עוד ספר מעולה של אהרן אפלפלד, העוסק הפעם בנושא מיוחד ומורכב מאוד: יחסים רומנטיים בין אח ואחות. זהו נושא שאני לא חושבת שאי פעם קראתי אודותיו בספרות העברית והוא באמת מעניין - ומורכב - ביותר.

סגנון הכתיבה של אפלפלד הוא מעולה, מן הטובים שקראתי בחיי. יש לו חותם ייחודי משלו והוא מעורר בי השראה בכתיבתו. ספר מומלץ ביותר, כבר אמרתי?

עוד ספר נהדר מפרי עטו של אפלפלד. בדומה לספריו האחרים, גם כאן בודה אפלפלד מעשייה על יהודים החיים בגלות, אבל יהודים אלו שונים מהותית מהיהודי האמיתי שהיה שם. היהודי של אפלפלד הוא יהודי-גוי. הוא חזק, מדבר כמו איכר, חי כמו איכר, מרבה להשתמש ברובה, מחובר לאדמה כמו איכר ואין לו כמעט סממנים יהודיים. בסיפור זה מצליח היהודי הצעיר גם להתבהם ולהגיע לגילוי עריות עם אחותו, אותה גרר אל ראש ההר. בראש ההר מגן היהודי-גוי המוזר על חלקת קבר של יהודים שנהרגו תוך כדי קרב (!) עם הגויים. אבל אפלפלד, ברמזיו וכשרונו מגדיר את אותם יהודים הי"דים, כלומר עדיין מצפים היהודים שהשם יקום דמם ולא יהודי אחר... ולפי אפלפלד היהודי שלו מחובר לגויים, מדבר בשפתם, שוגל את נשותיהם, יודע לשתות כמוהם. ממש כל מה שיהודים לא היו... וכך, ביד מוכשרת מצליח אפלפלד לטוות סיפור קסום על אהבה ומאבק בטבע, על הרים גבוהים ואדמה שופעת. תענוג גדול לקרוא אותו ותענוג גדול לנסות ולפענח את הרמזים השזורים בסיפור. ממולץ בחום.

חזק ! תופס בבטן ומעורר רגשות אמביוולנטים וחושף אותנו הקוראים לכוחם של נסיבות החיים .
מי שמפקפק בטענה שהחיים חזקים יותר - שיקום. ! Never say Never !
אפלפלד כותב על האמת - בשכל , מיישיר בכנות בלתי מתפשרת מבט על החיים , חולק עם הקוראים את היופי באהבה גם במקומות שקשה למצוא בהם כבוד , ומאלץ אותנו כל פעם מחדש למצוא את הטוב שבכל מעשה.
ומשום מה אסוצייטיבית אני נזכרת - אפרופו - הרומן הזה - בשיר של נתן זך .
ציטוט : -

"אדם חי בעולם שאותו הוא עושה לעצמו
מן התאוות שבשרו מתאווה לעצמו
ומן הנופים שבהם הוא ממתיק לעצמו
ומן האהבה שאותה הוא אוהב לעצמו
ומן השנאה שאותה הוא שונא לעצמו "

(אדם חי בעולם - נתן זך)

את פריחה פראית הכרתי בהיותי סטודנטית לספרות בבר אילן השנה בשיעורים של המרצה ורד טוהר, בקורס הנקרא ''ספרות דור המדינה'' נכנסו לראשו של אפלפלד גם בעקבות פטירתו השנה, בגיל 85, עלה מרומניה לאחר השואה הארורה שפקדה אותו. הוא כתב ספרים רבים על השואה ואחד מהספרים שמשכו את עיני כעובדת בספריה, פריחה פראית. הסיפור מגולל את סיפורם של שני אחים, עמליה וגד ששומרים על גבעה בירושה בהרי הקרפטיםן בעקבות מלחמת העולם השנייה הם מפתחים יחסים אסורים, אפשר לומר גילוי עריות, הקשר בינהם מאוד לא בריא והרסני, בעקבות איבוד משפחתם במחנות ובתאי הגזים מוצאים נחמה זה בזה, הדיאלוגים בינהם מסמלים המון בדידות, למרות הנוף הפסטורלי, והרגשת היחס הבלתי תקין, לפעמים חשתי שגד אחיה מתייחס לעמליה כמו אל חיה כאשר מתעלס איתה, ועמליה כיבדה אותו ואהבה אותו יותר ממה שאהב אותה, כאשר עובר כמה חודשים היא נכנסת להריון, הם לא יודעים מה לעשות עם התינוק, הסיפור בשלב כלשהו איבד אותי לקראת הסוף, הספר מעניין, אך הסוף היה תמהוני מדי, המלצה שלי לנסות לקרוא אותו כי הוא מעניין ומציג פן אחד ומעניין על השואה

כוכבים: 4.3 הוא מעניין מציג פן אחד על צד השואה, וגם הזדמנות טובה לקרוא בכתבי אפלפלד.

את גד ועמליה אנחנו פוגשים בשנה השישית שלהם על הפסגה בהרי הקרפטים, באמצע המאה ה-19. הפסגה דנן היא זו הנישאת מעל השפלה, שם חיים אנשים רגילים חיים רגילים. גד ועמליה קיבלו מדודם אריה את הפסגה, אותו מקום בו יהודים הגנו בגבורה על המקום, מתו, נקברו במקום ואריה השגיח על בית העלמין למען עולי הרגל היהודים שבאו כל שנה להתפלל שם ולהשתטח על הקברים.
השנה השישית היא השנה בה מתחילים הקשיים הנפשיים לחלחל לתודעת האחים, היא בת קרוב ל-24 והוא מעט מבוגר ממנה. נשים הוא פוגש כשהוא יורד לשפלה מדי פעם. היא כמובן לא פוגשת שום גבר פוטנציאלי.
הקרבה ביניהם רבה, בעיקר בסוף הסתיו ובחורף הארוך, עת העננים מכסים את הפסגה, האור מועט, הקור רב והשלג מונע כל יציאה מהבית. בזמנים שכאלה הכוסית והאוכל הם חברתם היחידה. דבר אמנם לא חסר להם, ההתחייבות לשמור על בית הקברות מתמלאת עד תום. אלא שבאותו חורף הקרבה גדולה מתמיד, גד שם לב שעמליה אינה נערה עוד, אלא אשה במלוא רמ"ח אבריה. הוא יודע שהוא אוהב אותה וזו לא תמיד אהבת אח בלבד. היא מצידה מסגירה דברים בחסות הסליבוביץ'. באותו חורף הפכה הקרבה לאהבה בוערת דבר המרחיק אותם מעט אחד מהשניה, כשברור לה יותר מלאחיה שהדבר לא יתקבל בהבנה. גרוע מכך, ההיריון לא יתקבל.
האביב מגיע ועימו הקיץ הנעים. עולי הרגל מתחילים להגיע וגד מתעקש שהפעם לא יוותר על דמי השמירה. בעבר לא הותירו העולים לרגל דבר. כעת הקופה מתמלאת בזהב, כסף ותכשיטים, יבול הירק רב מתמיד, העצים להסקה רבים, אך הפחד לא חדל מגורלו של הילד, כשבתוכניתה של עמליה הוא אמור להימסר, ללא שאלות, לגידול במנזר.
אלא שבמהלך הקריאה ברור שזה צריך להיות מעין חטא ועונשו ועולי הרגל שהגיעו בקיץ, זמן מה לפני הלידה, הביאו עמם את מגיפת הטיפוס שהשתוללה בשפלה. גד הרחום רצה למנוע מהעולים לקבר לינה תחת כיפת השמיים ולכן הזמינם ללון בביתו. טוב זה לא יכול היה להיגמר.
גם כאן ממשיך אפלפלד לרקוח סיפור יפה, נטול שומנים מיותרים, כזה השואב את הקורא פנימה כבר בעמוד הראשון ובעברית יפהפיה מעניק לנו מקסם עטו. המלצה חמה לספר מעט סופר פורה.

אח ואחות נאהבים. קשה לעיכול.