• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
זכרון ארוך

זכרון ארוך

מאת פרד ד'אגיאר

הביקורת של ענת

תמונה של ענת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
זכרון ארוך

זכרון ארוך

מאת פרד ד'אגיאר

הביקורת של ענת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ענת
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1997
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
omriqo
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 16 שנים

“ראשומון. 1810. עבד צעיר נמלט מהמטע בדרך לצפון ארה"ב. אביו, עבד מבוגר ו"מכובד", מדווח לבעל המטע. בנו”

6/6
ביקורות על זכרון ארוך
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

פנינה ספרותית מרתקת.
ספר יוצא דופן. במקרה הזה - הגודל כן קובע, אבל הפוך; זה ספר קטן, אבל גדול, כמו מרבית הספרים (שלי יצא לקרוא עד כה) מסדרת ספרי 'פרוזה אחרת' של עם עובד.
הספר מתאר מקרה, ואת השתלשלות האירועים שהובילה אליו, מבעד עיניהם של כל המעורבים בדבר - באירוע המיידי עצמו ובהסטוריה בכלל.
כל דמות ונקודת המבט שלה, התובנות שלה... "דמות" במקרה הזה, היא גם סדרת מאמרי מערכת של עיתון מסוים, שנכתבו ע"י אדם מסוים (לא ידוע מיהו).
התקופה המתוארת היא סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19; תקופת העבדות בארה"ב... הוא שופך אור נוסף, ומרתק, על המקום של העבד מבעד לעיניהם של דוברים שונים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עמיר
עמיר
1קורא|גיל ממוצע56|0%נשים

על המבקרת

תמונה של ענת

ענת

ותיקהעורך
חברה מזה 19 שנים
102 ביקורות•4 נבחרות•226 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של ענת
ענת
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות102
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה226
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת45ספרות מקורית23מדע בדיוני ופנטזיה10

דיון על הביקורת

1 תגובה
עמיר
עמיר•לפני 16 שנים

זה מה שאני אוהב בסימניה

לגלות כל מיני פנינים ספרותיות חבויות. בהחלט הצלחת לסקרן אותי
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ענת

איילת השחר

איילת השחר

איריס בת יעל

ספר קטן - פשוטו כמשמעו - ולכן נוח לקחת אותו בתיק לכל מקום כדי לקרוא, וכדאי לקרוא אותו.
"איילת השחר" מתאר היבטים של המציאות הישראלית (בעיקר), דרך עיניו של אלוהים, באמצעות דיאלוגים עם אישה בשם תהילה... ואנחנו לא תמיד נראים כל כך טוב בעיניו. אולי משום שאנחנו באמת כאלה?
למרות הנושא הלא-פשוט, הספר כתוב בצורה צינית ומושחזת, שהופכת את הקריאה לקלה יותר מחד, ומעוררת מחשבה עלינו (כישראלים) מאידך.
בהחלט שווה למצוא כמה שעות פנויות - כאמור, ספר קטן - ולקרוא אותו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מתחת לכיפה השקופה

מתחת לכיפה השקופה

סטיבן קינג

כבר ידעתי ספרים יותר מוצלחים של סטיבן קינג.
צריך להיות אמריקאי כדי להתחבר טוב יותר לחלק מהדמויות. הדמות של ביג ג'ים רני, למשל, מבוססת על אדם אמיתי - דיק צ'ייני... מי שלא חי ונושם את הפוליטיקה האמריקאית, לא יכול להבין את הניואנסים שבדמות (כנראה שבאמת היה לי פה כשל).
הרעיון לכשעצמו טוב - מה בעצם גרם לכיפה השקופה לכסות יום בהיר אחד עיירה שלמה, בדיוק בגבולותיה? היישום קצת ארוך מדי, אבל ניתן לצלוח את הקריאה בקלות יחסית, הודות לסגנון הכתיבה המוכר והידוע של קינג.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
שאטר איילנד (עטיפת הסרט)

שאטר איילנד (עטיפת הסרט)

דניס ליהיין

לא ראיתי את הסרט, אבל כן קראתי את הספר (עם כריכת הסרט... זה מה שהיה על המדף בספריה, אז לקחתי; יש גבול גם לבררנות. חוץ מזה חשוב התוכן, לא הקנקן).
דניס ליהיין הוכיח שוב - מבחינתי - שהוא סופר גדול. "שאטר איילנד" הוא ספר מרתק, שמומלץ רק למי שלא הרס לעצמו את עלילה וראה כבר את הסרט.
מדובר ברומן מתח פסיכולוגי מרתק, תרתי משמע, שקשה להניח מהיד. לא מדובר בספר אימה, אבל האמת שנחשפת מעוררת חלחלה נפשית; לא מהסוג של מתקפת חייזרים או רוח רפאים זדונית, אלא יותר מהכיוון של פחד קמאי שאולי מקנן בכולנו... יותר מזה יהיה ספוילר וגם... לכו תקראו את הספר. מקסימום תחליטו שהוא לא היה לטעמכם. אלא אם אתם מראש לא בעניין של פסיכולוגיה, אז תוותרו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מייסטרים דגולים

מייסטרים דגולים

תומס ברנהרד

אזהרה:
מדובר בפיסקה אחת ויחידה שמתמשכת על-פני 170 עמודים!
אין פרקים, אין מרווחים לנשימה, אין הפסקות.
פיסקה אחת א-ר-ו-כ-ה ומתמשכת, ולמען האמת גדושה בהכל מכל וכל (פילוסופיה, אמנות, חיים ומוות ו... זה רק על קצה המזלג), עם דמות ראשית - רגר - יוצאת דופן בהשקפותיה על העולם.
אז אם גם אתם חיים עם הפרעת קשב וריכוז, הרי שצפויה לכם חוויית קריאה מזוכיסטית להפליא; סבל מענג בצורה מעוותת להפליא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מגנוס

מגנוס

סילבי ז'רמן

"מגנוס"... מה אפשר לכתוב על הספר?
אפשר לסכם במילה אחת, לאוהבי הביקורות הקצרות -
מטלטל!
ובהרחבה -
"מגנוס" מטלטל את הקורא מכל היבט אפשרי. והכוונה לספר, ולגיבור, הבוחר לשאת שם זה במהלך חלק מחייו. כך שיש טלטלה כפולה.
אם רק מאפשרים פתיחות מחשבתית, "מגנוס" (שניהם) משנים משהו בדרך המחשבה הרגילה. במיוחד מההיבט היהודי-נפגע-שואה. ולא משום שהספר מבטל/פוסל את הזווית הזו; להיפך. אבל הוא מציג גם זווית אחרת. זווית שצריך open mind כדי לעכל אותה נכון, לחשוב אותה כראוי ולאפשר לה לחדור למקומות הקוגניטיביים הראויים לה.
ולאורכו ולרוחבו, "מגנוס" (שניהם - כבר ציינתי?) מטלטל רגשית. קשה שלא להיטלטל ביחד עם הגיבור, אלא אם תופסים את עמדת הצופה הנייטרלי. ובמקרה של הספר הזה, זה אפשרי (כמו תמיד), אבל אז מאבדים משהו חיוני.

אני לא אוהבת להשתמש באמירה "ספר שחייבים לקרוא"... אין חובות מלבד בשיעורי ספרות.
אבל "מגנוס" הוא ספר שצריך לקרוא. בשביל עצמך. לא בגלל חובה כלשהי.
ולו רק משום שסילבי ז'רמן בראה דמות בלתי נשכחת, בתוך עלילה מהממת (מלשון shocking) כאשר הקיטועים הדוקומנטריים רק מדגישים את הצורך לעצור מדי פעם, לקרוא קטע כזה או אחר שנית ולהמשיך הלאה מתוך ידיעה, שעבורי זה ספר שעוד אחזור אליו בעתיד, ויותר מפעם אחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
משהו קרה (1993)

משהו קרה (1993)

ג'וזף הלר

כשסיימתי לקרוא את "משהו קרה" הבנתי ש... משהו קרה!
ראוי לציין שהספר לחלוטין לא מתאים למי שמחפשים ספרים "נקיים" - הלר משתמש בשפה גסה ובוטה, שאומנם חיונית לעלילה (אם אפשר לקרוא למה שקורה בספר 'עלילה'), אבל בהחלט לא מתאימה לעדיני הנפש, רכי הנשמה וכאלה שלא יכולים להסתדר עם אהמ... נוכחות מרובה מדי של האיברים האינטימיים בספר שהם קוראים (כולל השימוש באיברים הללו).
אם מתגברים על המשוכה הזו, מי שהדבר מהווה משוכה עבורו, אפשר לצאת למסע אל תוך עולמו הפנימי של בוב סלוקום, גיבור הספר.
וזה מסע מפרך... כזה שמתואר ללא כחל ושרק, בלי לייפות את המחשבות, דעות, רגשות ושאר המרכיבים שיוצרים את עולמו הפנימי של האדם.
וכשקוראים את "משהו קרה", אפשר להתחלחל לעתים מהדמות של בוב סלוקום, אבל אם מסירים לרגע את המרחק שבין "האני הקורא" לבין "הדמות שבספר" ומאפשרים לכנות לבצבץ מגלים, שיש הרבה מאוד קווי דמיון בין אותה דמות פיקטיבית שברא ג'וזף הלר, לבין כל אחד ואחת מאיתנו - בתחומי חיים שונים, כמובן.
מה שעשויה להיות מחרידה היא, הכנות שבה הלר מגיש את הנושאים לקורא. אולי מצב של כנות יתר; חשיפת יתר.
זו הכתיבה המיוחדת כל כך, של סופר מוכשר להפליא, שיכולה "לשחק" כך עם הקורא. אם הקורא מוכן לשתף פעולה.
שווה לצאת למסע הזה, למרות התרגום המיושן קמעה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת
מקום לאהבה אחת

מקום לאהבה אחת

כלנית וסר-אוחיון

"בגלל" הספר הזה הלכתי לישון כמעט ב-6:00... לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. הייתי חייבת לדעת איך הוא מסתיים.
שלושה סיפורים של שלוש נשים, שמסופרים כולם בגוף ראשון.
שלוש הנשים (נעמי, תמר וסשה) לא שייכות בדיוק למיינסטרים החברתי של המציאות הישראלית, וכל אחת מהן מספרת על החיים בשוליים מנקודת המבט שלה. וגם - כיצד כל אחת מהן רואה את השתיים האחרות, הן ביחס לעצמה והן ביחס לסביבה.
זהו ספר ביכורים של וסר-אוחיון, אך מדובר בספר בשל ובוגר. הפרקים קצרים וקלים לקריאה, בניגוד לעלילה; הניגוד הזה מטעה לפעמים. הוא לא ממש קל לעיכול - אבל שווה כל דקה של קריאה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת
נקמתה של מימי קווין

נקמתה של מימי קווין

שירלי קונראן

אני נהנית לקרוא רומנים הסטוריים, משום שלפעמים זו דרך מרתקת ללמוד קצת הסטוריה (תלוי עד כמה המחקר שערך המחבר היה יסודי) - השילוב בין עלילה בדויה לבין רקע הסטורי אמיתי מאפשר טעימה מ"פעם" בדרך שאינה מכבידה, לעומת ספרי עיון.
ולכן, הספר הזה משך את תשומת ליבי, מהיותו רומן הסטורי.
ויש בו את המוטיב הזה, בלי שום ספק - הרקע של התפתחות הבידור לקהל הרחב (תאטרון, קולנוע וכו') בתחילת-אמצע המאה ה-20.
אבל, לדעתי, עד כמה שהעלילה מבטיחה בהתחלה, אפשר היה לקצר את 579 העמודים של הספר ל-300 בערך. מ"רומן הסטורי" מתפתחת אופרת סבון דביקה ומעייפת, וכל הרקע ההסטורי הולך לאיבוד.
מצאתי את עצמי קוראת ותוהה "למי זה אכפת בכלל?"...
וזה כמעט מעצבן, משום שבבסיס יש פוטנציאל למשהו טוב, אבל הוא מתמוסס ככל שהעלילה מתארכת ונמתחת.
אמת היא, שאני אלרגית לאופרות סבון, ואולי מי שאוהב את הסגנון הזה יצליח גם להתחבר יותר לספר.
לדעתי מדובר בהחמצה אחת גדולה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת
משחק הדמים

משחק הדמים

דיויד מורל

טוב לדעת שהספר הזה הוא הבסיס לסרט "רמבו: משחק הדמים". זה המקום להתוודות - לא ראיתי ולו סרט אחד מסדרת הסרטים של "רמבו". ובהתחשב בספר, אין לי ספק שהעיבוד הוא עיבוד חופשי מאוד (גם לא הייתי רוצה לראות את סילבסטר סטאלון רץ בעירום מלא בכל מיני מקומות, אבל זו אני...).

"גיליתי" במקרה את הספר בספריה, וקפצתי על התגלית משום שאני אוהבת לקרוא את דיוויד מורל.
זה ספר הביכורים שלו. ראשון מבין רבים וטובים. וכבר כאן אפשר לראות בקלות את סוד הקסם של מורל.
בניגוד לספרים אחרים ששייכים לז'אנר, קשה לומר מיהו בעצם הגיבור של הספר. יש פה שניים. תרתי משמע.
מאבק המוחות הוא בין שני גיבורי מלחמה:
ויל טיסל, מפקד המשטרה המקומית שזכה בעיטור כבוד על פעולה במלחמת קוריאה, ומנגד ג'ון רמבו שזכה בעיטור כבוד בעת שלחם בווייטנם.
אבל יותר ממאבק מוחות, כמובן שמתנהל פה גם מאבק על החיים.
ונשאלת השאלה "למה?"... וגם "האם כל זה הכרחי?"
כדי לענות על השאלות הללו, צריך להכיר את טיסל ורמבו. משום שאם היה שם אחר שראוי לספר, הרי ש"משחק המניעים" מסביר הרבה יותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת

ביקורות נוספות על "זכרון ארוך"

זכרון ארוך

זכרון ארוך

פרד ד'אגיאר

הסיפור מספר על בן לעבד שרוצה לצאת לחופשי, הוא מחליט לברוח לצפון החופשי. אבא שלו מפחד מאוד על גורלו אם ייתפס (מות ודאי). לכן הוא מחליט להסגיר אותו במטרה להקל בעונשו. הבן נתפס ומשלם על כך בעונש מזעזע ואת ההמשך תצטרכו לקרוא בעצמכם...

יש שני גיבורים "רעים" בסיפור הזה:

המעניש – עבד בעצמו, שאימץ את רעיונות העבדות בצורה מלאה. הוא מעניש את העבד כאילו היה גזען לבן סטראוטיפי מדרום מיסיסיפי. הנקודה המעניינת שהוא באמת מאמין בצדקת דרכו.
האבא - שאיבד את זכות הבחירה שלו ולא יודע מהו חופש. עולמו הוא צייתנות וכניעה בכל מחיר. הוא באמת דואג לבנו. הוא מסגיר אותו כי הוא מאמין בצדקת דרכו.

למרות ששני המניעים של האנשים שונים עדיין הם מגיעים לאותה תוצאה – עבד = צייתנות

על מה הנובלה בעיני?

הקורבנות של הקורבנות – בסיפור הזה יש שלוש קורבנות. העבד הנמלט שקל מאוד להזדהות אתו .אני חושב שהמספר מגלה אמפתיה גם "לגורמי העוול" האבא והמעניש.

בשנת 2011 גילו שתי חוקרות מאוניברסיטת 'טרנטו' שבצפון איטליה ממצא חשוב מאוד על הפסיכולוגיה האנושית. השתיים ערכו ניסוי פסיכולוגי שבו השתתפו תינוקות בגילאי שנה עד שנה וחצי. הן הציגו לפעוטות דמויות מצוירות של חיות: חלקן היו בעלות נטייה להוגנות ואחרות הפגינו חוסר צדק. החוקרות רצו לבחון האם לילדים תהיה העדפה לאחד הסוגים, ואכן, הן גילו כי כבר מגיל שנה בני האדם מגלים חיבה לצדק.
https://www.eol.co.il/articles/587

תחושת הצדק היא כנראה מולדת, אנחנו שונאים עוול מלידה, זה מקומם אותנו בכל פעם שנתקלים בו. למרות זאת במהלך החיים אנחנו מפתחים עמידות בפני עוול, ומצליחים לזהות אותו רק אם הוא נגרם לנו, כמובן שאז אנחנו מתקוממים על "חוסר צדק משווע".

איך בני אדם חיים עם כך שהעבדות היא בסדר?

אדוניהם החליטו להפיל את האחריות על אלוהים. זה לא אנחנו זה בורא עולם. מכאן הם יצרו תנ"ך "משופר" שנקרא "Slave Bible" מה יש בו? מה שחשוב הוא מה שאין בו:
הוציאו ממנו את כל נבואות הגאולה, כולל את סיפור יציאת מצרים, הוסרו ממנו כל סממן של 'עבדות לחירות' וכל תקווה משחררת.

https://www1.cbn.com/cbnnews/us/2018/february/freedom-in-christ-how-this-bible-was-used-to-manipulate
https://archive.org/details/selectpartsholy00unkngoog/page/n309

לאחר שטיפת מוח של דורי דורות 'תסמונת סטוקהולם' הפכה לאזוטרית ביחס לחוסר האמונה של העבדים בעצמם, כבני אדם שנבראו בצלם אלוהים.

זהו סיפור מופת על היחס לטוב ולרע בהקשר ההיסטורי.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אדמה
זכרון ארוך

זכרון ארוך

פרד ד'אגיאר

ספר רב קולי, בסדרת פרוזה אחרת (זו העטופה בקרטון חום) של עם עובד. סדרה זו מציגה נובלות מרתקות לעתים קרובות וזו אינה נופלת מהן.
פרד, עבד מבוגר בוירג'יניה של תחילת המאה התשע-עשרה, זוכה לכבוד רב מאת מעבידו. פרד הוא עבד היודע את מקומו ומתברר שגם לעבד יש מקום, בעיקר לעבד חרוץ, קשוב ויזמתי.
למרות הכל, יום אחד מת "בנו" ממאתיים מלקות. זה לא באמת בנו, אבל גדל כבנו היחיד, לו 12 אחיות גדולות ממנו ונכדים ונינים רבים לאביו. אבל בנו אהוב מכולם, ילד סקרן, רחב אופקים ואחד שדווקא לא יודע את מקומו.
קרה המקרה ואמו, אם הבן, גססה ומתה, והבן שלא ידע מקומו החליט לברוח. בריחה של עבד היא מעשה קשה מעבר לבריחה. זה מכניס רעיונות לראש שאר העבדים, שגדלו כעבדים כל חייהם כמו אבותיהם, אינם יודעים חירות מהי וסתם מפנטזים לעיתים על חופש. האב, שאהבתו היתה גדולה, החליט לגלות ליחידת הרודפים היכן הבן, בציפיה שיחזירו אותו ויענישו בחומרה ודי בכך. בעל האחוזה אכן הסכים, אלא שנבצר ממנו להיות באחוזה בעת שהבן הושב. בנו של בעל האחוזה החליט להכות מאתיים מלקות, שגרמו למות הבן האהוב על פרד, זקן העבדים.
זה הפרק הראשון, המצמרר. אז עוברים לשמוע עוד קולות כמו זה של בתו של בעל האחוזה, שמה לעשות ודעותיה המתקדמות גרמו במישרין לחוסר ההבנה של הבן לגבי מיקומו. נשמע גם את קולו של בעל האחוזה, של המכה ושל העיתון דה וירג'יניאן, המעלה סוגיות לגבי העבדות והעבדים.
מרתק לקרוא ספרון רב קולי זה לגבי העבדות ולראות שלא הכל שחור-לבן, תרתי משמע.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מורי
זכרון ארוך

זכרון ארוך

פרד ד'אגיאר

נובלה פיוטית בבחינת המעט מחזיק את המרובה.

כבר בדף הראשון נכבשתי בהקדשה של הסופר" " לדבי , הייתי במטבחו של הצער וליקקתי את כל הסירים" (זורה ניל הרסטון – סופרת ואנתרופולוגית אפרו-אמריקנית).
אין כמו סיריה של העבדות הגדושים בצער וכאב וממלאים כל דף בספרון הנפלא הזה.
העלילה עוצמתית ומעניינת, מציגה עמדות מנוגדות של עבדים (לקבל את הגורל כגזירה משמיים או להתמרד), ועמדות מנוגדות של בעלי עבדים (נוקשים יותר או פחות), ומתארת גם את היחסים המורכבים בין האדונים לעבדים. מתוך כל אלה עולות שאלות אתיות וקיומיות לא מעטות.

שני ציטוטים שנצרבו בי.
מפרק הפתיחה: " הזכרון מכאיב. כמו הבכי. אבל הוא שקט ועמוק. כשהזכרון עולה אל העור אני לא סובל שנוגעים בי. אני כואב כל כולי... אל תכריחו אותי לזכור. אני שוכח בכל כוחי".
משפט הסיום של הספר: "הזכרון הוא הכאב המנסה להקים את עצמו לתחיה"

מאד ממליצה

לפני 9 שנים•
★★★★★
•כרמלה
זכרון ארוך

זכרון ארוך

פרד ד'אגיאר

נובלה מבריקה ואנושית, דיון על מוסד העבדות ואיך נתפסו פערי המעמדות בין עבדים לאדונים.
ביקורת תקופתית על מוסד שהלך ונעלם אט אט, כנראה לאט מדי ביחס למה שהיה מוטב לו שיעלם.
תיאור רגיש ויפה/מכוער של עולם שנראה כאילו מומצא מרוב שקשה היום להבין את מה שהיה נהוג ומקובל אז.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•scoe
זכרון ארוך

זכרון ארוך

פרד ד'אגיאר

ראשומון.
1810. עבד צעיר נמלט מהמטע בדרך לצפון ארה"ב. אביו, עבד מבוגר ו"מכובד", מדווח לבעל המטע. בנו נתפס ונענש ב-200 מלקות המביאות למותו.
לכאורה סיפור פשוט. אבל נקודות המבט השונות של דורות שונים, הן בצד העבדים והן בצד בעלי המטע ועובדיו הלבנים, מגלות רבדים סמויים וסודות אשר הם המניעים את העלילה עד הסוף הבלתי נמנע.
העבד המבוגר הנקרע בין בנו ובין תפיסת עולמו וגורלו – חיי עבד נאמן ופיקח, האדם הלבן הנקרע בין אמונתו הנוצרית ותפיסתו "המוסרית" והמשך העבדות. מעניינת במיוחד נקודת המבט המוצגת דרך מאמרי המערכת בעיתון המקומי.
ספר קטן וטוב.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•omriqo