ביקורת ספרותית על מלת הקוד ברברוסה מאת וילי ברטון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 בנובמבר, 2017
ע"י רץ


האם אנו לומדים מההיסטוריה? הונאת ברברוסה כמקרה מבחן.

כל שנה לקראת יום כיפור עולה ומהדהדת שאלה נוקבת, מדוע כה בקלות הצלחנו להיות מופתעים במלחמת יום הכיפורים, השנה השאלה הזאת קבלה משמעות חדשה על רקע מחקרו של שמעון מנדס, הטוען שלא רק שהופתענו, אלא ההפתעה הייתה מתוחכמת הרבה יותר מששערנו, ולראיה טוען מנדס כי אשרף מרואן שנחשב לסוכן הישראלי הטוב ביותר שהיה אי פעם, אבן הראשה להתרעת המודיעין והמוסד בכיפור, כלל לא היה סוכן ישראלי, אלא סוכן כפול שנאמנותו הייתה נתונה למצרים.

את הונאה כיפור, נוטים ההיסטוריונים להזכיר יחד עם שתי דוגמאות היסטוריות נוספות, הונאת פרל הארבור והונאת מבצע ברברוסה, הנחשבות יחד עם כיפור כהונאות הגדולות ביותר במאה העשרים.

בכדי להבין את גודל הונאת ברברוסה ומשמעותה, יש להתייחס לשני היבטים, גודלו של המבצע חסר התקדים, ותוצאותיו המשמעותיות לעיצוב פניה של ההיסטוריה במאה ה-20:

ההיבט הראשון הוא גדול הכוחות שנטלו חלק במבצע פלישת הגרמנים לרוסיה שתחילתו ב-22 ביוני 1941, המעלה שאלה מרכזית, כיצד ניתן היה להסתיר תנועה של 3.5 מיליון חיילים, כ- 160 דיביזיות, לעבר הגבול, את ארגונם והיערכותם לקראת התקפה בסדר גדול שמעולם לא היה? האם תנועת הכוחות הגרמנים, נעלמה מעיניו של המודיעין הרוסי וסטאלין, או שהם היו שבויים בקונספציה שבאמצעותה הם פירשו את תזוזת הכוחות וההתרעות הרבות באופן שדחה את משמעותם כסימנים מקדימים למלחמה?

ההיבט השני הוא המשמעות ההיסטורית של מבצע ברברוסה, שהיה אחד מהאירועים המרכזיים והאכזריים במאה העשרים, הוא שינה את פני המלחמה, בשלב הראשון הרוסים היו על סף תבוסה, מה שאפשר הרג חסר תקדים של חיילים ואזרחים ואת קיום השואה. התבססות הגרמנים ברוסיה בהמשך, גרמה לתבוסתם, והובילה למלחמה הקרה.

בארטון וילי, חוקר אמריקאי, מתמחה במודיעין והונאה, כתב את מלת הקוד ברברוסה, ב- 1973 כעבודה אקדמית לאוניברסיטת: M.I.T, בהוצאת מערכות יצא הספר ב- 1980, בכדי להוסיפו לשיח המקצועי להפקת לקחי 1973. ווילי מציג מחקר מעניין, המצטיין במתודולוגיה מבריקה ובהירה, כלי איכותי להבנת ההפתעה האסטרטגית של ברברוסה, שעד כה נטו לייחס את סיבתה העיקרית לצרות מחשבת סטאלין.

וילי מתבסס על מחקרה המבריק של רוברטה וולשטר, מי שחקרה את הונאת פרל הארבור, הטוענת כי ההפתעה מתבססת בעיקר על מידע דו משמעי, שרק בחוכמה שלאחר מעשה נראה מובן מאליו. היא טוענת לקושי באיתור אותות מודיעינים בזמן אמת, משום שאלה לא פעם מלווים ברעשי רקע, כשם שמפעילי הרדאר בפרל הארבור, התקשו להבחין בין האותות, לרעשי הרקע, מקרה ייחודי שהפך לטרמינולוגיה, בה משתמש וילי לניתוח המידע אותו קיבל המודיעין הרוסי, כחומר גלם להערכת כוונות הגרמנים לתקוף.

שני מושגים נוספים משמשים לוילי לאבחון ברברוסה בהיבט ההפתעה, ההסתרה, האופן בו הגרמנים ניסו להסתיר את כוונתם מהרוסים, כמו שמירה על סודיות, ומצד השני הם ביצעו הונאה, על ידי העברת מידע מוטעה לרוסים, שיצר את אפקט הרעש. אם באוקיאנוס האטלנטי, ניתן היה להסתיר את הצי היפני שיצא לתקיפת פרל הארבור, בסיס הצי האמריקאי בהוואי, הרי שאת הערכות הכוחות הגרמנים במבצע ברברוסה היבשתי, לא ניתן היה להסתיר, מכאן חשיבותה העצומה של מרכיב ההונאה במבצע זה.

וילי הולך צעד נוסף וטוען, הרעש בפני עצמו, לא בהכרח מחבל בהבנת משמעות אותות המודיעין, אלא האופן בו אנו מפרשים אותם על בסיס קונספציה קיימת. מה הייתה הקונספציה של סטאלין? סטאלין הפוליטיקאי הציני והריאלי, שלא ממש האמין להיטלר, חשב שזאת שאלה של זמן עד שהיטלר יתקוף אותו. הוא בקש להרוויח זמן, עוד כשנה, לעיתוי בו הוא האמין כי צבאו יהיה כשיר להתמודדות עם הגרמנים. להרוויח זמן באמצעות משא ומתן שלהבנתו הגרמנים ינסו לקיים קודם למבצע צבאי. על פי הבנתו הצבת הצבא הגרמני על גבול רוסיה הייתה מנוף לחץ למשא ומתן אגרסיבי מצד הגרמנים, מצב שקדם לפלישה לחבל הסודטים בצ'כיה. הקונספציה השנייה, הייתה האמונה שגרמניה תמנע מפתיחת חזית נוספת במזרח, כל עוד היא לא סיימה את המלחמה במערב. משאלות הלב של סטאלין, נוצלו על ידי הגרמנים בהעבירם אינפורמציה מניפולטיבית, על רצונם לקיים משא ומתן עם הרוסים ועל כוונתם לתקוף את האנגלים. במקביל סטאלין הפרנואיד, היה משוכנע שכל אזהרה של ארה"ב ובריטניה וגורמים נוספים, על כוונת גרמניה לתקוף אותו, היא פרובוקציה המיועדת לגרור אותו למלחמה נגד גרמניה כנגד רצונו.

וילי עוסק בצורה יסודית במיפוי, ההתראות - הרמזים המוקדמים שהגיעו לרוסים לקראת ברברוסה, הוא מונה 84 התראות מסוגים וגורמים שונים, כמות מכובדת לכל הדעות, חלקן מגורמים משמעותיים, כמו ריכרד זורגה, צ'רצ'יל, התזמורת האדומה, או, 324 גיחות הצילום שביצעו הגרמנים במהלך 1941. 12 יום לפני הפלישה, קיבלו הרוסים רמז משמעותי למלחמה, הנשים והילדים עזבו בחיפזון את שגרירות גרמניה במוסקבה. רוסיה השתכנעה רק יממה לפני הפלישה להכריז על כוננות. מערך התקשורת הלקוי של הרוסים גרם לכך שהפקודה לא היגיע לחלק ממפקדות השדה. הצלחת ההונאה במבצע ברברוסה, גרמה להצלחה צבאית חסרת תקדים, הגרמנים הגיעו לפרברי מוסקבה, וכמעט הביסו את הצבא הרוסי.

הביקורת המרכזית לתזה של וילי, היא לעובדה שלסטאלין הייתה קונספציה נוספת, לפיה הצבא הגרמני לא היה ערוך למערכה הרוסית. קונספציה שבספו של דבר הוכחה כנכונה, בעובדה שחוסר המוכנות של הגרמנים לחורף ולתנאי המרחב הרוסי גרמו לתבוסתם.

האם אנחנו למדנו מההיסטוריה של ברברוסה, ממש לא, כי נפלנו בפח ההונאה של המצרים והסורים בתבנית כמעט זהה לזאת שאליה נפלו הרוסים.

מי כן למד מההיסטוריה? תופתעו, סאדאת הנשיא המצרי, מי שהיה מתוחכם ואוטודידקט, למד לפי שמעון מנדס, לפרטי פרטים את מלחמת העולם השנייה, ואת מהלכי ההונאה המרכזיים שבה, התוצאה הפעלת מהלכי הטעייה והונאה שגרמו לישראל לדבוק בקונספציה הקיימת, ולפרש את אותות המלחמה כתרגיל או מהלך שתכליתו יצירת לחץ ולא כמלחמה. האם אנחנו למדנו את הלקחים, אני סבור שלא.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
eyalg1972 (לפני ארבעה שבועות)
אני מודע למערכה הפינית עדיין- מבצע ברברוסה היה משהו שאף אחד כמעט לא ניסה והצליח בהיסטוריה- (המטרה שלו היתה לכבוש את כל רוסיה האירופית- כלומר להגיע עד הרי אורל) - גם עם נתונים של צבא רוסי חלש, רק הלוגיסטיקה של המבצע היתה בלתי אפשרית על הנייר. לגרמנים היה ברור שהם יצליחו להתקדם בצורה סבירה 500 קילומטר לתוך רוסיה- אחרי זה יתחילו בעיות, וכדי להגיע למוסקבה היה צריך לעבור 1000 קילומטר, לנינגרד "רק" 900 קילומטר. אם הגרמנים הצליחו להגיע למצב שכמעט עשו את זה- זה הישג מרשים. כאשר המודיעין הרוסי בחן את מצבו של הצבא הגרמני, ואת המוכנות שלו למלחמה בחורף- לא קשה להבין מדוע זה היה נראה כל כך בלתי סביר שהגרמנים יפלשו
רץ (לפני חודשיים)
דן - תודה לתגובתך - אחד הדברים שמאוד מעניינים אותי בהיסטוריה בכלל והיסטוריה צבאית הוא תהליך קבלת ההחלטות, ומקרה ברברוסה, זה לא מה שהיה הוא שיהייה, כך חשב סטלין, משום שהוא רצה להאמין כי תבנית קודמת של פעולות הגרמנים תחזור שנית ברוסיה, לכל אדם יש הטיה באופן שבו הוא בוחר את הנתונים שנראים לו כחשובים, או באופן שבו הוא מפרש את הנתונים שעומדים לרשותו, על בסיס תפיסת עולמו הקיימת.
רץ (לפני חודשיים)
eyalg1972-תודה לתגובתך, צריך לזכור שלצבא הרוסי היה מבחן כוח מול הצבא הפיני שהצליח לעצור אותו בשלבים הראשונים של הלחימה, מי שהעיד על כך שהצבא הרוסי חלוד ולא כשיר ללחימה, כפועל יוצא מחיסול שיטתי של הקצונה הבכירה על יד סטלין, אם נוסיף לכך את ההפתעה ואת יעלות הצבא הגרמני, נוכל להבין את ההישג המצוין של הצבא הגרמני בשלבים הראשונים של המלחמה. אין ספק ששיקול הדעת של היטלר לקראת במבצע ברברוסה היה לחלוטין בעייתי, בעיקר לאחר הניצחון הגרמני על צרפת, זאת הסיבה לתבוסת הגרמנים בהמשך.
רץ (לפני חודשיים)
בר - תודה לתגובתך
דן סתיו (לפני חודשיים)
רץ ביקורת מאלפת. בעיני תהליך החשיבה של מקבלי ההחלטות הוא מהנושאים המרתקים בתהליך קבלת ההחלטות בעיקר הסינדרום "מה שהיה הוא שיהיה" המונע מהמנהיגים לאתר מבעוד מועד שינויים דרמטיים בכוונת היריבים. נחשפתי לזה בשורה ששל החלטות מינוריות אבל העקרון הוא אותו עקרון.
eyalg1972 (לפני חודשיים)
צריך לזכור עוד כמה עובדות ללא קשר לחורף הרוסי- הצבא הגרמני על הנייר- לא ממש היה מוכן למלחמה מול ברית המועצות, מבחינת כמות ואיכות הטנקים למשל (3000 מול 24,000) וגורמים נוספים שהפכו את האפשרות שהיטלר יפלוש לברה"מ להימור מטורף. העובדה שבסופו של דבר הגרמנים הצליחו להשיג הישגים מדהימים (חלקם נבע יותר מהעובדה שבחלק הראשון של המלחמה לרוב החיילים הסובייטים לא התחשק להילחם למען סטאלין והמהפיכה)- לא צריכה לשנות את העובדה הזו
בר (לפני חודשיים)
רץ, תודה לך. סקירה מרתקת כתמיד המשלבת פן היסטורי יוצא דופן כמו שרק אתה יודע להציג.
אין ספק שהשכלתי. ביקורת מעולה
רץ (לפני חודשיים)
Pulp_Fiction - תודה לתגובתך, גם אני חשבתי ששמרואן היה הטוב בסוכני המוסד, כעת אני לא בטוח, יש המון סימני שאלה לאופן שבו הוא השיג את המידע. וסימן שאלה לעיתוי העברת אזהרת המלחמה, רק ברגע האחרון, ועם מידע שגוי לשעת המלחמה.

מה שאני מראה זה שסטאלין לרגע לא האמין להיטלר, היו לא תובנות הגיוניות, אבל הגרמנים שינו את מודל ההתקפה שלהם, לא עוד משא ומתן פוליטי קודם לתקיפה. מנדס טוען סאדאת, יצר מראית עיין של נכונות למשא ומתן, אם הטענה שלו נכונה, מדובר באותה תבנית של הונאה.

דבר נוסף אני מראה שבדרך כלל למנהיג או הנהגה, יש יותר מקונספציה אחת, על היריב להבין את המכלול וליצור תמהיל של קונספציות המתחברות אחת לשנייה.

ואחרון גם להיטלר הייתה קונספציה, שהוא ינצח את רוסיה תוך זמן קצר, על זה נאמר בוכה בוכה מי שבוכה אחרון.
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
תודה, רץ. כיום הדעה הרווחת היא שמרואן לא היה סוכן כפול, אלא הסוכן הטוב ביותר שהיה לישראל אי פעם. כל הסיפור של הסוכן כפול כנראה מצוץ מהאצבע והופץ על ידי זעירא(שגם חשף אותו)בניסיון לנקות עצמו מהאשמות שהופנו כלפיו.
יש הבדל מהותי בין הקונספציה של ההנהגה הישראלית ביום הכיפורים לזו של סטאלין. האחרון ראה את ההכנות והייתה לו די והותר אינפומציה על הנעשה בורמאכט ואף על המועד המדויק של הפלישה , אלא שהוא חשב שיש בינו לבין היטלר "הבנות" כמו בין שני עבריינים והיטלר לא יתקוף אותו כי זה נגד הכבוד.
רץ (לפני חודשיים)
אנקה - בכיפור ההונאה הייתה שלנו כלפי עצמנו, זחיחות הדעת, היהירות, הסמוכתויות הרודנית של דיין וזעירא. אני לא מאמין בתיאוריית הקונספירציה, אני חושב שדיין לא היה עד כדי כך אטום בייחסו לחיי אדם.
רץ (לפני חודשיים)
אירית - תודה, מלחמה היא עסק גדול ונורא לכל הצדדים המעורבים, אנחנו כממנצחים בששת הימים קבלנו את העונש בכיפור.
רץ (לפני חודשיים)
חני - תודה לתגובתך - הההונאה בכלל ובכיפור בפרט עניינו אותי מאוד, ולכן קראתי מאמרים נוספים, ויצרתי תובנות נוספות לאלו שבספר.
אנקה (לפני חודשיים)
ניתוח מצוין להיסטוריה המציצה עלינו חזרה מבין דפי הספרים. נראה לי שה"חפיפזם" וזחיחות הדעת של מנהיגינו הדגולים טרום מלחמת יוה"כ גרמה להתעלמות מכל הסימנים שגם עיוור ושוטה היה רואה.
אלא אם כן החלק הפרנואידי שבי נתפס לרעיון שהייתה כאן איזו קונספירציה בין דיין-גולדה-אמריקאים-סאדאת.
אירית (לפני חודשיים)
מעניין כרגיל.
"מלחמה היא עונש גדול למעניש כשם שהיא עונשו של הנענש"...
(תומאס ג'פרסון)
תודה ויום טוב .
חני (לפני חודשיים)
מרתק רץ לקרוא אותך מספר הסטוריה.
רץ (לפני חודשיים)
כרמליטה - תודה, קראתי רק מספר כתבות על שמעון מנדס, נתתי את אחת הכתבות לאיש מודעין לשעבר, מתוך הכתבה הוא טען שעדיין קשה להכריע , האם אשרף מרואן היה סוכן כפול. הנושא של הונאה כתהליך פסיכולוגי, הוא מרתק, בעיקר בהיבט של השאלה מה מועמד מאחורי ההונאות הגדולות, ומאחורי ההונאה של כיפור, שלדעתי הייתה בחלקה הגדול הונאה עצמית, וחוסר יכולת להביט למציאות כתוצאה מיהירות.
כרמליטה (לפני חודשיים)
תודה רץ. סקירה מעניינת, שהופכת מרתקת בכל הקשור להשוואה להונאת מלחמת יום הכיפורים.

לא שמעתי על ספרו של שמעון מנדס. מקריאה ברשת התרשמתי שהספר מאיר עיניים ומחדש לי הרבה.
חבל שיצא בהוצאה נידחת ולא זכה לתהודה מספקת. אנסה להשיגו.

הערונת בשולי הדברים: דבר היותו של מרואן אשרף סוכן כפול עומדת באוויר כבר שנים. הרי זו הסיבה לעימות הגדול בין צבי זמיר שגרס שאשרף הוא הטוב בסוכנים ובין אלי זעירא שחשד שמדובר בסוכן כפול.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ