ספר קולח שאינו משעמם לרגע, אבל....

המספר הינו צרפתי שחי בעיר קטנה. בצעירותו, טרום מלחמת העולם השנייה, היה אדם פסיבי, שכל עניינו השפה והספרות הגרמנית ואף למד שנה בגרמניה. הספר האהוב עליו ביותר היה "מוות בוונציה" של תומאס מאן. עם חזרתו לצרפת שימש כמורה לגרמנית.

הכיבוש הנאצי לא עורר אותו לפעולה. מגורל היהודים, שאחדים מהם הכיר ואחרים ראה נכלאים במרתפי הגסטאפו או מובלים אל מותם, העדיף להתעלם, ל

מלחמה מזמנת אינסוף מצבים מקבריים. כאן אנו עדים לסיפור המסופר כאילו בנשימה אחת, כצורך להוריד נטל מהלב.
המספר הוא צעיר, בשנות העשרים לחייו, בעיירה צרפתית בה כולם מכירים את כולם ואילו הוא מורה לגרמנית בתיכון לבנות. כבר בתחילת הסיפור הוא מספר לנו על שהותו לזמן מה בגרמניה, לפני המלחמה, שם היה מיודד בידידות עמוקה עם אחד הנס-יואכים, ידידות ככל ידידות, אלא שהספר האהוב על המספר הוא מוות בוונציה. רמז עבה מ