ביקורת ספרותית על שבע הטרגדיות / איסכילוס, כרכים א-ב. - פרומותווס הכבול, הפרסים, המבקשות מחסה, השבעה נגד תבי,אגממנון, נושאות הנסך, בנות החסד. מאת איסכילוס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 8 בינואר, 2018
ע"י בוב


Αίσχύλος- Πέρσαι, Ἑπτὰ ἐπὶ Θήβας, Ἱκέτιδες,Ἀγαμέμνων, Χοηφóρoι, Εὐμενίδες, Προμηθεὺς Δεσμώτης

התפתחות הטרגדיה ביוון העתיקה נוצרה מגלגול מיזמורי הפולחן בחגו של דיוניסוס לצורת המחזה. היוונים הקדמונים התעסקו בשני סוגים ספרותיים בגדול, הטרגדיה והקומדיה. מתוך כותבי המחזות ויוצרי עולם התיאטרון העתיק בלטו שלושה טרגיקונים גדולים שלא נס ליחם גם כיום, ויצירותיהם מהוות נכסי צאן ברזל בעולם הספרותי, האומנותי ובהתפתחות הציוויליזציה המערבית. אני מדבר כמובן על איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס.
איסכילוס הוא המוקדם מבין השלושה. על פרטי חייו יודעים אנו היום אך מעט וגם המקורות עליהם מסתמכים שואבים בעיקר מביוגרפיה שנכתבה ע"י אלמוני. איסכילוס נחשב לאבי הטרגדיה האטונאית. הוא נולד בשנת 525 לפני הספירה וכתב כ70 מחזות בחייו מהם רק 7 נשתמרו (בשנת 2003 נתגלו חלקים מן המחזה אייכילס בתוך תכריכי מומיה במצריים שנחשב לאבוד יותר מ 2000 שנה). סופוקלס, לשם ההשוואה כתב כ 180 מתוכם גם רק 7 נשתמרו.
הצלחתו של איסכילוס כטרגיקן בזמנו הייתה אדירה. הוא זכה בתחרויות פסטיבל דיוניסוס כשבעה פעמים ברציפות עד שהגיע מחזאי צעיר בשם סופוקלס שהדיח וגזל מידיו את זר המנצחים.
הטרגדיות שנשתמרו ומופיעות בזוג הכרכים הן:
פרומטאוס הכבול: מספר על הענשת זאוס את פרומתיאוס על כך שהוא גנב את אש האלים וסיפקה למין האנשי שאותו זאוס רצה להשמיד. עונשו של פרומטיאוס היה להיכבל לסלע ושנשר יאכל את כבדו בכל יום בעוד הוא צומח מחדש. המחזה הוא חלק מטטרלוגיה ששאר חלקיה אבדו.
מבקשות המחסה: 50 בנות שמנסים להשיאם לבני דודם השנואים בורחות לממלכה אחרת ומבקשות מחסה. על תושבי העיר להחליט האם להכניסן ולהסתכן במילחמה עם שבט בני הדודים שרודפים אחריהן או להסגירם ולהסתכן בזעם האלים על חילול אחת משלושת הדיברות של העולם העתיק- כיבוד אלים, כיבוד אב ואם, הכנסת אורחים, גר וזר. המחזה הזה הוא גם כנראה העתיק ביותר שנשתמר מהעולם העתיק.
השבעה נגד תבי: מתעסק באופוס העתיק של תבי, אותה עיר שמגוללת את סיפורו של אדיפוס המלך. הטרילוגיה של סופוקלס נשתמרה בשלמותה וכוללת את אדיפוס המלך, אדיפוס בקולונוס ואנטיגונה. מאיסכילוס נותר רק המחזה הזה שמביא את סיפורם של אטאוקלס ופולניקס שהגלו את אביהם ובעקבות קללתו רבים על המלוכה. פולניקס מוגלה ומתחתן עם בתו של מלך ארגוס ואז מגיע עם שישה מצביאים להחריב את העיר ולתפוס את השלטון. במלחמה נהרגים שני האחים והעיר שורדת את המתקפה. לאטאוקלס מכינים קבורת כבוד, ואת פלניקס מורים להשאיר כבשר נבלה לעוף השמיים ולחיית השדה. אנטיגונה במחזהו של סופוקלס מורדת בצו וקוברת את אחיה.
האוריסטיאה: זוהי טרילוגיה שנשתמרה במלואה וכוללת את המחזות אגממנון, נושאות הנסך ובנות החסד. אגממנון הוא אחד המצביעים הגדולים במלחמת יוון טרויה. כדי לפייס את האלים הוא מקריב את בתו אפגניה על המוקד. אשתו קליטמנסטרה לא סולחת לו על כך ובזמן שהותו במלחמה לוקחת לה כמאהב את איגיסתוס שהוא בן דודו וגם הוא מחפש נקמה באגממנון כי אביו של אגממנון ניצח בקרב הירושה מול אביו שלו, ואם זה לא מספיק היגלה אותו ובמעשה נבלה בישל את בניו ונתן לו לאוכלם. ביחד הם רוצחים את אגממנון עם שובו.
נושאות הנסך הוא סיפורם של אלקטרה ואחיה אורסטס, ילדיהם של אגממנון, שרוצחים בסופו של דבר את האם ואת מאהבה.
ובנות החסד או בשמו השני נוטות החסד- מספר את מרדפם של האורניות (אלות הנקם) את אורסטס כדי להביאו לצדק כיצד הוא וטען לחפותו ומה עלה בתוצאות המשפט מול האלה פלס אתנה ומועצת העם. על שם מחזה זה קרה ג'ונתן ליטל את ספרו המופתי.

כפי שניתן לראות הנושאים שעליהם כתב איסכילוס הם נושאים מתוך המיתולוגיה היוונית ואופוסים עתיקים ביותר כגון האפוס התביי. היופי בכתיבתו של איסכילוס הוא כיצד משמש לו הנושא המיתולוגי כדי לדון בבעיות בנות זמנו וכיצד הוא פורס דרך הסיפור את משנתו המדינית, החברתית הדתית והפוליטית. יש לזכור שאיסכילוס חי בתקופה רבת תהפוכות ביוון העתיקה ולמעשה הוא חווה את מהפכת קלייסתנסים שהפכה את השלטון באתונה משלטון בתי אצילים לדמוקרטיה העתיקה ביותר בעולם.
המחזה האחרון שאני מעוניין לדבר עליו הוא 'הפרסים'. במחזה זה אין הנושא מבוסס על סיפור מיתולוגי אלא על מלחמה בין יוון לפרס שהתחוללה בחייו של איסכילוס והוא אף תפקד כחייל בה. הנושא היה פורץ דרך באותם זמנים ואיסכילוס זכה על כל הטרילוגיה במקום הראשון של תחרויות פולחן האל דיוניסוס. לצערנו רק החלק הזה שרד.
במלחמה הזו הגיע כסרכסס מלך פרס לנקום ביוונים על ההפסד של אביו דרוויש במלחמת עבר (חלק מאותה מלחמה של דרוויש היה קרב 300 המפורסם כנגד הספרטנים שהיו בני ברית ליוונים ואת מהלכו לומדים עד היום בבתי ספר צבאיים לאסטרטגיה).
כסרכסס הביא עימו צבא אדיר של ממלכות רבות מאסיה הקטנה שהיו תחת עול מיסים של האימפריה הפרסית. ובחיל אדיר שעלה פי כמה מונים על צבא יוון התכוון להחריבה. בעזרת תחבולה בה שלחו מרגל שהתחזה לעריק מצבא יוון ואמר שספינות היוונים מתחבאות במפרץ קטן ומתכוונות לברוח מהחיל הפרסי (כ230 ספינות אל מול כ1030 של הפרסים). כשהגיעו הפרסים לחסום את המפרץ איגפו אותם היוונים ויצרו צוואר בקבוק לפרסים והשמידו אותם כליל. המחזה הוא האמנם טרגדיה, אך הוא טרגדיה של אוייבי האתונאים ולפיכך הישיג ומקור שמחה לצופי המחזה. שהרי מוסר העולם העתיק היה ידוע מראש. הפסד במילחמה הוא חורבן מוחלט של הבית, רצח הגברים, שיעבוד הנשים לזנות ועבדות לילדים.
תרגום מצויין של שלמה דיקמן שגם הוסיף הקדמות נהדרות לרוב המחזות, וזאת מאחר והוא הלך לעולמו לפני שהספיק להשלים את המלאכה לכולם. כהערת דרך אגב אציין שגם את שארית פליטת מחזותיו של סופוקלס קראתי בתרגומו ונהנתי עד מאוד.

אסיים במילים החרוטות על קברו של איסכילוס:

קבר איסכילוס, אביו אופוריאון, יליד עיר אתונה
פה מתנוסס: שומרתו גלה נושאת החיטה.
אומץ ליבו תהלל חרשת מרתון. הכירו
גם החיל בן מדי, גבר ארוך תלתלים.

יש אומרים שהכתובת נכתבה על ידי איסכילוס בעודו בחיים, מה שמעניין הוא שאין זכר להיותו משורר וליצירותיו הנשגבות, כי אם לאומץ ליבו כחייל בקרב מראתון המפורסם. בזאת הורם זיכרו על נס - אומץ ליבו בשדה הקרב הינו עיקר חייו.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בוב (אתמול)
אלזה, תודה על המחמאה. אל המחזות של אוריפידס עדיין לא הגעתי. לגבי "הדמוקרטיה הכי אמיתית שיש", אני לא ממש מסכים, היות וכמו שאמרת היו מגזרים שלמים שהיו מחוץ לתחום יכולת הבחירה.
אלזה (שלשום)
ביקורת מקסימה. אני מודה שמהמחזאים היוונים הכי אני אוהבת את אוריפידס. אגב, יוון לא רק שהיתה הדמוקרטיה הראשונה, אלא שהיתה הכי דמוקרטיה אמיתית שיש (חוץ מנשים ועבדים שהיו מחוץ לתחום).
בוב (שלשום)
תודה רבה Pulp_Fiction
Pulp_Fiction (לפני 3 ימים)
תודה, בוב, סקירה מצוינת, גרמת לי להחכים.
בוב (לפני 4 ימים)
תודה עמיחי.
עמיחי (לפני 5 ימים)
יפה. תודה.
סקאוט (לפני 5 ימים)
אין בעיה, קח את הזמן, בוב. אבל מלבד ביקורות מושקעות, הספרים שאתה קורא פשוט מיוחדים. זה באמת כייף שאתה מביא משב רוח רענן ואחר לאתר עם הסקירות שלך על ספרים קלאסים.
בוב (לפני 6 ימים)
תודה עמיר ש.
בוב (לפני 6 ימים)
סקאוט, תודה על המחמאה. אני לא כותב ביקורות על כל הספרים שאני קורא, ובזמן האחרון הביקורים שעשיתי באתר היו כמעט למטרות דירוג ספרים בלבד (דבר שאני מקפיד משום מה לעשותו).
בוב (לפני 6 ימים)
אנקה ודינה, תודה על ההמלצות.
עמיר ש. (לפני שבוע)
בקורת מצוינת !
סקאוט (לפני שבוע)
באמת תהיתי מדוע אינך מפרסם ביקורת חדשה, והינה, באיבחה אחת, צצה לה ביקורת חדשה מעבר לפינה. (: ביקורת מצוינת, כהרגלך.
אנקה (לפני שבוע)
לבוב, האלוף היווני בעיני הוא הסופר : סטראטיס מירביליס לספרות העברית תורגמו שלושה מספריו. הטוב ביותר בהם הוא "החיים בקבר"
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=5212

תוכל לקרוא שם ביקורות (ביניהן את שלי :)
אבל גם שאר הספרים שלו לא רעים בכלל, בלשון המעטה.
את "זורבה היווני" קראתי לפני שנים רבות ואהבתי יש עכשיו תרגום חדש לספר. לסופר ניקוס קזנצאקיס יש עוד ספרים מתורגמים לעברית.
עוד שני ספרים שאהבתי :
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=35711

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=1008

יש משהו בסופרים היוונים משמחת החיים שלהם שדבקה גם בספרים.
dina (לפני שבוע)
בוב, סקירה מרשימה. מה קראת מהספרות היוונית שלא אהבת? רוצה להמליץ לך על אלני / ניקולס ג'ייג'. ג'ייג' הוא עיתונאי אמריקאי ממוצא יווני, הוא עזב את יוון בעודו ילד בעיצומה של מלחמת האזרחים. לאחר עשרות שנים הוא חוזר לכפר על מנת לחקור את נסיבות מותה של אמו. ספר מרתק, הרבה היסטוריה, מומלץ.
בוב (לפני שבוע)
אנקה, קראתי מעט מאוד ספרות יוונית מודרנית ולא נהנתי מרובה. אשמח להמלצה אם יש ברשותך כזאת.
אנקה (לפני שבוע)
על המחזה הסאטירי הזה לא שמעתי. אגב, אין לי מושג אם בכוונה או במקרה אני אוהבת גם ספרות יוונית מודרנית (מתורגמת כמובן).
עדיין יש להם סופרים טובים אם כי על רבים מהם בוודאי לא שמענו או לא תורגמו.
בוב (לפני שבוע)
תודה רבה אנקה. מעניין שלא כל המחזור התביי שאיסכילוס הוא טראגי. ידוע שהחלק המסיים שלא נשמר בשם 'הספינקס' הוא דווקא סטירי. כנראה שמסופר היה בו על אדם שמוצא את עור הספינקס, אותה מפלצת מיתולוגית שהטילה מורא על תושבי תביי בכך ששאלה אותם שאלות ומי שלא ידע לענות עליהן הייתה הורגת אותו. את אדיפוס היא שאלה:
"מי הוא אשר אף שיש לו קול אחד, הוא ארבע רגלי, דו רגלי ותלת רגלי?"
אדיפוס עונה נכונה, מציל את העיר והמפלצת קופצת למותה מראש המגדל.
כנראה שבמחזה הסטירי המתל אותו אדם בעוברים ושבים בעזרת עור הספינקס ע"י שאילת שאלות והפחדתם.
אנקה (לפני שבוע)
סקירה מרשימה ומרתקת ביותר ועוד עם התחלה בכתב יווני. שאפו. למדתי את אנטיגונה בתיכון אבל אני עדיין זוכרת לצטט פה ושם שורות משם.
אין כמו מחזות יוונים.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ