ביקורת ספרותית על הציור האחרון של שרה דה ווס מאת דומיניק סמית
ספר טוב

---

רומן נחמד העוסק בציור של ציירת הולנדית שרה דה ווס, מהמאה ה-17.
שהיא האישה הראשונה שהתקבלה כאמנית לגילדת סנט לוק שבהולנד ב־1631
הציור המקורי הנקרא בשם “בקצה היער”, עובר בירושה במשפחה
ובשלב מסוים הוא נגנב ובמקומו נתלה על הקיר זיוף מוקפד.
הספר מספר שלושה סיפורים הנקשרים זה לזה ב-3 תקופות :
שנת 1635 – סיפורה של הציירת שרה דה ווס
שנת 1957 - סיפורה של אלי שיפלי, אוסטרלית צעירה המתגוררת בניו-יורק ומתפרנסת משחזור ציורים
שנת 2000 - אלי שיפלי המבוגרת אוצרת תערוכת ציירות הולנדיות בגלריה בסידני שבאוסטרליה ומרצה באוניברסיטה
היה לי קשה להתחבר לספר בערך במאה הדפים הראשונים ואז זה התחיל להסתדר.
הקפיצות בזמנים לאורך כל הספר – הינם חיסרון גדול בעבורי
חיסרון נוסף הוא שהסיפור מלמד על תקופה, אך אינו סיפור אמיתי...
מלבד זאת נהניתי לקרוא על תהליך הציור, צבעים, בדי קנווס וכד', דבר שהזכיר לי את תקופת היותי ציירת חובבת בעצמי...

» ביקורות נוספות של תמי
» ביקורות נוספות על הציור האחרון של שרה דה ווס