ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 באוקטובר, 2017
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
ג'ימי לונץ הוא לוזר נורמטיבי יחסית. הוא אינו עומד בפני פיתוי של הימור גם כשהסיכויים באופן ברור אינם לטובתו. הוא חי מהיד לפה פחות או יותר, משתתף במקהלה(!) וגם לא מתכחש ללוזריותו, למעשה מציג אותה לראווה. הוא יוצא למסע של בריחה ממפיונר לו הוא חייב כסף, מצטרף ליפהפיה שיש לה אג'נדה. בורח עם 10% תוכנית, כדבריו, ומנסה בלי הצלחה לשמור על שרידי המוסר האזרחי-נורמטיבי שלו.
זה סיפור פשע אפל. מתרחש איפשהו בארצות הברית, והנפשות הפועלות הן אמריקאים החיים בעיקר בשולי החוק: פושעים, מהמרים, רמאים, רוצחים - סיפור מקביל לסיפור האמריקאי המייצג הרישמי. סופרים אחדים כתבו את אותה עלילה עם אותם גיבורים – שולי השוליים של החברה, החיים מחוצה לה, וכשאנחנו קוראים אותו אנו חווים דיסוננס קוגניטיבי: אנחנו יודעים שהעולם הזה קיים, אבל אנחנו גם מאמינים באמריקה כפי שהיא מציגה את עצמה. העלילה הזו מספרת את הסיפור האמיתי של אמריקה שבהווה, רק שאנחנו קרובים מכדי שנוכל להבין את הסיפור הזה.
נראה שג'ונסון מנסה יחד עם קבוצה מכובדת של ספרים אמריקאים בני דורו - קורמק מקארתי, קארבר (שכנראה היה מנטור של ג'ונסון), בוקובסקי ונוספים - לצייר אמריקה שאינה מופיעה בסרטים. הרבה מהסיפורים והפרשנויות מתבססים על אירועים מכוננים כמו רצח קנדי ומלחמת ויאטנם, שחרצו חריצים עמוקים באומה האמריקאית, ומשפיעים על התנהגות האמריקאים עד היום.
ג'ונסון – שנפטר ב 2017 בן 64 מסרטן – היה סופר ומשורר מוערך (יותר בארצו מאשר פה, כך נראה) ניסה לכתוב פה סוג של מותחן נואר (ההגדרה של ההוצאה, לא שלי) שיגיד עוד דברים, בין השורות. הספר שפורסם בהמשכים בפלייבוי אינו מותח במיוחד. הקוראים יכולים לדמיין את הסוף, וגם הדרך אל הסוף כבר מוכרת עד זרא. מה שלא משעמם הוא ההבנה של הקורא כמה אמריקאים מוקסמים מדמויות עברייניות ובעיקר מירי והרג (רצוי עם רובה קצוץ קנה, אבל אם אין גם אקדח בסדר...)
יש לו כמה יתרונות. העלילה דוהרת ב 200 קמ"ש, הספר קליל גם בזכות העובדה שאתה כמעט לא מפתח יחסים עם הדמויות. הסיגנון ברור וחותך. אולי ג'ונסון יצא פה קרח משני הצדדים – זה לא ספר פולחן כמו "עץ עשן" שלו, שזכה בפרס נחשב, זה גם לא מתקרב להפוך לספר פשע מרתק. מצד שני הוא חביב למדי על קוראי סיפורים בהמשכים: קרא מהר, אין צורך להשקיע בעיכול, וקדימה. עוד סיפור מתפרסם בירחון החביב (לשעבר) הזה.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
אושר - בהארץ התפרסמו מספר ביקורות על הספר, ולא כולם קטלו אותו.
|
|
|
אושר
(לפני 8 שנים)
הספר קיבל ביקורת 'קטלנית' בהארץ
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
בת-יה את צודקת, בערך.
אדם אינו נוטה להעריך את מה שמוכר לו. לקח המון זמן עד שמוכרים בחנויות הפסיקו (הפסיקו?) לפאר את סחורתם באות הכבוד "תוצרת חוץ!". ואנשים מוכנים ולפעמים מעדיפים לקנות את התוצרת המקומית. הנקודה היא, אבל, שבכל מקום יש כשלים אפילו פה... |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים)
yaelhar, תודה. אלא שאני, מאז שקראתי את "ענבי זעם" אי שם בשנות נעורי כמעט במקביל
לנאומו של מרטין לותר קינג, הבנתי שאפילו האבנים בארץ שלנו נוצצות יותר. אבל אולי זו רק אני. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
בת-יה תודה רבה.
"אמריקה" היא דימוי. ודאי שבמציאות היא אינה מיקשה אחת, ואנחנו יודעים שבמדינה ענקית כזו יימצא הכל. אבל אנחנו שמסתכלים עליה מבחוץ - וגם האריקאים, נראה לי - רואים את הדימוי הנוצץ המשתקף בסרטים וסדרות. לעניות דעתי אנחנו משווים את הדימוי למציאות, ונופלים. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
תודה רבה, פואנטה.
זה הספר הראשון שלו שקראתי. הוא כתוב בסדר, אבל אין בו שום דבר שמייחד אותו. לגבי ה"פילם נואר" - הוא חידש בזמנו. עד שהוא קם הסיגנון היה יור פשטני והציפייה היתה לסוף טוב, בערך. מצד שני להחזיר אותו היום, אחרי שכבר חלפנו על פניו, זה לא מתאים... אגב - אלף מעשי טבח מזעזעים ורציחות סתמיות לא יפרידו בין האמריקאים לנשקם האהוב. הוא יופיע בסרטים, הוא יהפוך לאוסף או למסתפקים במועט - יוחזק בבית לכל מקרה (שיצוץ איזה רע שאפשר לירות בו...) |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים)
לא הבנתי. הרי אמריקה זה לא מקשה אחת, ובעצם בכל ארץ וארץ יש מצליחים לעומת מפסידים,
יש אנשים ישרים לעומת רמאים, וכו'. מה אנחנו צריכים להבין על אמריקה? |
|
|
גלית
(לפני 8 שנים)
אבל זה סרט מתוק פואנטה!
כלומר גיבור מתוק.
סרט קליל מותח במידה ,לא משהו שאזכור עוד חצי שנה אבל לפחות לא עושה ממני צחוק (כמו האחרון של מאט דיימון) |
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים)
אני רוצה לקרוא את
'המפלצות הצוחקות' שלו.
בגדול, שמתי לב שהפילם נואר חוזר בגרסאות מודרניות ולא מצליחה להבין מה הקסם. רק אתמול ראיתי את "בייבי דרייבר" ונשגב מבינתי איך סרט כל-כך סתמי זכה לכזאת התלהבות, גם בנטרול העובדה שאמריקאים מוקסמים מירי והרג (האמנם? גם בזה אני כבר לא בטוחה, לנוכח המציאות הקודרת...) |
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
