ביקורת ספרותית על אלה היו השמים מאת סרחיו ביסיו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 באוקטובר, 2017
ע"י אורי רעננה


סיפור אהבה מעודן של איש בשנות הארבעים לאשתו דיאנה, שנפרדה ממנו ונמצאת בתהליך חזרה אליו, כמו רומן לוורה בהפסקה שבאהבה המרכזית, נותן הזדמנות לכישרון של סרחיו ביסיו להתפרץ ולמלא את נפש הקורא, בתיאורים, ביקורת חברתית ורעיונות מיוחדים.

כוחו העיקרי של הספר הוא בתיאורים הצובעים יחסים ומצבים לעתים בצבעי פסטל ולעתים בקווי גואש.

לא ארחיב יותר כי יש חשש שאפגע בחוויית הקריאה.
אביא רק מספר טעימות, כמתאבן לפני קורא ביקורת זאת.

".. אחר כך לבשה ביקיני ויצאה לקרוא את העיתון בשמש. התיישבתי על כיסא קרוב אליה.. היא היתה שרועה על כיסא נוח, העיתון בגובה פניה, ורגליה כפופות ופסוקות. ואז הבנתי שהיא כבר לא אוהבת אותי. היא לא היתה צנועה אלא להפך, קוקטית מאוד, ויהירה ביותר...היא היתה חיוורת לא הורידה שערות, היא לא היתה חושפת עצמה ככה בשום פנים לו אהבה אותי. מעולם לא עורר בי זוג רגלים הרגשה כזאת של בדידות."

או הקטע: " הייתי חזק ופתאום חלש, הייתי מאושר ופתאום אומלל, הייתי מלא רעיונות ופתאום לא היה לי אפילו אחד..."

ורעיון אחד שנראה כלקוח מ"לה דולצ'ה ויטה" של פליני, או מתיאורי ההדוניזם הרומאי.

הזוג מוזמן לווילה של מפיק ובבריכה שוחה להנאתו..כריש. אמנם קטן בגודל מטר בלבד אולם מהזן האלים יותר.
המארח מזמין את הזוג לשחייה ומרגיע אותם כי הכריש אכל די צרכו היום.
הוא רק מזהיר אותם כי עליהם לעשות בדיוק מה שהוא עשה , אחרת אין לדעת כיצד הכריש יגיב.

מבחן פשוט לגבריות של האורח ולאמון של הזוג במארח.
מה קרה שם כדאי לקרוא.

ניתן לממש זאת בכל מסיבה, כדי ליצור עניין, כמו לתקוע מזלג עם ידית גומי קצת מקולקלת בתקע חשמלי.


אין ספק, שווה לקרוא לאט ולמצות כל תיאור.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית (לפני 6 ימים)
סיפור אהבה מעודן... צבעי פסטל וגואש...- אוהבת את התיאורים שלך וגם את בחירת הציטוטים.
נשמע מעניין .
תודה ושבוע טוב .
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
נשמע מרתק. הצלחת לשכנע אותי.
חני (לפני שבוע וחצי)
אוהבת את הרגישות הזו בגבר. את האבחנות הקטנטנות. נשמע שגיבור הספר מדבר בשפה שנשים מבינות.
לא בטוחה לגבי טיב העלילה.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ