ביקורת ספרותית על Perdido Street Station מאת China Mieville
ספר מעולה

---

אייזק מתעורר במיטתה של לין. היא מסמנת לו שארוחת הבוקר שלו כמעט מוכנה. הוא מדען שפרש מהאקדמיה כדי לחקור את אנרגית מצבי קיצון (CRISIS ) והיא אמנית מצליחה שיצאה מגבולות הרובע שכמותה חיים בו. הם כבר שנתיים ביחד אבל איזיק עדיין לא מוכן להראות איתה בפומבי ולא מספר לחבריו הקרובים עליה, בעוד שכל חבריה יודעים עליו. ( אני מציין אירועים מהספר אבל קשה לקרוא לזה ספויירים ממש )
בניו קורבזון יחסים בין גזעיים הם לא דבר שלא שמעו עליו אבל הם גם לא משהו לנפנף בו. אייזק הוא אנושי , לין היא קאפרי – יש לה גוף של אישה וראש של חרק. הם מתקשרים בשפת הסימנים כיוון שלין כמו כל בנות מינה אינה יכולה לדבר בשפת בני אדם.
ברוכים הבאים לניו קורובזון – המטרופולין הענק בעולם שבנה ציינה מייבלי. יש לה בניין פרלמנט ונהר מתפתל בקירבה ובליבה פועמת תחנת הרכבת הגדולה PERDIDI STREET STATION. היא מחולקת לרבעים שהתהוו על פני מאות שנים את רובם תכירו עד סוף הסיפור. זהו לא העולם שלנו אבל ניתן לראות את לונדון מבצבצת בין החריצים ( כהשראה בלבד היא לא מופיעה בספר ).
העיר היא חלק מעולם רחב יותר אבל הסיפור מתרכז בה והיא מושכת אליה יצורים ובני כלאיים שונים .כל קבוצה מוצאת את האיזור שלה בעיר הנשלטת על ידי מליציה קשוחה. מלבד הקאפרי ישנם גם גארודה ווודיאני , שרק באמצע הספר כאשר רציתי לראות אם מישהו אי פעם צייר את היצורים בספר - במיוחד גארודה שהוא שילוב בין אדם לעוף טורף ענקי , גיליתי שהם בעצם יצורים ממיתולוגיות שונות שמייבלי שאל ועשה בהם כבשלו. בנוסף יש אנשי קקטוס ועוד אחרים שמבליחים לרגע.
אם כל זאת לא מספיק בקלחת שיצר מייבלי הוא הוסיף את שיטת הענישה\ תעשיית הניתוחים הפלסטיים ומכל היצורים רקח REMADES : גנבים שלא היו מוכנים להלשין ופיים נחתם לתמיד , נשים עם רגלי כלב , חיילים עם תלת רגלים מתכתי ועוד . רובם כתוצאה מענישה יצירתית ומעוותת וחלקם מתוך רצון לשפר תכונות.

באותו בוקר שניהם יצאו לדרכיהם הנפרדות ודרך מסלולי ההגעה שלהם העיר לאט לאט תחשף. שניהם יקבלו הצעה גורלית באותו יום שתשפיעה על גורלם והתפתחות העלילה. לין תקבל הצעה לפיסול שאינה יכולה לסרב לה ושתעמיד אותה בסכנה ואייזק יקבל על עצמו משימה שתאתגר את יכולתיו המדעיות ושתוצר לוואי שלה יביא איום קיומי לכל היצורים החיים בעיר. הסיפור יזגזג בינהם אבל הנרטיב של אייזק הוא זה שבסופו של דבר יכתיב את הסיפור.

ציינה מייבלי הוא סופר פנטזיה בריטי שמתנגד לתרגום ספריו לעברית ( תודה גלית על ההארה ) ולכן אני קונה את ספריו רק בחנויות יד שניה ( אני קונה את רוב ספרי בחנויות יד שניה אבל אל תספרו לו ). הוא חלק מזרם שנקרא NEW WEIRD שמתנער \מתנגד לפנטזיה הקלאסית ויש יגידו הטולקנאית של עולם -גיבור – מסע – מפה. חלק מזה היא פנטזיה אורבנית והעיר בספר היא אחת הדמויות .
זהו ספר פנטזיה מצויין. הוא מצד אחד מאוד ריאליסטי מעוגן בעוגנים שאנחנו מכירים בעיר וגם יחסי הכוחות והשיקולים של כל הדמויות בספר גם ההזויות ביותר מונעים באותן מערכת כוחות שאנחנו רואים בפוליטיקה שלנו או בסדרות כמו משחקי הכס. מנגד זה עולם שמתנהל בכמה מימדים ללא חשמל אבל בטכנולוגית קיטור ( מה שמגדיר את הספר בחלקו STEAMPUNK) עם יצורים מוכלאים וכוחות קסם ומייבלי מחזיק את כל אלו באופן הדוק ושומר על ההגיון הפנימי של הסיפור גם כאשר יצור כלאי הנשלט על ידי טפיל ומחובר אל כלב שנשלט על ידי טפיל אחר נלחם בעש מהגיהנום ועכביש אימתני ומטורף עם פיקסציה למספריים מתפרץ לעלילה ממימד אחר.

דווקא הריאליזם בספר היה דבר שמעט הפריע לי . אם כבר נכתבת פנטזיה ועוד כזאת שמנסה לצאת מהקיבעונות של הפנטזיה הקלאסית מדוע ליצור עיר שמתחתיה פועמת לונדון או עיר אנושית אחרת. מדוע להשתמש במילים כמו קומוניזם , להשתמש ברכבות אבל לא ברכבים , להציב בניין פרלמנט ואפילו להקים ועדי עובדים. מדוע לא ליצור עולם שהוא לגמרי אחר משלנו? הדברים הללו שנראו לי כמוגבלות הדמיון בעולם כל כך דמיוני נראים בראיה לאחור ( וגם קצת קריאה על הסגנון כתיבה ) כעוגנים בהם משתמש הסופר להגיד מספר דברים על העולם שלנו – לא מסר חד וחלילה אבל חומרים למחשבה. מייבלי לא אומר את הדברים אלא גורם לקורא לנוע טיפה באי נוחות כאשר הוא גורם לגיבורים שלו לפגוע באותה מוסריות שעליה הם מנסים להגן .
זה מורגש כאשר מדען צריך לחקור תופעה אצל יונים אבל כיוון שהיונה מבוהלת ולא מפסיקה לזוז הוא מבקש מחבר שישבור צווארה ומגיע לנקודה בה הגיבורים צריך להשתמש בקורבנות כדי לעצור קטסטרופה ובעוד הקורבנות מתחננים על חייהם הגיבורים מדברים על איך הם צריכים לעצור קבוצה אחרת כי הם היו מקריבים קורבנות למטרתם בלי להניד עףעף.
( אני גונב פה מביקורת בגודרידס אז אל תספרו ) מייבלי מעלה שאלות בסגנון : כמה מותר להקריב בשם המדע ? איך להעניש על פשעים חמורים? האם מותר להקריב מעט כדי להציל את הרוב? השאלות לא נפתרות בספר . הן רצות בראש הקורא בזמן שהוא נתקל בדילמות הוא במעשים של גיבורים - אבל מייבלי שם אותם על השולחן להתאוורר.

הייתה לי חוויה מעניינת בקריאה של הספר – הוא עב כרס ( 800+ עמוד ) אבל יחסית קצבי . חבר מהעבודה שמע אותו באודיו במקביל בגרסא רוסית . כך שהייתי חייב לשמור על מקצב קריאה כדי שנוכל להתדיין מבלי שהוא יעשה לי ספויילרים. זו פעם ראשונה שיוצא לעשות סוג של קריאה משותפת ויש בזה משהו נחמד – כמו לעקוב אחרי סדרה ביחד.

לחובבי הפנטזיה ( אבל לא רק ) , למי שרוצה לנסות משהו מעט שונה ולמי שכרגע אוהב לקרוא באנגלית ( או שפה זרה אחרת) הספר הזה מאוד מומלץ.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על Perdido Street Station