חיילים

ההקלטות הסודיות של אנשי הוורמאכט: פרוטוקולים של לחימה ומוות

סונקה נייצל & הראלד ולצר

יצא לאור ע"י הוצאת כנרת זמורה-ביתן, בשנת 2014, מכיל 400 עמודים, תירגום: עופרה קֶק.


הוסף לסל
קנה חדש: ₪94.00 ₪84.60





ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
4.286
86% בנים
6 בנים   1 בנות
גיל ממוצע:45
1586 התעניינו בספר


תקציר הספר
בראשית מלחמת העולם השנייה יזם המודיעין הבריטי את אחד ממבצעי הריגול הגדולים והחשובים בהיסטוריה: אנשיו התקינו מיקרופונים זעירים בכמה מתקני כליאה, והאזינו בשיטתיות לאלפי שבויי המלחמה הגרמנים שנכלאו בהם. האזנות הסתר נועדו לסחוט מהשבויים הגרמנים מידע על עניינים צבאיים, כמו תוכניות מבצעיות וכלי נשק חדשים. אבל השבויים, שלא ידעו כמובן שהבריטים מאזינים להם, דיברו בגילוי לב גם על נושאים אחרים: הערים שביקרו בהם, בני המשפחה שהתגעגעו אליהם, וגם ההריגה והאלימות הקיצונית שהיו חלק מחיי היומיום שלהם, מעורבותם האישית בביצוע פשעי מלחמה ויחסם להשמדת יהודי אירופה.

כחצי מאה לאחר תום המלחמה גילה ההיסטוריון הגרמני סונקה נייצל את תמלילי השיחות, המחזיקים בסך הכול כ-150,000 עמודים, והחל לנתח אותם עם הפסיכולוג החברתי הראלד ולצר. התוצאה של מפעל האדירים הזה היא הספר חיילים, המבוסס על תמלילי השיחות, ומביא מבט חדש, מבפנים, על חיילי צבא גרמניה ומפקדיו: מה היו הנושאים שהעסיקו אותם במיוחד, מה הם חשבו על המנהיגים שלהם ועל המפלגה ששלטה בהם, כיצד הם תפסו את המלחמה ואת יריביהם, וגם מה הם ידעו על השמדת יהודי אירופה, מה היתה מעורבותם בה ומה הם חשבו עליה.

סונקה נייצל (נולד ב-1968) הוא היסטוריון המלמד היסטוריה של העת החדשה במיינץ ובזארבריקן; ומשמש מרצה אורח באוניברסיטאות של גלזגו, ברן וקרלסרוהה. עם פרסומיו נמנה הספר, "Abgehört. Deutsche Generäle in britischer Kriegsgefangenschaft 1942–1945".

הראלד ולצר (נולד ב-1958) הוא מנהל המרכז הבינתחומי לחקר הזיכרון במכון למדעי התרבות באסן, ומלמד פסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת סנט גלן. ולצר פירסם ספרים אחדים, ובהם "Täter. Wie aus ganz normalen Menschen Massenmörder werden" ו-"Klimakriege. Wofür im 21. Jahrhundert getötet wird", שתורגמו ל-15 שפות.

"פעם השתתפתי בזה [...] זה היה כשהשתתפתי במערכה על פולין. עשיתי שם טיסות תובלה. הייתי פעם בראדוֹם ואכלתי שם ארוחת צהריים בגדוד של ואפן-ס"ס שהיה שם. ואז סרן אחד מהס"ס, או מה שהוא לא היה, אמר לי: ‘בא לך לבוא לחצי שעה? תקבל תת-מקלע וקדימה ניסע.’ אז אני כבר הולך איתם. היתה לי עוד שעה אחת פנויה, אבל הלכנו למקום שנראה כמו בסיס צבאי וחיסלנו אלף וחמש מאות יהודים. [...] חשבתי על זה – דווקא לא היה נחמד." סגן מהלופטוואפה, 16 באפריל 1943









©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ