לפני שאתחיל את סקירת הספר אני רוצה להודות ל<mark>יונית קמחי</mark> על שחשפה, כתבה, תיארה והוציאה לאור ספר מרגש ואמיתי ויכול להיות נקודת אור לרבים מאיתנו. תודה יונית.

חואניטה איילת הוא יומן מסע אישי של הסופרת.

מגיל 30 היא נלחמת. נלחמת במחלת הסרטן שגבתה ממנה את היכולת ללדת ילדים. היא מנצחת את המלחמה הזו ובגיל 40 מחלחל לתוכה הצורך להיות אמא.

יונית מחליטה לאמץ ילדה. עוד מלחמה עומדת לפניה. היא צריכה להוכיח

<mark>יונית קמחי</mark> היא אישה אמיצה. היא אולי לא חושבת כך אבל אין ספק שלאמץ ילדה בגיל 40 כשמאחורייך מלחמה לא פשוטה במחלת הסרטן, דורש אומץ והרבה. ואולי זה משהו שכל כך טבוע בנו – הרצון והכמיהה לילד – שזה לא אומץ אלא הרצון לחיות.

בגיל 30 היא נלחמה בסרטן וגם ניצחה אבל, הניצחון גבה מחיר גבוה – היא לעולם לא תוכל ללדת ילד משלה. גם הקפאת ביציות לא היה תהליך מקובל באמצע שנות השמונים וכך יונית מגיעה לגיל 40 כשהאפש