סיפור נחמד שקרה בירושלים של שנות השישים בשכונה מעורבת של עולים וותיקים.
רחלי מקבלת משימה בגיל שבע כל בוקר ללכת למכולת השכונתית כדי להביא חלב הביתה בכד החלב. שם בתור לחלב פוגשת בכל מיני דמויות ססגוניות שילוו אותה בשארית חייה.
שם היא פוגשת את הסבתא ניצולת השואה של חברתה מהלימודים, ודרכה לומדת ומתחברת לכל נושא השואה.
התור לחלב הוא האוניברסיטה של החיים. כבר בגיל שבע הבינה רחלי שהצחוק והחיוך הן תכונות חובקות עולם. צריך לחייך לעולם כדי לזכות בחזרה בחיוך ובאהבה.
הזעפנות והרצינות של אותם אנשים בתור לחלב חרשו את פניהם בקמטים ואף פגעו ברוחם וביופים.
אחד משפטי המחץ בספר הוא "עדיף קמטי צחוק בצידי העיניים ולא חריצים של דאגה בין הגבות".
לאחר שירותה הצבאי נשלחת לעבוד בוינה ומתחתנת עם עובד משרד החוץ.
חיי המשפחה מתבססים יפה ונולדים ילדים ובהמשך פוגשת אומן עיוור ומתיידדת איתו.
יש בספר הפשוט והמקסים הזה קווי עלילה ונושאים הנוגעים לשואה, הטרדות מיניות, אומנות, אנטישמיות, יופי, פריחה, תמימות, נועזות, קינאה, שנאה,תסכול ומה לא.
סיפור הכי ישראלי שיש.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
