ספר שהפך לי את החיים. זה משפט ממש גדול, ואני קצת פוחדת מהכרזות שכאלו אז הנה אני מיד מצמצמת: ספר שהפך לי את החיים לתקופה. ושוב מצמצמת: תקופה די קצרה, עם התחלה אמצע וסוף. לפחות נראה לי שהיא נגמרה.
התחלתי לקרוא אותו בסוף השנת שירות. שנה שהפכה לי את החיים בעצמה. לא יכולה לצמצם, סליחה. שנה שהסתכלה לי עמוק בעיניים, לא פחדה להישיר מבט, ושאלה אותי- למה את כל כך עצובה?
זוכרת איך סיימתי לקרוא אותו. לילה-ערב, משב רוח חם, על החול מול הים. שכבתי בתנוחה מוזרה כי לא היה ממש נוח שם. אבל התעקשתי לקרוא אותו בחוץ. זו חוויה יותר חזקה מאשר בפנים.
ומעליי הירח, ולידו אין כוכבים אבל רעש הגלים מוסיף לאווירה, וכשאני קוראת "בא לי הביתה" אני הופכת עוד דף לחפש באופן טבעי את ההמשך והעיניים שלי נופלות על כמה תודות. כתוביות סיום. נגמר הספר, יאללה.
ואז הכל עוצר ועובר לי בראש: זהו. נגמר עם נועה ועמיר, סימה ויותם, ואני לעולם לא אדע מה עלה בגורלם אבל יותר מזה: נגמר מישהו שמבין אותי באופן מוחלט. נגמרו משפטים כמו, ממעמקי נשמתו המסוכסכת. ואם אני לא טועה, היא פחות עצובה ממני. זה לא ספר על עצבות. אבל יש בו בשפע, במיוחד אם אתה קורא מעיניים נכונות. לא מחפשות את המילה אלא מוצאות אותה בכל הברה שנייה. יש אנשים כאלה. את לא לבד. יש אנשים עצובים.
ואם יש להם מזל, אז הם מוצאים מישהו שמבין אותם באופן מוחלט, בלי מילים, לפעמים בחרוזים.
זה ספר על אהבה. ועל געגוע. ועל ארבעה בתים. ועוד הרבה דברים בנוסף.
אבל זה מה שבי הכי נגע.

היא: כותבת את אחד הספרים הטובים שקראתי
אני: לא מצליחה לדבר שעה אחרי שסיימתי אותו
הדיאלוגים פשוט נהדרים. הספר כל כך חשוב ויפה וכתוב נכון וזורם ורק בא לי לשמוע עוד ולראות מה קורה עם הבחורה הזאת, שנכנסה לי ממש ללב. מומלץ ברמות. רק תהיו מוכנים לכובד הזה בלב, לוקח לו כמה ימים לעבור.

ספר נפלא!!!!
קיבלתי אותו במתנה כשהייתי קטנה וזכרתי אותו לטובה, מה שגרם לי לקרוא אותו עוד פעם. פשוט נפלא!!! ספר שמצית את הדימיון, פותח את הלב ומשביע את הסקרנות בסופו. בדיוק מה שהייתי צריכה. נהניתי ממנו כמו ממתק אמיתי. מעולה

רפרפתי פה קצת על הביקורות ולדעתי הן לא עושות צדק עם הספר, שנשפט לחומרה. רק עכשיו אני מבינה שזה כנראה מוזר אבל אני לא סבלתי את הספר הראשון. אני מודה שניסיתי לקרוא אותו אחרי שכבר ראיתי את הסרט (המצוין) אבל משהו בסגנון כתיבה ובזרימה של הספר פשוט לא עבד אצלי. דילגתי בין עמודים עד שוויתרתי לגמרי.
את הספר הזה לא התכוונתי לקרוא אלא קיבלתי במתנה לפני טיסה והוא העביר לי את הזמן מעולה. נכון, הוא לא יצירת מופת, אבל בחייאת. רוב הזמן ממש לא בא לי ספר מטורף משנה תודעה, אלא משהו שיעשה לי כיף, ומהספר הזה נהניתי מאוד. למרות שלואיזה מתאבלת הספר הזה קליל, מצחיק ואפילו מעניין. בהתחלה חשבתי שכל רעיון הדמות של לילי נורא ואיום אבל את הספר סיימתי כשאני מחבבת אותה. היה נחמד מאוד לעבור את תהליך היציאה מהאבל הראשוני עם לואיזה ולקרוא עליה מוצאת עניין חדש בחייה, בכל התחומים, מגלה את עצמה מחדש. מומלץ

הרעיון מגניב, אבל הספר הזה פשוט חירב אותו, ברמה כזאת שעל אף שמאוד רציתי לדעת למה האנה התאבדה לא הייתי מסוגלת לקרוא אותו עד הסוף, וחיכיתי לסדרה.
כתוב בצורה טיפשית ומבולגנת מידי.