ביקורת ספרותית על גוף שני יחיד מאת סייד קשוע
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 10 במאי, 2018
ע"י שונרא החתול


הוא חתיכת סכסכן, הסייד קשוע הזה.
כאילו לא די לנו בסכסוך הערבי-ישראלי, הוא מוסיף את הסכסוך הסיידי-קשועי הרב שכבתי.
הוא מסכסך בין ערבים נוצרים לבין ערבים מוסלמים, בין ערבים שמרנים לבין ערבים ליברלים, בין ערביי הגליל לבין ערביי המשולש, בין שמאלנים לבין מתנחלים, בין שמאלנים לבין ערבים, בין אשכנזים לבין מזרחים, בין ערביי העיר לבין ערביי הכפר, בין חמולה א' לבין חמולה ב', בין ערביי הגדה לבין ערביי מזרח ירושלים, בין ערביי ישראל שהיגרו לירושלים לבין ערביי מזרח ירושלים, בין ערביי בית צפאפא לערביי בית חנינא, בין ערבים ישראלים לבין ערבים ירדנים, בין משת"פים חרא לבין ערבים טובים, בין פועלים צעירים לבין פועלים מבוגרים, בין בנים מצליחים לבין אימותיהם הפשוטות, בין סטודנטים ערבים בחוגים יוקרתיים לבין סטודנטים ערבים בחוגים פושטיים, בין סטודנטיות ערביות מתקדמות (בלי חיג'אב) לבין סטודנטיות ערביות פרימיטיביות (עם חיג'אב), בין שוטרים יהודיים לערבים תמימים שהיהודים סתם נטפלים אליהם וגם בין דרוזים לבין ערבים הרבה לפני הרצח במסגד אל אקצא.

אבל הוא עשה שלום איתי. שלום של אמיצים. שלום ספרותי, לכל הפחות.

ואת כל הסכסוכים הקטנים האלו הוא יוצר במשפט, בחצי משפט, במילה. לפעמים אפילו בהינד מבט, בעפעוף. זה לא תמיד סכסוכים פר-סה אלא מין הערות קטנות ואגביות כאלה שבהן מקופלות התנשאות, סנוביזם, רגשי עליונות ופסילה קטגורית על הסף. והוא עושה את זה בהכי אנדרסטייטמנטיות שיש. את מה שאני אביע בשלושה עמודי 4A בלי רווחים סייד קשוע יזקק לשתיים וחצי מילים מדוייקות. גאון.

למשל:
"הם לא רצו שילדיהם ילמדו בבתי הספר ששירתו את המזרח-ירושלמים, מוסדות ציבוריים ידועים לשמצה בשל התנאים הפיסיים והחינוכיים השוררים בהם. המהגרים הערבים בתוך העיר, שעורך הדין נמנה עמהם, רצו שילדיהם ילמדו לפי המתכונת שבה למדו הם, כלומר במסגרת השייכת למשרד החינוך הישראלי ושתעודת הבגרות שלה מוכרת באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, וזאת בניגוד למערכת החינוך המזרח-ירושלמית שבה למדו עד לאחרונה על פי המתכונת הירדנית, ומאז כניסת הרשות - לפי משרד החינוך הפלסטיני." (עמ' 17)

וגם:
"את סמאח ובעלה הם לא חשבו בכלל להזמין, למרות ששניהם משכילים לא פחות מיתר המוזמנים, ולמרות שמעמדם הכלכלי אולי טוב יותר. עובדת היותם תושבי מזרח העיר פוסלת אותם, מכיוון שהמפגשים האלה הם של חוג המהגרים, ויש דברים - כך הם חשבו - שאינם יכולים לחלוק עם המקומיים, אמידים ומשכילים ככל שיהיו." .(עמ' 28)

אז נדמה לי שכפועל יוצא מהסכסכת הסייד-קשועית, אף אחד לא באמת יוצא טוב בספר הזה. לכל אחד יש את הפאק שלו. אולי, בלחץ, רק יחזקאל יוצא טוב. יחזקאל שהוא השומר הזקן בכניסה לחניון של המשרד של עורך הדין שבו כמובן יש לו חמש חניות ושיחזקאל היהודי מנקה לעורך הדין הערבי את המכונית בכל יום חמישי. ע"ע סמלי סטטוס בהמשך.
אפילו הספר לא יצא טוב.
הוא יצא מעולה.
מעולה שבמעולים.

הוא יצא ספר שעשה לי לילה לבן, אבל עם הרבה כוכבים וזהרורים שמנצנצים באור גדול. הוא יצא ספר שקראתי לפחות שש פעמים בהתפעלות כאילו זו הפעם הראשונה. הוא יצא ספר שפירק אותי לרסיסי רסיסים. הוא יצא ספר שמייד נכנס לרשימת 'עשרת הספרים הכי'.
ואם בכלל אפשר למדוד ספר במונחים של תמורה לאגרה אז יצא שאני חייבת לסייד קשוע הרבה כסף.

בספר יש שני קולות - גוף שלישי (שכתוב כל כך מיוחד שהוא כמעט גוף רביעי, אם יש דבר כזה) וגוף ראשון. גוף שני יחיד הוא דווקא הגוף שבו סייד קשוע לא עשה שימוש בספר, ולקח לי זמן להבין את הגאוניות שבכך: זו גם מיטת היחיד שבה הגוף השלישי ישן לבד וגם הגוף השני היחיד שנכנס לעורו של הגוף הראשון היחיד. אני אשמח לפרשנויות והסברים אחרים.

הפרקים שבהם דעתו של עורך הדין נטרפת בגלל אשתו הוא מופת של כתיבה. המחשבות רדפו אותו והתרוצצו אצלו בשגעת סכיזופרנית גם בבטן וגם בראש, והרי אין דו קיום בין הראש והבטן. זה מסלול התנגשות ודאי. אבל סייד קשוע כמו הכניס חמשת-אלפים מדפסות לתוך הבטן ולתוך הראש של עורך הדין שכולן מדפיסות בו זמנית ובכל זאת מצליחות להוציא פלט אחד מובנה ומסודר של תרשים הזרימה של כל התרחישים האפשריים על הסתעפויותיהם והשלכותיהם, והפלט הזה לופת אותך כך שאי אפשר להפסיק לקרוא. לפיתה מרצון, כן?
ואחת השורות התחתונות של הפרק המכונן הזה היא שאפשר להוציא את הערבי מהכפר ולעשות אותו עורך דין גדול ומצליח עם כל סמלי הססטוס האפשריים (את רובם הוא דחס כבר לעמודים הראשונים: וילה דו קומתית בבית צפאפה הנחשבת + חנייה מקורה עם שלט + שתי מכוניות שמתוכן אחת מרצדס 7 ליטר שמעידה גם על מחיר הרכב וגם על תחנת הדלק שבאה איתה + סושי מסאקורה + ג'וני ווקר שחור + שיבאס רגאל + עניבה של ראלף לורן + סוויטת הורים + משרד ביתי + רעייה שעובדת לא כי באמת צריך את המשכורת שלה אלא כדי שהיא תגשים את עצמה) אבל אי אפשר להוציא את הסכין מהערבי.
ואת זה כותב סייד קשוע על בני עמו ובכך הוא מנציח את הפרימיטיביות והצימאון לדם והסטריאוטיפים ולדעתי זה בכלל לא מובן מאליו.

מעלה נוספת של הספר היא שאפשר לשלוף כמעט כל פרק והוא יעמוד כסיפור בפני עצמו. הכותרת כבר שם בכל מקרה והיא עצמה זיקוק מצויין וקולע.

וכמה פעמים שקראתי את הספר, לא ידעתי שובע. ואני חושבת שאני יודעת למה: כי סייד קשוע חייב לכתוב את הספר גם מנקודת המבט של יונתן. הוא חייב.
זה יהיה פשע אם הוא לא יכתוב, ומאחר שהוא סופר ערבי שכותב (גם) עבור יהודים זה יהיה פשע של ערבי נגד יהודים ולכן זה כבר יהיה פשע לאומני :-)
אני חייבת לדעת למה יונתן עשה את מה שעשה. האם זה היה תרגיל צילום שהשתבש? ואיך יונתן ראה את ההתרחשויות מנקודת המבט הייחודית שלו? ואילו רגשות היו ליונתן כלפי אמא שלו? ומה הוא חשב על הסוף? הסוף שמגיע עוד לפני האמצע שהוא אחד הסופים הכי עוצמתיים ומטלטלים ever.

(פשע נוסף שכבר התבצע הוא התקציר בגב הספר. אני כבר מורגלת לקרוא תקצירים רק בסיום הקריאה אז לי הוא לא קלקל דבר, אבל התקציר הזה הוא אחד התקצירים הכי נפשעים שנתקלתי בהם. מי הגאון שרוצה ככה לקלקל ולהרוס? בטוח לא סייד קשוע כי הוא באמת גאון.)

במחי ספר אחד הגיע סייד קשוע למעמד של הרמן קוך ומאיה ערד. המשבצת של הסופר הערבי הייתה פנויה יותר מדי זמן והיא תפוסה עכשיו לנצח, למרות ששני ספריו הקודמים שאותם בלעתי בצימאון לא מתקרבים ל'גוף שני יחיד'. גוף שני הוא יחיד אחד ומיוחד.
כשאני קוטלת, אני קוטלת. וכשאני אוהבת, אני הכי אוהבת.
ואת האהבה הזו קשה לי לבטא אז אני פשוט אומר שסייד קשוע כבש אותי. ואל תגידו די לכיבוש, כי הכיבוש הזה הוא וואחד כיבוש אכבר איקטיר איקטיר.

ונכון שאם חופרים קצת לעומק וגם רואים פני עתיד, הסיפור של יונתן ובצלאל הוא לא אמין בשיט. אבל הרעיון הוא פנומנלי, והבנייה שלו היא פנומנלית, והקלות שבה הוא כן יכול להתרחש ולהתגשם היא מפעימה ומבהילה בו זמנית.


סייד, תעשה לי פריקוול.
וגם סיקוול, בעצם.
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
שאפו על השינוי המעניין שאת עוברת - מקווה לשמוע עליו פירוט נוסף בהמשך.
ספר מעולה, אם כי התקשיתי להבין את סקירתך, ומה בעצם את מנסה לומר.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
יא חתיכת סופר, מסמרון. תראה איזה יופי של מטאפורות הבאת ובלי טיפה אחת של בוץ ורפש וסחי וזבאלה.
ואל תיקח לעצמך קרדיט מופרז - אתה ממש לא מככב בסרט סוג ז' מבית היוצר של צמד יצורי הביבים של סימניה תחתית. שים פס וגם שמ"ז ותשקע לך באיזה ספר אקראי מעולה שבכלל לא קשור אלי או להמלצות שלי. נניח 'גוף שני יחיד' מאת סייד קשוע.
מסמר עקרב (לפני 3 חודשים)
טוב ונעים שם למעלה, במרומי היציע. הסרט אמנם לא מי יודע מה, וכשאתה מככב בו ועושים ממך חוכא ואיטלולא זה לא בדיוק פסגת האושר עלי אדמות. אבל יש מיזוג טוב, ואף אחד לא מסתיר לך, ויש מושבים מרופדים וביסלי גריל (תרופת פלא לכאב ראש) והמון שוקולדים. סבבה.
אז אם כל כך טוב לי, למה בעצם רע? אולי בגלל שהמיזוג כאן חזק מדי ואני קופא מקור. אולי בגלל שחסרה לי החמימות שם למטה, באולם. אולי בגלל שהתגעגעתי. אולי בגלל שגם אם הדרך היא וירטואלית, פוגשים בה לא מעט אנשים טובים שמחממים לך את הלב ברגעים קשים. אולי? בטוח.
טוב לחזור, וטוב שזה קורה בביקורת שלך. את קשוע לא קראתי, אבל את הביקורת שלך קראתי פעמיים.
אפרתי (לפני 3 חודשים)
הביקורת מצוינת, הספר מעולה. להגיד שהוא גאון כזה קשה לי, כי לא קראתי מספיק ממנו.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
רץ, מזרח תיכון חדש בגירסה של שונרא כנראה לא יהיה, אבל שונרא חדשה מבחינה פוליטית ורעיונית מתחילה להתהוות לאחרונה.
וזה שסייד קשוע עזב את הארץ לא מונע ממנו להמשיך לכתוב בעברית. הספר האחרון שלו 'עקוב אחר שינויים' מתחיל בשדה תעופה בעוד הגיבור ממתין לטיסה לישראל. אני מקווה שהספר ייתן תשובה לשאלות שהעלית.
לגבי הסכין שאי אפשר להוציאה מהערבי - זו לא סכין לאומנית אלא על רקע תרבותי (אם כבוד המשפחה המוסלמי נכנס לקטגוריה של תרבות), ולכן מהבחינה הזו הפיוס היהודי-ערבי הוא לא האישיו. אבל אני כן זיהיתי בספר פיוס יהודי-ערבי מסוג אחר. ואם עדיין לא קראת אותו, לדעתי אתה צריך לקרוא.
רץ (לפני 3 חודשים)
שונרא - האמת שחשבתי שיש לנו מזרח תיכון חדש בגרסה של שונרא, אבל שהמשכתי לקרוא הבנתי שבעצם מהות הכתיבה של סייד, היא חשיפת האמת: "אבל אי אפשר להוציא את הסכין מהערבי. ". אם כך הדבר האם יכול להיות שדווקא אנשים כמו סייד יהיו גשר לפיוס יהודי ערבי, האם זה בכלל אפשרי? שמעתי שהוא התייאש ועזב את הארץ, אז מה זה אומר על הכתיבה שלו, ועל ההתייחסות שלו לעתיד?
מיכל (לפני 3 חודשים)
דבק"צ יכול להיות גם ראשי תיבות של כוכבי פרשת איכסה-ליקס: דברי בלע קולניים צורמים.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
הי, שונרא החתול בביקורת הנבחרת. תודה!
עכשיו אני רק מקווה שסימנטוב יכתוב גם לי איזה משהו (לא צריך לייק אפילו) ואני מסודרת.

תודה, הדבורה בקן הצרעות. וברוכה הבאה לסימניה.
אבל תקשיבי, אם את רוצה שיחסינו לא יעלו על שרטון, את צריכה לדעת שאני פנקסנית לא קטנה לגבי חידושי הלשון שלי (חידושונרא) ולכן כשאת כותבת איכס-ליקס (שהוא שם החיבה של פרשת איכסה-ליקס בכיכוב פואנטה והכוורן) אל תשכחי לציין שהזכויות על כך שייכות לשונרא החתול.
ואני צריכה למצוא גם לך שם קיצור או שם חיבה, אז עד שזה יקרה אני אשתמש בראשי התיבות האופייניים לי כל כך (שמעתי שהם מחרפנים את כותבי איכסה-ליקס) ואקרא לך דבק"צ.
אז דבק"צ, אני מאוד מאוד ממליצה לך לקרוא את הספר הזה.
הדבורה מקן הצרעות (לפני 3 חודשים)
את כותבת יפה וחבל שיצא לנו להכיר בנסיבות איכס-ליקס
:-)
יונתן בן (לפני 3 חודשים)
גם יונתן חושב שהוא חייב לכתוב את הספר גם מנקודת המבט של יונתן :-)
yaelhar (לפני 3 חודשים)
צב השעה, אני מסכימה איתך.
כתיבתו נראית לי אירונית ואני מופתעת שאנשים מקבלים אותה כפשוטה, אפילו כפשטנותה. אני בטוחה שהאירונייה שלו עוברת מעל ראשם של חלק מהערבים עליהם הוא כותב, בדיוק כמו שהיא עוברת מעל ראשם של היהודים.
צב השעה (לפני 3 חודשים)
כשסייד קשוע כותב על בני עמו באופן שמנציח את הפרימיטיביות והצימאון לדם והסטריאוטיפים, השאלה הגדולה אם הוא כותב את זה ברצינות או בציניות. מזכיר לי שפעם קשוע כתב מאמר סאטירי בשם ”יצוקה. בטח יצוקה” שבו הוא כתב מנקודת מבט של איש ימין קיצוני ובאופן רווי סרקזם, ולאחר מכן הדברים תורגמו והופצו בעיר הולדתו טירה, והם הובנו כפשוטם - כמתקפה נגד הערבים...
חני (לפני 3 חודשים)
כשאת אוהבת את אוהבת! סקירה למופת שונרא ומאוד מדוייקת ללילה לבן מלא כוכבים זוהרים.
הספר גם אותי רומם והעציב והצחיק ובעיקר נגע המון.
סופר נפלא שגר כיום אלפי קילומטרים מהמקום שנולד.
מחשבות הספר באמת מזכיר את הסידרה המדוברת .
yaelhar (לפני 3 חודשים)
סליחה, אלון. לא בדקתי והייתי צריכה לכתוב "קראתי את הספר לפני שראיתי את הסידרה"
קצר ולעניין (לפני 3 חודשים)
שונרא, לדעתי הוא ממחזר את עצמו לא בגלל שהוא כותב על ערבים - אלא בגלל האופן שבו הוא כותב עליהם. אלון הגדיר את זה נפלא - "משבר הזהות שלו-עצמו ככותב ערבי-ישראלי-פלסטיני-שרוצה-להיות-שייך, שזה נוזל מכל שורה, מכל אות, זה עולה על הפאקינג עצבים".

ובנוגע למה שיעל כתבה שהוא לא עושה הנחות לאף אחד - לדעתי (ואולי אני טועה) את הערבים הוא עוקץ עקיצות קלות ומדגדגות וליהודים הוא מכניס דקירות חרב קטלניות. אבל קראתי רק ספר וחצי שלו, אז אולי אני בכל זאת טועה.
Pulp_Fiction (לפני 3 חודשים)
סקירה יפה, קל להתחבר אליו. קשוע הוא מוקצה במגזר(בהכללה), גם אם הם לא יודו בכך. נחשב לשטינקר, "מלקק" ליהודים, פוגע בכבוד הערבי,שותה אלכוהול לשוכרה בקיצור - בוגד.הוא גורש בבושת פנים מטירה - עירו אחרי שהפיצו עליו שמועות שהתגייר.מנגד הוא זוכה לחיבוק חם מהמגזר היהודי וככלל מרגיש נוח הרבה יותר עם הציונים(אולי פרט להזויים שבהזויים).וזה ואחד משבר ופיצול אישיות. לא קל לו וכך הוא מבטא את עצמו - על ידי כתיבה על דמויות שדומות לו עצמו.למרות רצונו להשתייך ממש לברנז'ה הספרותית הישראלית מתוך הזדהות, אין לו את התכונות של לוחם ואין ביכולתו "לחצות את הרוביקון" ולצאת בצורה נחרצת נגד העוולות במגזר. אני מבין אותו, הוא איש שבסה"כ רוצה לחיות בשקט, לא לוחם צדק או קדוש מעונה. לא זיהיתי אצלו איזה כשרון כתיבה מופתי, אבל יכולתי בקלות להזדהות עם כאבו.
סנטו (לפני 3 חודשים)
לא אהבתי את הספר הזה. הכתיבה לא משהו והתכנים נדושים.
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
יוסף. איזו סדרה?
מחשבות (לפני 3 חודשים)
גם את הטורים שלו בהארץ אני לא קורא. את הסדרה עם יוסי סוויד ראיתי ואהבתי.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
חבל מחשבות, אין לך מושג מה אתה מפסיד. קבל את העצה שלי הפעם הזו לפחות ותחזור לקרוא אותו.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
(אה, וההשוואה לזשל"ב היא סבבה אבל ההשוואה ליאיר לפיד היא בעעעעעעעעעעעע)
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
קטע, גם אצלי עבדו פלסטינים בשנה האחרונה. אחד מהם נכנס לי עמוק ללב ויש לו חלק בניצנים של השינוי המחשבתי שאני עוברת לאחרונה. יציאה מהארון בקרוב.
היום הוא הביא שני חברים וגיליתי שאחד מהם מת על שרית חדד ומזמזם שירים של חיים משה ושהם מעדיפים שמנת על פני חומוס.
וכן יהיה פריקוול!!!!!! ואם קשוע לא יכתוב אותו אז מצידי שאתה תכתוב אותו.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
לא סבלתי, היה עצי, ננטש.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
קצו"לה, למה ממחזר את עצמו לעייפה? כי הוא כותב על ערבים?
האם כל סופר יהודי ממחזר עצמו לעייפה כי הוא כותב על יהודים?
התחלתי לקרוא את 'בן הארץ' (ספר הטורים שלו מ'הארץ') וזנחתי די מהר, אז אולי שם הוא ממחזר את עצמו. אבל את 'ויהי בוקר' קראתי בלי תחושת מיחזור וגם שם הוא די הדהים אותי. את 'ערבים רוקדים' פחות אהבתי. אני חושבת שזה בגלל שהיה לי אובר-דוז של סייד קשוע וכנראה אחזור אליו מתישהו.
ותודה על המחמאה הענקית אבל היא ממש ממש לא ראויה לי.
(מיחזור זה לא תמיד דבר רע. כשאני מוצאת נוסחה ספרותית שהיא מנצחת מבחינתי, אני דווקא שמחה לקבל ממנה עוד כמו עם מאיה ערד והרמן קוך.)
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
שונרא, לא יהיה פריקוול!!!!!! קשוע לא יודע לכתוב על יהודים וזה גם לא מעניין אותו. רק מתוך הפריזמה הצרה של הסכסוך/משבר זהות/מה יהודים הם באמת מול מה ערבים הם באמת. זהו, ולא יותר. הוא ה"יאיר לפיד" שלהם, עם ה"מה ערבי-ישראלי בעיניך"
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
ועם כל הכבוד שונרא, הציטוט הזה נשמע כמו משהו שזשל"ב היה אומר
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
נו, זה בדיוק העניין. "עבודה ערבית" זאת סדרה משעשעת מאוד, אבל אחרי עונה וחצי לא יכולתי לסבול אותה כבר. שום דבר לא משתנה ממש. זה פשוט אוסף של אנקדוטות על *אותו נושא פלוס מינוס*. "גוף שני יחיד" הוא ספר נהדר אם קראת רק אותו, ולא קראת את הטורים של קשוע ולא ראית עבודה ערבית. התובנות נראות רעננות למדי, בייחוד כי יש כאן סופר ערבי (מוכשר) שנותן את הצד הערבי באופן שלא הכרנו קודם, וודאי לא דרך הכוונות של הרובה. כספר שעומד בפני עצמו, יש לו זכות קיום ממשית, אלא שברגע שמצרפים אותו לכל המכלול ומתרחקים קצת, הצבע שלו הופך להיות מאוד חד מימדי. לתחושתי, לפחות.

אם כבר, כמה אנקדוטות מעניינות שהתוודעתי להן בשנה שעברה עם פועלים פלסטינים שעשו אצלי שיפוץ, אבל אני לא אכתוב על זה סדרה. 1. רובם לא אוהבים קפה עם הל. 2. רובם אוהבים קפה "עלית" יותר מכל קפה ערבי. 3. ברמדאן יש להם די הרבה אישיוז בינם לבין עצמם, מי צם, מי צם קצת, מי רק שותה, ומי שם קצוץ על כולם ושומע "רדיו קול חי" בקולי קולות (אמיתי). אני מנחש שאם הם היו חברים ב"סימניה", אפילו להם לא היה אכפת מי נמצא ברשימת המעקב של פפריקה.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
תודה, יעל. אני ממש שמחה לדעת שאותך הוא כבש עוד קודם :-).
והנה לכבודך עוד ציטוט של הקסם הסייד קשועי:
"תירגע. אם זה ירגיע אותך, אני יכולה לדבר איתה ולהגיד לה שזה היה רעיון שלי, למרות שאין שום צורך, תאמין לי. היא בסך הכל בן אדם מבין וטוב. אתה יודע שהיא הייתה ב'נשים בשחור' פעם?"
בום.
ככה עושים את זה.
רויטל ק. (לפני 3 חודשים)
גם אני אהבתי אותו
(ולא ראיתי "עבודה ערבית" בכלל).
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
ראיתי רק כמה פרקים של 'עבודה ערבית' אז אין לי בסיס להשוואה. ומה שאני כן זוכרת ממה שראיתי זה דווקא את זוג השכנים השמאלנים שבתיאוריה היו הכי נאורים אבל בתכלס היו הכי nimb שיש.
"די. הבנו. ערבים. ככה הם." אתה אומר? אז זהו, שלא. כי אני לפחות לא ממש הבנתי ערבים עד לסייד קשוע. או לא ירדתי לרזולוציות של ערבים עד לסייד קשוע. אאל"ט הספר הוא גם קריאת חובה של תלמידי תיכון וזה הכי נכון שיש.
ואת הפריקוול אני רוצה בגלל יונתן. יונתן הראשון. ואתה בטח יודע שזה בכלל לא קשור לערבים. אז חוץ מזה שאני בטוח איהנה ממנו ולו רק בגלל שהוא יספק את סקרנותי, זה גם יאתגר את סייד קשוע לכתוב על לא ערבים. אבל מי אני בכלל שאאתגר את סייד קשוע? רק שונרא הבסססס. (חתול בערבית)
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
לחלוטין לא נכון, יעלהר.

או אם לפרט, אחרי בדיקה - עבודה ערבית שודרה לראשונה ב-2007. "גוף שני יחיד" יצא לאור ב-2010.

קוראים לזה one trick pony, באופן הכי פשוט. עורך הדין מ"גוף שני יחיד" הוא אמג'ד מ"עבודה ערבית", וגם הוא עצמו בכל אחד מהטורים (שחלקם משעשעים ונוגים מאוד, עד שקראת עשרים מהם).

וזה לא שיש לי בעיה עם כתיבה על ערבים, חלילה, או על יהודים. אבל הכתיבה שלו על ערבים היא כל כך *רק* הכתיבה על ערבים, ומשבר הזהות שלו-עצמו ככותב ערבי-ישראלי-פלסטיני-שרוצה-להיות-שייך, שזה נוזל מכל שורה, מכל אות, זה עולה על הפאקינג עצבים.


קצר ולעניין (לפני 3 חודשים)
בדיוק מה שאלון. הבחור ממחזר את עצמו לעייפה. גם בספרים וגם בטלוויזיה.
וחוץ מזה את כותבת הרבה יותר ממנו.
yaelhar (לפני 3 חודשים)
גם אני אהבתי אותו מאד.
בעיקר כי הוא לא עושה הנחות. לאף אחד - ערבי או יהודי. והכנות הזו כובשת.
בכל מקרה הספר יצא לאור לפני "עבודה ערבית" היוצאת מהכלל.
אלון דה אלפרט (לפני 3 חודשים)
את דעתי את יודעת. ובכל זאת, בשביל הקהל: לא סיקוול, לא פריקוול, ולא דיקוול.

אז אולי הוא כותב לא רע, על ערבים ועל ערבים ועל ערבים. ערבים ישראלים, וערבים מהגדה, וערבים מעזה, וערבים עשירים, וערבים עניים, וערבים מקנאים, וערבים אנושיים. אבל מכל הדבר הזה, תנער ותנער ותנער, יוצא לך שוב את אותו אמג'ד הלא-יוצלח מ"עבודה ערבית", עם אותן תובנות משומשות, אותה השקפת עולם, כמו מישהו שסוחט את הלימון, ואז לוקח כף ולוחץ עוד קצת, ויש עוד קצת טיפות, ועוד טיפה, ואז הוא מוציא אותו מהפח וסוחט עוד קצת. די. הבנו. ערבים. ככה הם. כמה תובנות עוד אפשר? איך את חושבת שייראה הסיקוול? אותו דבר. וגם הפריקוול. וגם הפרקים הבאים. אותו דבר בול. מלקוביץ' מלקוביץ' מלקוביץ'.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ