#
ב-1967 פרצו מהומות על רקע גזעי בדטרויט והיו מהמהומות האלימות ביותר בהיסטוריה האמריקאית, הרווייה במהומות מהסוג הזה, במהלכן נהרגו 43 בני אדם, מאות נפצעו, בניינים הועלו באש וחנויות נבזזו. הספר הזה, הבדיוני, עוסק בספיחי המהומות ההן, שנה אחרי שקרו. אחת הקורבנות נגשה לחלון בזמן המהומות ונורתה למוות מרובה צלפים. המשטרה מנסה למצוא את הרוצח. רוב השוטרים בדטרויט לבנים. החשודים כמובן שחורים.
מוריס כותב סיפור מתח אמין בדרך כלל על מתח בין-גזעי ואלימות דו-צדדית שיכולה להביא רק לאלימות נוספת. הוא מנסה לאפיין את העיר שבעברה פריחה כלכלית בזכות תעשיית הרכב המפוארת, עיר ששקעה והלכה מאז שנות השישים של המאה הקודמת, כלכלית ותרבותית. שתהליכי השקיעה הולכים יד ביד עם היותה עיר מעורבת בעלת שתי אוכלוסיות, הנלחמות מרה זו בזו על טריטוריה ודומיננטיות. הוא מנסה לאפיין גם את התקופה, בהצלחה פחותה.
אפשר לומר די בודאות שברוב המקומות המאכלסים שתי אוכלוסיות שונות תמצאו סכסוכים ומהומות. כך זה במקומות מפורסמים ורחוקים – אירלנד, חבל קשמיר, קוסובו או סין. השוני בין האוכלוסיות אינו תמיד גלוי לעין לא-מקומית – ביוגוסלביה זר כנראה לא יכול היה להבחין בהבדל – ואנשים בעלי מטען תרבותי דומה, שפה אחת ורקע דומה השמידו אלה את אלה במרחץ דמים בלתי נתפס, בגלל הבדלים מילימטריים באמונה דתית, מנטליות או התנהגות. בארצות הברית אפשר בקלות לראות את ההבדל בין הלבנים לשחורים, אפשר לשמוע את ההבדלים בשפה המדוברת במבטא ובהגייה, אפשר להבחין בהבדלים בהתנהגות ובהעדפות. למרות מאות השנים שעברו מאז קיבלו העבדים לשעבר זכויות אזרח מלאות – השיוויון לא קיים במציאות ובמקרים של ספק – הוא נעלם.
זה ספר בעל כוונות טובות, כתוב היטב, עמוס בסממני תקינות פוליטית ואין מילה רעה לומר על מסריו. הרקע מפורט מאד – אולי יותר מדי. הספר יצא לאור ב -2014, ומתאר אירועים שקרו כמעט חמישים שנה לפני שנכתב. זה מסביר את העובדה שהבלש מבטא דעות ליברליות – שלא ממש רווחו בתקופה המדוברת, ודאי לא בקרב כוחות המשטרה, מה שמפחית משהו מאמינות הסיפור. מגיעים לו לדעתי 3.5 כוכבים והוא זוכה בחצי כוכב גרייס. מי שאוהב להזדהות עם אוכלוסיות שעושים להן עוול (רחוק מעניי עירו) ייהנה מהקריאה בו, כנראה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
