"הוא היה החבר הכי טוב של אחי הגדול. הוא לא היה אמור להיות שלי. חשבתי שהתגברנו על זה, שיצאנו מזה והמשכנו הלאה. אחד מאתנו אכן התגבר. אחד מאתנו עזב. אבל עכשיו הוא חזר, והוא מסתכל עליי כאילו הוא רוצה לטרוף אותי, וכל הרגשות האלה שהפכתי לכעס מתבשלים בתוכי והופכים למשהו אחר, משהו שמפחיד אותי. הוא שבר את הלב שלי בפעם הקודמת. הפעם הוא יהרוס אותו לגמרי. אסטל היא אמנית שיוצרת פסלי לבבות מפיסות צבעוניות של זכוכית שבורה. וכעת, כשהיא אבלה, מרוסקת ומנסה להתגבר, אהוב נעוריה מופיע מחדש בחייה. האם היא תצליח לאסוף את השברים גם במציאות, כמו באמנות, ולבנות משהו חדש?" גיב מי א פאקינג ברייק! אז נכון שאני מתנשא ובוודאי לא קהל היעד של הספר הזה, אבל רילי? רילי? השמדת ערך? איזה ערך היה פה? ברצינות עכשיו, אני תוהה ביני לבין עצמי מה יגרום לי, או לכל אדם כמעט, לקרוא ספר כזה. שהוא ראשון מטרילוגיה! בשם "לבבות"! אם הייתי נסחף לאי בודד, ואל החול היה מתגלגל הספר הזה, או אם הייתי בכלא ההודי על הברחת סמים, או אם היו שורפים את כל הספרים בעולם וזה היה נשאר, עדיין קשה לי להאמין שהייתי מתפתה לפתוח אותו. אז כן, אולי יש זכות לקרוא את הספר הזה פעם בהמון זמן. אולי. מה שכן, קלייר קונטרראס, השם שלך מדיח את השם "קלוגהפט" מפסגת השמות המגוחכים. ובכל זאת, נכנסתי מסקרנות לגוגל. זו אפילו לא טרילוגיה. זו קוואדרו(?)לוגיה - לבבות קליידוסקופיים, לבבות קרועים, לבבות נייר, לבבות אלסטיים, ובוודאי שיהיו גם "לבבות בפיתה", "לבבות או לא להיות" ו"לבבות את האש כיבוי צופי". השמדת ערך, נו.