ביקורת ספרותית על להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
בזבוז של זמן

---

אוקיי, זה הולך להיות מוזר.
אני לא חושבת שאהבתי את הספר. הוא כן משך אותי לגמור אותו מאתמול להיום, אבל... לא כל כך התחברתי. בקיצור- לא אקנה אותו.
למה?
דבר ראשון- הנרי הזה דביל מטומטם. פשוט ככה. עיוור מסכן וחסר טקט שמשפיל את עצמו בשביל כלום.
דבר שני- קלישאות. הספר הזה כל כך מפחד מקלישאות, אבל הוא כולו קלישאה ענקית אחת. כל מילה עשירית בספר היא קלישאה, חצי מהמשפטים הם "אני לא רוצה להישמע כמו קלישאה הוליוודית אבל" וכל כולו גוש של קיטשיות.
דבר שלישי- סרטים. אולי הספר מנסה להיות מודרני, אני לא יודעת, אבל איך דבר כזה יכול להיחשב ספר כשחצי מהטקסט נסמך על מקורות אחרים או שואב מילים מהמסך?
דבר רביעי- שפת דיבור. כאילו, מה? חצי מהזמן הם מדברים כמו אנשים מלפני חמש מאות שלושים שנה, ובחצי השני זאת ערבוביה של סלנג משלושים השנה האחרונות. ו- די, נמאס כבר לשמוע מילים גסות וקללות. לא בשביל זה אני פותחת ספר.
דבר חמישי- הקצב המהיר. לא אוהבת את זה. הכול הלך בטיל, קרטע לשניה ואז נסע שוב במהירות האור. לא התחברתי.
דבר שישי- אני שונאת את גרייס.
דבר שביעי- הנרי הזה אידיוט. ברגע שהיא אמרה שזה הטלפון של החבר שלה והאוטו שלו, הכול התחבר לי וידעתי שהוא מת בתאונת דרכים ושהיא שומרת את כל הדברים שלו. זה היה כל כך כל כך ברור.

אין לי זמן לערוך אץ זה או לסיים כמו שצריך, אבל בגדול- אני לא חושבת שזה ספר טוב. אני יודעת שיהיו אנשים שייהנו ממנו, אבל... אבל.
מצטערת על צורת הכתיבה, אני די מבולבלת.

» ביקורות נוספות של קוראת מגיל צעיר
» ביקורות נוספות על להתאהב בגרייס