יגאל סרנה הוא מתעד מעולה של הישראליות עפ"י נקודת מבטו. יש כאן למעשה אוטוביוגרפיה של שנה 1966 מנקודת מבט של נער בגיל ההתבגרות, על שנה שלפני השנה המכריעה 1967 מלחמת ששת הימים ומה שבעקבותיה. תיאור הנעורים שלו יחד עם בני כיתתו, מהם מוכרים יותר כיום וכאלו שלא מדברים רבות לבני שכבת הגיל הקרובה לו. תיאור ההורים וחבריהם בתל אביב של שנות ה-60 -משחקי הקלפים, הדיונים על מצב המדינה דרך הפריזמה של עיתון "הארץ" ושל "העולם הזה", המבט של בן הששים פלוס כיום על איך נראו הדברים אז כולל על הצמרת המדינית של ישראל דאז - כתובים יפה ובאופן קולח. נחשפתי ליגאל סרנה הן בכתיבתו העיתונאית אך בעיקר בביוגרפיה המופתית שכתב על המשוררת יונה וולך.
ספר טוב וחשוב. מעניין היה לקרוא 2 ביקורות על הספר במוסף הספרים של הארץ: ביקורת קוטלת של נדב פרץ וביקורת אוהדת מאוד של משה גלעד- מה שנקרא תלוי מאיזה זווית מסתכלים. אני לוקח את זו של משה גלעד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
