הייתי חייל ומלאתי פקודות - האומנם ?
לא פעם ייחלתי לעצמי להיות זבוב על הקיר, אחד שנוכח, ולא נראה בחדרי חדרים באירועים בהם התקיימו דיונים סודיים, שהובילו להכרעות גורליות, או שסופרו בהם סודות הפותרים תעלומות. את המשאלה הזאת עדיין לא ממשתי, אך בעזרתו של המודיעין הבריטי במלחמת העולם השנייה, שפרס מיקרופונים סמויים במגורי השבויים הגרמנים, ודרכם הוא הקליט הקלטות ששימשו מידע מודיעני רב ערך, הרגשתי כמו זבוב על הקיר.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נוצר קושי בגביית עדויות מחיילי הוורמאכט - הצבא הנאצי, המתייחסות לפשעי מלחמה, כתוצאה מקשר שתיקה, או שהעדויות שנמסרו יופו ואורגנו מחדש בהתאם למציאות החדשה, התוצאה הכוללת הייתה תדמית לא נכונה לוורמאכט כצבא מקצועי ונקי לכאורה מפשעי מלחמה.
הקלטות חשאיות של שיחות חיילים, מהוות הזדמנות לחשיפת האמת, זאת שקרוב לוודאי נשמרת במוחם של האנשים כסודות כמוסים, באמצעותן ניתן להיוודע למחשבות החיילים כמי שנקטו באלימות או נחשפו אליה במהלך מלחמת העולם השנייה.
תמלילי השיחות הם תיעוד המשקף את ההוויה הנאצית בזמן אמת, בשעה שהחיילים לא ידעו את תוצאות המלחמה, ולכן ההקלטות האלה הן תיעוד אמיתי ואותנטי, על הצבא הגרמני וחיילו במלחמת העולם השנייה, ובכך הם מהווים מקור היסטורי איכותי יוצא דופן.
נייצל, וולצר, היסטוריון ופסיכולוג חברתי חברו יחד בכדי לחקור את קלטות המצויים בארכיון המודיעין הבריטי, בכלי מחקר המשלבים בין היסטוריה ופסיכולוגיה חברתית, המאפשרים להבין מאפייני חשיבה אנושית, בהקשר תרבותי, ותקופתי, ובאמצעותם להבין את התייחסויות החיילים למגוון נושאים כפי שמשתקפים מעיניהם בתמלילי ההקלטות - אני בחרתי בסקירה הזאת לעסוק בפשעי המלחמה.
הספר מניח שאלת מחקר מעניינת, לפיה אדם המקבל החלטות, לא פועל על בסיס שיקולים רציונליים אובייקטיביים, אלא על בסיס שיקולים סובייקטיביים המבוססים על האופן שבו הוא מפרש את סביבתו, כלומר קנה המידה לפרשנות האנושית לסביבה עשוי להשתנות, בנסיבות שונות, כמו שלום לעומת מלחמה.
נקודת המוצא של המחקר מעלה שאלה משמעותית, האם הערכים המוסריים של היום, נכונים לשיפוט חיילים שפעלו במציאות שונה, במלחמה אלימה, כמלחמת העולם השנייה. אם השאלה תקפה, הרי שיש בסיס לטענת הנאצים, " הייתי חייל במלחמה ומלאתי רק פקודות ". באמצעות השאלה הפרובוקטיבית הזאת ניסיתי לענות לשאלה האם החייל הגרמני מלא פקודות בצייתנות, או שהייתה בו נכונות עצמית למלא פקודות המתייחסות לפשעי מלחמה ?
תמלילי השיחות, מפתיעים בהתייחסות האמיתית של החיילים למעשי הזוועה.
על העונג שבהרג, " הטלת הפצצות הפכה בשבילי לצורך, זה ממש גורם לרטט, הרגשה נהדרת. זה טוב בדיוק כמו לירות במישהו ". (סגן בלופטוואפה, 17 ביולי 1940)
הציטוט הזה אופייני להקלטות רבות, הוא מעיד ועל התמכרות החיילים לאלימות ושימוש מורחב בה, לעתים מעבר לפקודות ולעתים ללא ביצוע הבחנה בין חיילים לאזרחים.
.
הספר הזה שובר את התדמית הוורמאכט כצבא מקצועי נקי, מדובר בצבא שהאלימות הייתה טבועה בו כדפוס התנהגות, החיילים לא הרגישו כי בצעו מעשי זוועה, בשבילם ההרג והאכזריות הייתה צורת עבודה. המלחמה היא סוג של מפלצת היוצרת דינמיקה המוליכה לאכזריות הולכת ומתגברת, בעיקר שמדובר בצבא הנאצי שפעל בסביבה רווית אלימות כחזית המזרחית.
האם פשעי מלחמה מיוחדים לצבא הנאצי, החוקרים סבורים כי, כול מלחמה, מייצרת פשעי מלחמה, כמו בוייטנאם, בסוגיה הזאת, לדעתי מסקנות החוקרים מקלות עם הצבא הנאצי, שחונך לאלימות באמצעות גדודי הנוער - ה"היטלר יוגנד " ( Hitlerjugend ) כחלק מתפיסת העוצמה הנאצית.
ספר חשוב ומעניין לחקר מלחמת העולם השנייה, ולסוגיית פשעי המלחמה של הצבא הנאצי.