Item: בל אמי [מהדורת 2008]
Rating: 5
Author: צילה

•

ביקורת על בל אמי [מהדורת 2008] מאת גִי דֶה מוֹפָּאסָאן (מופסאן) (מופסן) | סימניה - ספרים, סופרים וחברים

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•2 דקות קריאה

במילה אחת תענוג. אמנם לספר יש ריח של ביקורת פוליטית בנושא הון ושלטון , ביקורת על העיתונאים אשר נישלו את הסופרים מכתיבת כתבות ומאמרים, אבל ההנאה שלי מקריאת הרומן עצומה.

מרגישים את הסגנון הספרותי של גי דה מופסן, לטעמי הוא עילוי. הירידה על רמת העיתונאים נעשית בהומור ציני. דוגמא נוספת הינה בתיאורי צביעות החברה, הנעשים בהומור מעודן. כקוראת, הדיוק של הרגשות והמראות גרמו לי לחוש כאילו אני פוסעת ונמצאת כל העת לצדו של הגיבור הראשי.
פסק זמן קצר לפני שאמשיך לדמות הראשית בנושא , שם הספר. רק כששוחחתי עם חברה הבנתי כי שם הספר לא תורגם מצרפתית ונשאר בעברית צרפתית. הבנתי כי בעצם מדובר על "אהוב יפה" או "ידיד יפה".

ז'ורז דורואה שירת בצבא הצרפתי כחייל. מסופר שלחם באלג'יר. את סיפורי הגבורה שטח בפני ידיד שהיה עורך עיתון מר פורטסייר (יהודי). הוא עבד כפקיד במשרד והרוויח פרוטות. גיבורנו אהב לבלות , אך לצרפתים מהמעמד הנמוך במאה ה-19 היו נאלצים לבלות בבתי קפה ויצאניות. לעתים הכסף לא היה מספיק אפילו לארוחה קלה וכוס יין. חשקה נפשו של גיבורנו הראשי להגדיל את שכרו כך שיוכל לבלות ולהשביע את החור בקיבתו, וידידו (פורטסייר) מציע לו לאחר שמאזין לסיפורי הגבורה של הלחימה באלג'יר להיות עיתונאי. לאחר שעבר את הבחינה בעל פה לאחר מספר שאלות (שעוררו בי צחוק גדול) הוא התקבל. ומכאן העלילה מתקדמת באופן מרתק.
גי דה מופסן בונה בפנינו את הדמות הראשית ברבדים , רבדים. בתחילה אני חשה רחמים ואמפתיה אבל עם התפתחות העלילה , הרגשות מתהפכים בקרבי ומופסן גרם לי לשנוא ולתעב את אותו. לאשתו של פורטסייר מועיד תפקיד גדול ומשמעותי. היא אינה האישה הקטנה המסתתרת ועובדת במטבח. הינה בעלת רצונות ודעות ואמביציה משלה.

סופר גדול, הנאה מרובה ומומלץ.