.

האם זו זכות, בחירה, תביעה מוצדקת, גמול, או רעב להרפתקה בניגוד לשכל הטוב של הזמן ואולי ניסיון לאכול מהפרי האסור רגע אחד לפני ...

הכתיבה מעולה, העלילה זורמת, אפשר לומר אפילו מהפנטת, ההרהורים חדים שנונים וככאלה מחייבים למרקר כדי לחזור אליהם. וגם אם אין חדש ועולם כמנהגו נוהג, כל כתיבה, כל יצירה, מאירה ומערטלת לכבודנו פינה חשוכה ונסתרת, של איזה תא בהמיספרה השמאלית... מעוררת עצב נוסף, ומעבה את הבנתנו ואת עולמנו, ואין ספק שלקרוא את מלמוד זה לצאת תמיד נשכרים .

אגב, כשבתו –ג'ינה מלמוד סמית פרסמה את זיכרונותיה היא גילתה בין השאר שהיה לאביה רומן עם תלמידה שלו, שהוא אף כתב עליו באחד מספריו וכנראה שזהו הספר ... מי אמר שהסופרים לא מבססים את הספרים שלהם במידה די מכרעת על חייהם גם אם הם כותבים את עצמם בווריאציות שונות ...?

מלמוד ( 1914-1986) היה סופר יהודי אמריקאי. צלע בטריומווירט של סופרים יהודים-אמריקאים - לצד סול בלו ופיליפ רות - שבלטו בספרות האמריקאית בשנות ה-50 וה-60. זוכה פרס פוליצר ושני פרסי נשיונל בוק.

מומלץ .
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בר (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת נפלאה אירית. נשמע מעניין
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
סקירה מצוינת . אהבתי את איך שתיארת את הדמויות.
אירית (לפני חודש)
תודה לך חני מתוקה, ותודה לך עמיחי.
ערב נפלא .
עמיחי (לפני חודש)
תודה רבה על התזכורת היפה. ספר טוב מאד.
חני (לפני חודש)
סקירה נפלאה. והתמונה שלך פה אהובה עלי מאוד.
אירית (לפני חודש)
תודה לכל המגיבים ולבתיה, רץ וכרמליטה.
ערב נעים !
בת-יה (לפני חודש)
"ד"ר ז'יוואגו" הוא אחד המקרים הבודדים בהם הסרט טוב בהרבה מהספר. מומלץ לוותר על הספר - משעמם.
רץ (לפני חודש)
אירית -את מצליחה לעניין ולרגש באופן בו את מתחברת לספרים ישנים, כאלה שמעוררים געגועים.
כרמליטה (לפני חודש)
גם בעיני יופי של סקירה (כהרגלך).
תודה אירית.
אירית (לפני חודש)
תודה לך מחשבות, ושבוע טוב ...
מחשבות (לפני חודש)
יופי. סקירה כלבבי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ