“האם אנו לומדים מההיסטוריה? הונאת ברברוסה כמקרה מבחן.

כל שנה לקראת יום כיפור עולה ומהדהדת שאלה נוקבת, מדוע כה בקלות הצלחנו להיות מופתעים במלחמת יום הכיפורים, השנה השאלה הזאת קבלה משמעות חדשה על רקע מחקרו של שמעון מנדס, הטוען שלא רק שהופתענו, אלא ההפתעה הייתה מתוחכמת הרבה יותר מששערנו, ולראיה טוען מנדס כי אשרף מרואן שנחשב לסוכן הישראלי הטוב ביותר שהיה אי פעם, אבן הראשה להתרעת המודיעין והמוסד בכיפור, כלל לא היה סוכן ישראלי, אלא סוכן כפול שנאמנותו הייתה נתונה למצרים.

את הונאה כיפור, נוטים ההיסטוריונים להזכיר יחד עם שתי דוגמאות היסטוריות נוספות, הונאת פרל הארבור והונאת מבצע ברברוסה, הנחשבות יחד עם כיפור כהונאות הגדולות ביותר במאה העשרים.

בכדי להבין את גודל הונאת ברברוסה ומשמעותה, יש להתייחס לשני היבטים, גודלו של המבצע חסר התקדים, ותוצאותיו המשמעותיות לעיצוב פניה של ההיסטוריה במאה ה-20:

ההיבט הראשון הוא גדול הכוחות שנטלו חלק במבצע פלישת הגרמנים לרוסיה שתחילתו ב-22 ביוני 1941, המעלה שאלה מרכזית, כיצד ניתן היה להסתיר תנועה של 3.5 מיליון חיילים, כ- 160 דיביזיות, לעבר הגבול, את ארגונם והיערכותם לקראת התקפה בסדר גדול שמעולם לא היה? האם תנועת הכוחות הגרמנים, נעלמה מעיניו של המודיעין הרוסי וסטאלין, או שהם היו שבויים בקונספציה שבאמצעותה הם פירשו את תזוזת הכוחות וההתרעות הרבות באופן שדחה את משמעותם כסימנים מקדימים למלחמה?

ההיבט השני הוא המשמעות ההיסטורית של מבצע ברברוסה, שהיה אחד מהאירועים המרכזיים והאכזריים במאה העשרים, הוא שינה את פני המלחמה, בשלב הראשון הרוסים היו על סף תבוסה, מה שאפשר הרג חסר תקדים של חיילים ואזרחים ואת קיום השואה. התבססות הגרמנים ברוסיה בהמשך, גרמה לתבוסתם, והובילה למלחמה הקרה.

בארטון וילי, חוקר אמריקאי, מתמחה במודיעין והונאה, כתב את מלת הקוד ברברוסה, ב- 1973 כעבודה אקדמית לאוניברסיטת: M.I.T, בהוצאת מערכות יצא הספר ב- 1980, בכדי להוסיפו לשיח המקצועי להפקת לקחי 1973. ווילי מציג מחקר מעניין, המצטיין במתודולוגיה מבריקה ובהירה, כלי איכותי להבנת ההפתעה האסטרטגית של ברברוסה, שעד כה נטו לייחס את סיבתה העיקרית לצרות מחשבת סטאלין.

וילי מתבסס על מחקרה המבריק של רוברטה וולשטר, מי שחקרה את הונאת פרל הארבור, הטוענת כי ההפתעה מתבססת בעיקר על מידע דו משמעי, שרק בחוכמה שלאחר מעשה נראה מובן מאליו. היא טוענת לקושי באיתור אותות מודיעינים בזמן אמת, משום שאלה לא פעם מלווים ברעשי רקע, כשם שמפעילי הרדאר בפרל הארבור, התקשו להבחין בין האותות, לרעשי הרקע, מקרה ייחודי שהפך לטרמינולוגיה, בה משתמש וילי לניתוח המידע אותו קיבל המודיעין הרוסי, כחומר גלם להערכת כוונות הגרמנים לתקוף.

שני מושגים נוספים משמשים לוילי לאבחון ברברוסה בהיבט ההפתעה, ההסתרה, האופן בו הגרמנים ניסו להסתיר את כוונתם מהרוסים, כמו שמירה על סודיות, ומצד השני הם ביצעו הונאה, על ידי העברת מידע מוטעה לרוסים, שיצר את אפקט הרעש. אם באוקיאנוס האטלנטי, ניתן היה להסתיר את הצי היפני שיצא לתקיפת פרל הארבור, בסיס הצי האמריקאי בהוואי, הרי שאת הערכות הכוחות הגרמנים במבצע ברברוסה היבשתי, לא ניתן היה להסתיר, מכאן חשיבותה העצומה של מרכיב ההונאה במבצע זה.

וילי הולך צעד נוסף וטוען, הרעש בפני עצמו, לא בהכרח מחבל בהבנת משמעות אותות המודיעין, אלא האופן בו אנו מפרשים אותם על בסיס קונספציה קיימת. מה הייתה הקונספציה של סטאלין? סטאלין הפוליטיקאי הציני והריאלי, שלא ממש האמין להיטלר, חשב שזאת שאלה של זמן עד שהיטלר יתקוף אותו. הוא בקש להרוויח זמן, עוד כשנה, לעיתוי בו הוא האמין כי צבאו יהיה כשיר להתמודדות עם הגרמנים. להרוויח זמן באמצעות משא ומתן שלהבנתו הגרמנים ינסו לקיים קודם למבצע צבאי. על פי הבנתו הצבת הצבא הגרמני על גבול רוסיה הייתה מנוף לחץ למשא ומתן אגרסיבי מצד הגרמנים, מצב שקדם לפלישה לחבל הסודטים בצ'כיה. הקונספציה השנייה, הייתה האמונה שגרמניה תמנע מפתיחת חזית נוספת במזרח, כל עוד היא לא סיימה את המלחמה במערב. משאלות הלב של סטאלין, נוצלו על ידי הגרמנים בהעבירם אינפורמציה מניפולטיבית, על רצונם לקיים משא ומתן עם הרוסים ועל כוונתם לתקוף את האנגלים. במקביל סטאלין הפרנואיד, היה משוכנע שכל אזהרה של ארה"ב ובריטניה וגורמים נוספים, על כוונת גרמניה לתקוף אותו, היא פרובוקציה המיועדת לגרור אותו למלחמה נגד גרמניה כנגד רצונו.

וילי עוסק בצורה יסודית במיפוי, ההתראות - הרמזים המוקדמים שהגיעו לרוסים לקראת ברברוסה, הוא מונה 84 התראות מסוגים וגורמים שונים, כמות מכובדת לכל הדעות, חלקן מגורמים משמעותיים, כמו ריכרד זורגה, צ'רצ'יל, התזמורת האדומה, או, 324 גיחות הצילום שביצעו הגרמנים במהלך 1941. 12 יום לפני הפלישה, קיבלו הרוסים רמז משמעותי למלחמה, הנשים והילדים עזבו בחיפזון את שגרירות גרמניה במוסקבה. רוסיה השתכנעה רק יממה לפני הפלישה להכריז על כוננות. מערך התקשורת הלקוי של הרוסים גרם לכך שהפקודה לא היגיע לחלק ממפקדות השדה. הצלחת ההונאה במבצע ברברוסה, גרמה להצלחה צבאית חסרת תקדים, הגרמנים הגיעו לפרברי מוסקבה, וכמעט הביסו את הצבא הרוסי.

הביקורת המרכזית לתזה של וילי, היא לעובדה שלסטאלין הייתה קונספציה נוספת, לפיה הצבא הגרמני לא היה ערוך למערכה הרוסית. קונספציה שבספו של דבר הוכחה כנכונה, בעובדה שחוסר המוכנות של הגרמנים לחורף ולתנאי המרחב הרוסי גרמו לתבוסתם.

האם אנחנו למדנו מההיסטוריה של ברברוסה, ממש לא, כי נפלנו בפח ההונאה של המצרים והסורים בתבנית כמעט זהה לזאת שאליה נפלו הרוסים.

מי כן למד מההיסטוריה? תופתעו, סאדאת הנשיא המצרי, מי שהיה מתוחכם ואוטודידקט, למד לפי שמעון מנדס, לפרטי פרטים את מלחמת העולם השנייה, ואת מהלכי ההונאה המרכזיים שבה, התוצאה הפעלת מהלכי הטעייה והונאה שגרמו לישראל לדבוק בקונספציה הקיימת, ולפרש את אותות המלחמה כתרגיל או מהלך שתכליתו יצירת לחץ ולא כמלחמה. האם אנחנו למדנו את הלקחים, אני סבור שלא.”