ביקורת ספרותית על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו

---

ספר שהפך לי את החיים. זה משפט ממש גדול, ואני קצת פוחדת מהכרזות שכאלו אז הנה אני מיד מצמצמת: ספר שהפך לי את החיים לתקופה. ושוב מצמצמת: תקופה די קצרה, עם התחלה אמצע וסוף. לפחות נראה לי שהיא נגמרה.
התחלתי לקרוא אותו בסוף השנת שירות. שנה שהפכה לי את החיים בעצמה. לא יכולה לצמצם, סליחה. שנה שהסתכלה לי עמוק בעיניים, לא פחדה להישיר מבט, ושאלה אותי- למה את כל כך עצובה?
זוכרת איך סיימתי לקרוא אותו. לילה-ערב, משב רוח חם, על החול מול הים. שכבתי בתנוחה מוזרה כי לא היה ממש נוח שם. אבל התעקשתי לקרוא אותו בחוץ. זו חוויה יותר חזקה מאשר בפנים.
ומעליי הירח, ולידו אין כוכבים אבל רעש הגלים מוסיף לאווירה, וכשאני קוראת "בא לי הביתה" אני הופכת עוד דף לחפש באופן טבעי את ההמשך והעיניים שלי נופלות על כמה תודות. כתוביות סיום. נגמר הספר, יאללה.
ואז הכל עוצר ועובר לי בראש: זהו. נגמר עם נועה ועמיר, סימה ויותם, ואני לעולם לא אדע מה עלה בגורלם אבל יותר מזה: נגמר מישהו שמבין אותי באופן מוחלט. נגמרו משפטים כמו, ממעמקי נשמתו המסוכסכת. ואם אני לא טועה, היא פחות עצובה ממני. זה לא ספר על עצבות. אבל יש בו בשפע, במיוחד אם אתה קורא מעיניים נכונות. לא מחפשות את המילה אלא מוצאות אותה בכל הברה שנייה. יש אנשים כאלה. את לא לבד. יש אנשים עצובים.
ואם יש להם מזל, אז הם מוצאים מישהו שמבין אותם באופן מוחלט, בלי מילים, לפעמים בחרוזים.
זה ספר על אהבה. ועל געגוע. ועל ארבעה בתים. ועוד הרבה דברים בנוסף.
אבל זה מה שבי הכי נגע.

» ביקורות נוספות של תולעת
» ביקורות נוספות על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית #