ביקורת ספרותית על הכול לקחה האש מאת יוסף כהן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 באוקטובר, 2017
ע"י לי יניני


"במלחמה אין מנצחים, ואין זה חשוב איזה צד טוען שניצח, יש רק מנוצחים" (ארתור נוויל צ'מברליין)

את יום כיפורים 1973 לא אשכח... הייתי קטנה אז.

זכור לי איך באותו יום עטוף בטלית קדושה, בסמוך לשעה 14:00 החלה ברחוב תנועה בלתי מוסברת. השקט הופר!

כבר לא שמעו את השקט האופייני ליום הייחודי הזה. הרוח הנושבת וציוצי הציפורים נבלעו בתוך תנועה של רכבים. ככה פתאום משום מקום, מתפללים שפופים, בפנים אפורים וחרושי קמטי דאגה, החלו לנוס מבית הכנסת לבתיהם, כשהטלית עוד שוכנת על כתפיהם.

לאחר דקות ספורות, נצפו אותם גברים, בפנים קודרים, עטויי מדי זית, ניצבים בקרן הרחוב ליד יקיריהם. הם המתינו לאותם משאיות ואוטובוסים שבאו לאסוף אותם, כן כן, מאותו רחוב שהיה עד לפני דקות ספורות, שרוי בדממה ובשלוות קדושה.

ילדים בוכים ביקשו והתחננו לחיבוק של אבא, אבא, אל תלך! אל תשאיר אותנו... נשים מודאגות הזילו דמעה וביקשו עוד חיבוק, עוד נשיקה, עוד ליטוף, ואולי זו תהיה הפעם האחרונה... אין לדעת... מבט אחרון מעבר לחלון האוטובוס... והדמעות נשרו... וכל הארץ נעטפה בצפירות עולות ויורדות... "מ ל ח מ ה"!

בעוד האזעקות זעקו מהצופרים, והרעידו את אדמת הארץ, אבא רץ למקלט הרדיו ושמע את הקריין שהודיע על תחילת המלחמה, וברקע מה? הסיסמא: "סיר בשר". רק מלשמוע את הסיסמא הזו העור הופך לחידודים.... ואימא כמו תמיד הבינה מיד, היא נטלה את סל הקניות, מילאה בו כל טוב, וצעדה בנמרצות לקרן הרחובות, לכבד את הנקראים למלחמה במיני מאפה, כריכים ושתייה.

יש תמונות שמקפצות ואי אפשר למחוק מהדיסק הקשיח שלנו אף פעם...לי זה ניראה כאילו היה אתמול. אי אפשר לשכוח. ברגעים אלה הכול מהבהב בראשי, כמו באולם קולנוע... ואני אומרת אנחנו מחויבים לזכור ולא לשכוח!

יוסף כהן אלרן מתחיל את הספר בקטע:

"אם חד יום ישאלוך
נשמתך איה
אמר בשדה הקרב
שם השארתיה
כן אמר בשדה הקרב
משם לא הבאתיה"
(מתוך אלוהים חולם, שירים 2007)

את הקטע הזה קראתי מספר פעמים, עוד בטרם התחלתי במלאכת הקריאה. כל משפט כאן צולף ונותן בוקס בבטן...לא חוזרים משדה הקרב עם פרחים, משם חוזרים עם פצעים וצלקות!

שמלחמה נגמרת מתחילה מלחמה אחרת. המלחמה חוטפת את הנשמה. אנחנו נפרדים מהאישה, מהילדים ומכל היקר לנו, בלי לדעת אם נמשיך לחיות, ואם בכלל נרצה לחזור לחיים האלה, ואם נחזור, האם נהיה אנחנו? ולפעמים... אנחנו משלימים מראש עם מותנו האפשרי. אין לדעת כמה ימותו, כמה ייפצעו, כמה יהיו נכים, כמה יהיו אלמנות, יתומים והורים שכולים. המלחמה נגמרה אך הכאב רק מתחיל. יש דברים הרבה יותר כואבים מהמוות עצמו... המוות לא כואב!

ספרו של יוסף אלרן מגולל את סיפורו של אלי שחזר משם... וכך זה מתחיל: "הן באו לקחת אותי בצאתי מבית החולים. אורנה רעייתי ורבקה חברתנו הטובה. מחזקות זה את זו כדי להוביל אותי הביתה מהמחלקה המוטרפת שזה הייתי מאושפז. וכאילו קרו הדברים בסיפור אחר, של מישהו אחר, בחיים אחרים. כי הכול נראה מנוכר, ואני הייתי זר, והאור העז שהציף אותי כמו לא היה מוכר. כמוהו כאור זה עתה נברא, שלא הכרתיו מעולם, והנה בא ותקף אותי."

כאן רק מתחיל ההלם... הדמעות זולגות כי הנשמה נשארה שם!

אלי חזר משדה הקרב עם נפש פצועה ורגשות קפואים, לאחר שהכול לקחה האש וגם את יגאל חברו הטוב. אלי מנסה לגעת בזמן, ובעצמו, ואינו מצליח להשתחרר מהמועקה העמוקה של הבוקר ההוא. הוא מנסה להבין, להפנים, מחפש אצל אורנה אשתו הסבר... האם אורנה הסבירה?

לאלי ואורנה היה את עידן בנם המשותף ולאחר ארבע שנים הצטרף רענן. לשמות הללו יש משקל: עידן-תקופה, רענן-טריות/חיים. האם רענן שהצטרף אחר ארבע שנים מתום המלחמה, הצליח לצבוע את החיים של אלי ואורנה בצל האובדן ולהסיר את הצלקות?

רבקה החברה ו"כמו אחות" של אלי איבדה את יגאל במלחמה. היא נותרה עם נטע ביתם המשותפת. החברות המרובעת הפכה לחברות משולשת ב"חסר". ואלי שנותר בחיים אחרי המלחמה ההיא, נקרע בין אורנה לבין רבקה, והמחשבה שהוא נטש את יגאל למות בתוך הטנק הבוער.

לתוך כל אלה מגיח "איתן"... שם עם עוצמה! תחשבו על השם המשדר חוזק, יציבות, ביטחון וסמכותיות. "וְיִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן", (ספר עמוס, פרק ה, פסוק כ"ד)? האם דמותו של איתן תחזיר את אלי לחיים ויפסקו הלילות הלבנים, החלומות וההזיות שטופי זיעה, על חברו הטוב שעולה בלהבות בטנק?

יוסף כהן אלרן כותב בכישרון רב, עם מסרים סמויים, בנגיעות שחודרות לנפשו של הקורא. את ספריו יש לקרוא לאט, לחזור על משפט, להפנים ולהמשיך הלאה. אי אפשר לקרוא את ספריו בשטף, מבלי להתעכב על תחנות הכתיבה שלו.

הספר הנוכחי עוסק על ערך השבועה והמחויבות של בני הזוג זה לזה. חברות, נפש שסועה, אהבה בצל משבר, אובדן, בערת הנפש, נאמנות, תשוקה, כמיהה, תוצאות המלחמה ההיא והרבה אנושיות.

כתיבתו של יוסף כהן אלרן מכמירת לב, מעודנת, קולחת, מרתקת, מזוויות שונות, דרמטית מתובלת בדיאלוגים שנונים מעוררי מחשבה וטובעת במצולות הנפש. הוא יודע לרגש וכיוון שכך, הקריאה בספריו מחייבת עקביות, כדי לא לאבד את הדרך ומאידך גיסא, כתיבתו יודעת להניע את שרירי הלב, ששולחים חיצים לבלוטות הדמע.

ספר מעולה, ערוך היטב, ומומלץ בחום בדיוק כמו אותה אש. זהו ספר מהחיים, והוא אחז בי ביממה האחרונה. לא מצאתי כאן גן של שושנים, אך מצאתי שושנים עם קוצים דוקרים...והם דוקרים וכואבים...

כשסיימתי לקרוא לקחתי הרבה אוויר, לגמתי קפה והאזנתי לשיר המצמרר של נתנאלה: "היה לי חבר היה לי אח" (מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום). כשתקראו את הספר תבינו למה דווקא את השיר הזה.

המלחמה ההיא החלה ב-6.10.1973, אני לא יכולה להבטיח שזו תהיה המלחמה האחרונה...

למרות שידוע לנו וגם לאלי ש"כאב ומוות הם חלק בלתי נפרד מן החיים. אי קבלתם משמע אי קבלת החיים כולם." (האוולוק אליס)... נותרתי עדיין שואלת ותוהה: האם אלי הפנים את המשפט הזה גם אחרי...??? האם אפשר???

משחתי כאן חלק מהרהוריי שמחלחלים בתוכי... אני מפנימה, מבינה, כואבת, מלטפת את הרגשות וזה כל כך קשה...

במילה אחת: מצוין!

במילה שנייה: תודה!

במילה שלישית: תקראו!

הוצאה אור: צבעונים, פרוזה מקור, 215 עמודים, 2013

27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שבוע)
מעניין - למי שזוכר את המלחמה בחרדה ובכאב.
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
אירית תודה חג שמח יקירה
אירית (לפני שלושה שבועות)
נוגע,מרגש,נפלא, מעולה - כל מה שנכתב ויותר ...
חג שמח לי יקרה .
במטה הקסם שלך את משרה תחושה שהאתר חי נושם ובועט !
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
כרמליטה "קיבלתי"... :-) כל הכבוד להסבר הנרחב הזה. שאפו!
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
כרמיליטה יקרה- תודה רבה על ההסבר המפורט והמנומק! ניצחון? אולי הניצחון טושטש ופחות מתייחסים אליו בעקבות הנזק הרב שגרמה המלחמה? אבדות של חיילים רבים?
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
לי - אין צורך להיכנע. אנחנו לא במלחמה.
אפשר להסתפק ב"קיבלתי".
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
סקאוט - כמה סיבות שהמלחמה הזו כל כך צרובה בבני הדור. ראשית - ההפתעה המוחלטת, ועוד ביום הכיפורים. במלחמת ששת הימים היתה תקופת המתנה ארוכה של גיוס מילואים ומתיחות עד שפרצה המלחמה. לגבי יום הכיפורים - אם נגזרה עלינו ההפתעה ושתבוא בחג, יש מזל שזה קרה ביום הכיפורים. תארי לך למשל שהיה קורה בראש השנה. המוני מטיילים, כולל בכנרת שהיתה סכנה שהסורים יגיעו אליה. אנשים לא בבית - קשה יותר לגייס אותם מהר, פניקה בדרכים שמלאות בתנועה והצבא היה מתקשה עוד יותר להעביר כוחות.
בנוסף, המלחמה היתה בשתי חזיתות ואין כמעט מי שלא גויס למילואים. היו הרבה מאד קרבות קשים ומספר הפצועים וההרוגים היה גדול מאד. נהרגו כ-2,700 חיילים במלחמה לבית הקברות קראנו "עיר הנוער".
אלו שחזרו מהמלחמה חזרו מאד כעוסים על "המחדל" של ההפתעה - איך לא ידעו, והבינו פתאום את היוהרה ששלטה כאן מאז מלחמת ששת הימים. גם הצבא התנהל בבלאגן גדול, היה ניהול לא תקין של מחסני החירום וחסר הרבה ציוד.
מי שחזר נחשף למראות נוראיים במלחמה וגם אם שב בריא בגופו, היה שרוט בנפשו. חלק מהחברים שלי רק בשנים האחרונות מודים בכך.
כל הדברים האלה נצרבו בלוחמים ובכל הדור שלהם. נוספו לכך מלחמות גנרלים הן על קרבות והן על הידיעה בדבר המלחמה שהולכת לפרוץ.

חלק מהלוחמים שנלחמו ב73' נלחמו גם ב67', אך הם זוכרים את שתי המלחמות בצורה שונה . למרות כמה קרבות קשים בששת הימים, אי אפשר להשוות את היקף ועוצמת הקרבות והאש לאלו של מלחמת יום הכיפורים.
מעניין לראות שכל שנה לקראת יום הכיפורים ומיד אחריו הפייסבוק מתחיל להתמלא שוב בתמונות, דיונים וזכרונות של החברה' על המלחמה הזאת.

ברור שאנשים פרטיים לא יזכרו בעוד 100 שנה את המלחמה הזו. אבל בתולדות ישראל היא תהיה צרובה לעד בגלל "המחדל".

מעניין נוסף - רבים מהצעירים חושבים שהפסדנו במלחמה ולא מודעים לכך שהיא הסתיימה בניצחון צבאי גדול. כל השאר אכן הפסד.

לי יניני (לפני שלושה שבועות)
סקאוט יש כל כך הרבה דברים על המלחמה הזו שאנחנו לא יודעים ולא נחשפו לציבור הרחב ולגבי מה שעניתי לרחלי אני חושבת שהייתי ברורה. נכון?
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
לי, למה כוונתך?
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
רחלי כן... זו היתה מלחמה שהשאירה הרבה צלקות והדור הזה עוד חיי וקיים לכן כל עוד אותו דור חיי וקיים זה יראה כאילו קרה אתמול.
לא בטוח שבעוד 100 שנים יזכרו את המלחמה הזו....
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
סקאוט - לדעתי את בהחלט צודקת. ועוד דבר אחד... כמה שאני יודעת על המלחמה הזו משיעורי היסטוריה מסיפורים וזכרונות ... אני ממש מרגישה שאני לא יודעת.
אני בטוחה שיש עוד לא מעט אנשים שמרגישים כמוני.
סקאוט (לפני שלושה שבועות)
אני חלילה לא רוצה להראות כידענית בנושא לא לי, כי אף על פי שלמדתי על התקופה, לא חייתי אותה. אבל אני חושבת שהמלחמה הזאת צרובה מאוד בתודעה של רבים מכיוון שהיא התרחשה ביום כיפור שיום כיפור מהווה ניגוד למלחמה. הכול שקט וניתן להרהר, זה זמן לשקט וחשבון עצמי ופריצת מלחמה מהווה פגיעה בעקב אכילס של העם היהודי, שזה היום הזה, זה פשוט מצמרר.
והסיבה השניה, לדעתי, היא בגלל שהרבה אנשים היו עוד שקועים באופוריה ממלחמת ששת הימים וחשבו שגם את המלחמה הזאת יהיה ניתן לצלוח באותה צורה.. מה שהתגלה כלא נכון בכלל בפועל.

תקנו אותי אם אני טועה. אני בטוחה שאתם בקיאים בחומר יותר ממני.
רחלי (live) (לפני שלושה שבועות)
חחח לא לזה התכוונתי, מחילה מכבודך, פשוט התגובה שלה הזכירה לי את המפגש, מיותר לציין שאני כמובן לא זוכרת כלום, לא נולדתי עדיין, ובכל זאת מאוד השפיע עליי הדיון הזה. גם אחרי כל השנים האלו שחלפו אנשים מדברים על זה כאילו זה קרה להם אתמול, וזה עצוב.
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
live-רחלי יקירה, נכנעת נכנעת נכנעת.... :-) כרמליטה זוכרת הרבה יותר טוב ממני בטוח!
רחלי (live) (לפני שלושה שבועות)
ביקורת מרגשת מאוד לי, ואני חושבת שכרמליטה צודקת, לא מזמן נכחתי בשיחה בנושא מלחמת יום הכיפורים ואני זוכרת שאחת מהאנשים אמר: "יצאנו אל המלחמה בצפייה, היינו בטוחים כי נרסק אותם בסוף...הם ריסקו אותנו ובעיקר את נשמתנו".
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
סקאוט - תודה. מעניין מה אבא יספר ומה הוא זוכר. זה היה כל כך מזמן ובכל זאת נשאר אי שם משהו מהזיכרון.
בוגרים ממני יזכרו יותר טוב את היום הזה.
הנה כרמליטה שלנו זוכרת דברים שאני לא זוכרת.
מעניין לשמוע את הדור שחיי אז.
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
כרמליטה - אני נכנעת. באמת הייתי קטנה אז ומה שאני זוכרת זה מעט... אני מאוד מודה לך על התגובה.
בטוחני שבוגרים ממני זוכרים הרבה יותר דברים ועל אחת כמה וכמה את האטמוספירה שהתהלכה אז בעמנו.
חג שמח ונפלא

סקאוט (לפני שלושה שבועות)
לי יקרה! ביקורת מצוינת! סקרנת אותי לגבי הספר. בדיוק השאלתי מהספרייה ספר המסכם את המלחמה הארורה ההיא. זה אומנם ספר עיון אבל תמיד טוב לדעת עוד קצת, להפנים את גודל הזוועה.

ובאמת נזכרתי שאני צריכה לשאול את אבא שלי יותר לגבי המלחמה הזאת, אני מקווה שהוא יזכור. הוא היה נער צעיר.

וכרמליטה- תודה רבה על תגובתך המדייקת!
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
לי יקרה - את כנראה לא זוכרת כי היית ילדה. אני כבר הייתי בת 23, קצת מעורה יותר בעניינים הללו, לא רק באותו יום, אלא מאז ועד היום. הנושא הזה מלווה אותי כל חיי וצרוב בי.
ד.א. - בסביבה שלי הגיוס התחיל עוד בשעות לפני הצהרים. פתאום רואים מכוניות ברחוב. קציני קישור באו והוציאו צעירים מבתי הכנסת. כל הצעירים בגילי התרכזו ברחוב וחיכו לקריאת הגיוס עוד לפני האזעקה.הם לא פחדו ולא שאלו את עצמם שאלות. תאמיני לי. כמה מהם אפילו ביקשו שאתקשר לידיד שלי שהיה המ"פ שלהם בשריון כדי שיגייס אותם. במשך השנים הנושא הזה - של הציפיה באותו יום שניתן "זבנג וגמרנו", ההליכה מתוך בטחון ולכן עם מעט מאד פחד, חוזרת בכל השיחות של החברה' שלי שלחמו.
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
כרמליטה... תודה! כולם היו מופתעים מהעיתוי ואכן פניהם היו קודרים... איפה שאני הייתי לא זוכרת שאנשים הלכו למלחמה הזו בהרגשה שהם הולכים לשחזר את הניצחון של 1967. אולי אבל אני לא זוכרת...
ששו להתגייס כן - אבל עדיין החשש, הפחד, האם יחזרו משם קיים תמיד.
כמו שכתבתי במלחמה אין מנצחים יש רק מנוצחים...
חג שמח לכולנו
כרמליטה (לפני שלושה שבועות)
כתבת יפה ומרגש.
מאחר שרבים מהקוראים כאן לא חוו את תקופת המלחמה ההיא, חשוב לי לציין כי בניגוד לתיאורך את הממתינים לגיוס כ"אנשים קודרים", רובם לא חשו כך. הם היו בטוחים שהם הולכים לשחזר את נצחון הבזק של מלחמת ששת הימים. חלקם ממש ששו להתגייס.
הדיסוננס הזה - בין הציפיה לבין המציאות הנוראה שנתגלתה החריף עוד יותר את הפצעים הצרובים עד היום בנפשם של כמה מחברי ובני משפחתי (אלה מביניהם שזכו לחזור).
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
מסמר עקרב-תודה רבה וחג שמח
מסמר עקרב (לפני שלושה שבועות)
אלוהים חולם? אנחנו חולמים. אלוהים צוחק...
ביקורת מרגשת.
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
אנקה תודה רבה יקירה וחג שמח
אנקה (לפני שלושה שבועות)
ביקורת מצוינת לי.
לי יניני (לפני שלושה שבועות)
מחשבות, צב השעה, בר, חני תודה רבה ... תמיד עצוב לקרוא על המלחמה... ולא רק המלחמה עצמה אלא התוצאות שלה.
חני (לפני שלושה שבועות)
עם לא שוכח את המלחמות שלו. כתבת נפלא על מלחמה ארורה.
בר (לפני שלושה שבועות)
ביקורת נפלאה ומרגשת על נושא כאוב
צב השעה (לפני שלושה שבועות)
מרגש מאוד. גם לי יש זיכרונות איומים מהמלחמה ההיא.
טוב שעדכנת את נושא ההוצאה והשנה. משום מה זה לא מופיע בדף הספר בסימניה.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
סקירה נוגעת. תמיד עצוב לקרוא על המלחמה מהפכת הקרביים ההיא.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ