ביקורת ספרותית על חואניטה איילת מאת יונית קמחי

---

לפני שאתחיל את סקירת הספר אני רוצה להודות ליונית קמחי על שחשפה, כתבה, תיארה והוציאה לאור ספר מרגש ואמיתי ויכול להיות נקודת אור לרבים מאיתנו. תודה יונית.

חואניטה איילת הוא יומן מסע אישי של הסופרת.

מגיל 30 היא נלחמת. נלחמת במחלת הסרטן שגבתה ממנה את היכולת ללדת ילדים. היא מנצחת את המלחמה הזו ובגיל 40 מחלחל לתוכה הצורך להיות אמא.

יונית מחליטה לאמץ ילדה. עוד מלחמה עומדת לפניה. היא צריכה להוכיח שהיא ראויה להיות אמא, להביא מסמכים, לבחור מדינה ממנה תאמץ.

בגואטמלה נולדה תינוקת קטנה וברת מזל שמה יהיה נטע. זו התינוקת אותה תאמץ יונית. גם תהליך האישור בחו"ל אורך זמן ומורט עצבים. יונית מנצחת את המלחמה הזו ומגיעה לביתה בידיים מלאות ילדה אהובה.

אך מלחמתה לא תמה. בגיל 45 התגלה גידול נוסף בגופה שהוסר והשאירה נכה לכל חייה. היא ניצחה עוד מלחמה.

לצד מלחמות חייה מגדלת יונית את ילדתה האהובה. שנה אחר שנה, רגעים של אושר ודאגה, רגעים של בדידות קשה, דמעות וחיוכים.

השנים עוברות, בתה גדלה לנערה ויונית עצמה יוצאת למסע נוסף בו היא מרצה ומדריכה ובגיל 60 מוציאה לאור את ספרה.

הטרגדיות רדפו בזו אחר זו אחר יונית אולם יופיו של הספר הזה הוא ביכולת להעביר לקורא לא תחושת טרגדיה כי אם אופטימיות לצד כאב. למעשה, כל קשת הרגשות עוברת על הקורא אפילו רגעים של חיוך, הזדהות עם קשייה כאם טריה וחד הורית, דייטים שלא צלחו וגאווה על שלא ויתרה, שהמשיכה הלאה, שהוציאה מעצמה את כל מה שיש לה והגיעה עד הלום.

כריכת הספר מקסימה והאותנטיות שלה גורמת להושטת היד וליטוף הבובות. השפה קולחת, ישראלית ויפה.

ספר שמומלץ מאוד לקרוא ולו רק כדי לקבל פרופורציות על החיים ולגמוע מהם כאן ועכשיו כמה שיותר.

» ביקורות נוספות של avigailpc
» ביקורות נוספות על חואניטה איילת