ביקורת ספרותית על אהבה כלואה - רומן מטלטל בזמן מלחמת העולם מאת ז'יל רוזייה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 8 באוקטובר, 2017
ע"י כרמליטה


ספר קולח שאינו משעמם לרגע, אבל....

המספר הינו צרפתי שחי בעיר קטנה. בצעירותו, טרום מלחמת העולם השנייה, היה אדם פסיבי, שכל עניינו השפה והספרות הגרמנית ואף למד שנה בגרמניה. הספר האהוב עליו ביותר היה "מוות בוונציה" של תומאס מאן. עם חזרתו לצרפת שימש כמורה לגרמנית.

הכיבוש הנאצי לא עורר אותו לפעולה. מגורל היהודים, שאחדים מהם הכיר ואחרים ראה נכלאים במרתפי הגסטאפו או מובלים אל מותם, העדיף להתעלם, לא רצה לדעת. לעיתים ניכרו בו אפילו סממנים אנטישמיים.

באחד הימים הוא זומן למשרדי הגסטאפו כדי לבצע עבודת תרגום מגרמנית לצרפתית. הקצין שעמו היה אמור להיפגש התמהמה. בזמן שהמתין נתקל ביהודים שהובאו למקום וביניהם זיהה בחור שראה באקראי בעבר. הוא מילט אותו והחביאו במרתף ביתו. למעלה משנתיים ימים הסתתר הרמן במרתף ללא ידיעת שאר המשפחה. אהבת הספרות היתה משותפת לשניים. באמצעות הרמן ושיריו של היינה המתורגמים לאידיש מתוודע המספר לשפת האידיש, שמצוירת כלפיד החי של היהדות וההומניות רגע לפני שגם היא עומדת לגווע.

שם הספר בעברית "אהבה כלואה" אינו קולע לעיקרו של הספר. בצרפתית הוא נקרא "Un amour sans resistance" – "אהבה ללא התנגדות", וכך גם תורגם שמו לאנגלית. המניע של הצרפתי להחביא את הרמן, הבחור היהודי, אינו ההתנגדות לכיבוש הנאצי, או חברות במחתרת הצרפתית שנקראה "Resistance" - "התנגדות", אלא האהבה - בעיקר אהבת הבשרים ובצידה גם האהבה לספרות.
אך בהפוך על הפוך ומהסיבות הלא-נכונות בעצם ממש המספר את ההתנגדות לנאצים. הוא החביא ספרים רבים שאהב של סופרים גרמנים, (היינה, תומאס מאן ואחרים) שהנאצים אסרו על החזקתם, הסתיר יהודי, וקיים קשר אסור כפול – קשר עם יהודי וגם יחסים הומוסקסואלים.

מאליה עולה גם הסוגיה האם הרמן עצמו היה הומוסקסואל. האם לא התנגד כי "אהב" באמת, אהבה מינית בעיקר, או ש"אהבה" זו נכפתה עליו משום שהיה כלוא ורצה להמשיך לחיות.

ועכשיו שאלה:
אם הספר "מוות בוונציה" של תומאס מאן אהוב עליך מאד, ואם יש לך ידיד שנפשך וגופך משתוקקים אליו, האם הינך גבר או אשה?
הספר מסופר כולו באופן שאינו נוקב במפורש במין או בשם המספר/ת, ורמזים הפוכים מפוזרים לכל אורכו.

הבחירה שלי (ושל רבים אחרים) היתה לראות במספר גבר, אבל ראו הקטע הבא בו מסופר על נישואין, עוד לפני ההיכרות עם הרמן, שלא היה בהם דבר מלבד חיים זה לצד זה. "נישאנו בקיץ, באחת השבתות, שום דבר מיוחד. משרדי העירייה...החתן בחליפה ארוכת זנבות, הכלה בשמלה לבנה עם שובל ארוך....היינו בעל ואישה, ונראה שהיה די בכך. ...כי לא יכולתי לגעת בגוף שלידי או להניח שייגע בי....השימוש בחדר האמבטיה מצד קלוד לא היה מופרז, אבל כלל מדי ערב מנהג טקסי: כיבוס התחתונים בכיור....מעולם לא ראיתי מישהו נוהג כך, לא את אמי או את אחיותי ובוודאי לא איזה גבר."
קלוד הוא בדר"כ שם של גבר אבל גם שם של אישה. ומדוע מצוין ש"בוודאי לא איזה גבר." אם קלוד אישה (ואז המספר גבר) התוספת הזו מיותרת. יכול היה להזכיר את אביו לצד אמו ואחיותיו. יש מן ההדגשה במילים "ובוודאי לא איזה גבר" וזו מעלה את האפשרות שקלוד היה גבר, ואזי המספרת - אישה. במקרה כזה, כל זווית הראייה של הסיפור מתהפכת.

כאמור, הקריאה קולחת בעניין, אך ישנם בספר לא מעט חורים, ולא תמיד התפניות הגיוניות. דוגמה אחת: כיצד הבריח המספר את הרמן מהגסטאפו? הוא טוען שהדבר נשכח ממנו כי קרה מהר מדי והתמונות לא הספיקו להתקבע בזכרונו. הייתכן? לא מעט מאורעות שוליים הוא זוכר ומתאר, אך לא את המאורע החשוב הזה. ומסתפק בשתי שורות של העלאת השערות .

ובכלל, לא אהבתי את דמותו של המספר.

שלושה וחצי כוכבים.





15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני חודש)
מבינה את כוונתך לגבי תרגום שאינו מדוייק!
אותי הדבר לעיתים מקומם מאוד אך ניתן למחול אם העלילה טובה
חני (לפני חודש)
יפה! איך זה ששמות הספרים כל כך שונים
משפה לשפה? נשמע לא אמין כשלא קולעים בשם הספר. בכל אופן רק השם עושה לי
קלסטרופוביה...
כרמליטה (לפני חודש)
ליעל, לי ואירית - תודה.
שמחה שמצאתן את הסקירה ראויה.
כרמליטה (לפני חודש)
פאלפ - תודה! גרמת לי להסמיק. תודה גם על התיקון. ערכתי בהתאם.

בעניין המספר/ת, כפי שכתבתי יש בספר רמזים לכאן ולכאן. למשל, דיבור מאד משוחרר על סקס, שאינו מתאים לאישה מבוגרת שהיתה צעירה בתקופת המלחמה, אלא יותר לגבר.

יחד עם זאת, כל בחירה שלנו בג'נדר של המספר חושפת את ההטיות וההטעיות התת-מודעות שלנו.
אהבת הספר "מוות מוונציה" יצרה אצלי (ולא רק אצלי) קישור מיידי להיות המספר הומוסקסואל. לא עלה בדעתי - אשה סטרייטית שאהבה גם היא את מוות בוונציה - להניח לרגע שמדובר במספרת.
כך גם עם כיבוס התחתונים של קלוד. הקישור היה מיד ל"טקס" נשי, למרות שעשויים להיות גם גברים חולי נקיון, או מלאי תחושת לכלוך פנימי וחטא.
כרמליטה (לפני חודש)
מחשבות - תודה.
קראתי את סקירתך וראיתי שאהבת. גם החברה שהמליצה לי על הספר אהבה אותו.
אני קצת פחות. על טעם ועל הריח...
אירית (לפני חודש)
כפיים !!
תודה כרמליטה ויום נפלא .
לי יניני (לפני חודש)
כתיבה מצויינת
בת-יה (לפני חודש)
אולי המספר הוא בכלל ג'נדרקוויר. יש במציאות גם כאלה. לא גבר לא אישה, אלא משהו באמצע,
ואף אחד לא ממש מדבר על זה.
גם ב"קפקא על החוף" יש אחד כזה. (מחשבות בטח יוכל לאשר -:)

yaelhar (לפני חודש)
ביקורת מצויינת.
את הספר לא נראה לי שאקרא.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
ביקורת מרהיבה. לי נראה כי המספרת היא אישה.
ועוד נקודה- תומאס מאן לא היה יהודי, עם זאת התנגד לנאציזם. הוא היה נשוי ליהודיה והדבר נשמר בסוד בצורה קנאית על ידי בני המשפחה.
מחשבות (לפני חודש)
קראתי ואהבתי את הספר. ניתחת יפה.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ