ביקורת ספרותית על זכרון ארוך מאת פרד ד'אגיאר
ספר מעולה

---

נובלה פיוטית בבחינת המעט מחזיק את המרובה.

כבר בדף הראשון נכבשתי בהקדשה של הסופר" " לדבי , הייתי במטבחו של הצער וליקקתי את כל הסירים" (זורה ניל הרסטון – סופרת ואנתרופולוגית אפרו-אמריקנית).
אין כמו סיריה של העבדות הגדושים בצער וכאב וממלאים כל דף בספרון הנפלא הזה.
העלילה עוצמתית ומעניינת, מציגה עמדות מנוגדות של עבדים (לקבל את הגורל כגזירה משמיים או להתמרד), ועמדות מנוגדות של בעלי עבדים (נוקשים יותר או פחות), ומתארת גם את היחסים המורכבים בין האדונים לעבדים. מתוך כל אלה עולות שאלות אתיות וקיומיות לא מעטות.

שני ציטוטים שנצרבו בי.
מפרק הפתיחה: " הזכרון מכאיב. כמו הבכי. אבל הוא שקט ועמוק. כשהזכרון עולה אל העור אני לא סובל שנוגעים בי. אני כואב כל כולי... אל תכריחו אותי לזכור. אני שוכח בכל כוחי".
משפט הסיום של הספר: "הזכרון הוא הכאב המנסה להקים את עצמו לתחיה"

מאד ממליצה

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על זכרון ארוך