ביקורת ספרותית על כמו שתי טיפות מים מאת סקוט טורו
ספר טוב

---

אנחנו אומרים "טרגדיה יוונית" ומתכוונים לתסבוכת של אי הבנה וסודות, שתוצאתם טרגית ובלתי הפיכה. הסיפור הזה מתאים מאד להגדרה הגיבורים הם יוונים – אמנם היגרו לאמריקה לפני שנים, אבל עדיין המסורת והקהילתיות של "המולדת הישנה" זורמות בדמם. שמות הגיבורים "זאוס", "אפרודיטה", "הרקולס" רומזים על העלילה וגם על אופי הגיבורים.
טורו הוא סופר מותחנים משפטיים שמצליח להפוך את ספריו לרבי מכר בלי להתחנף אל הקורא או לנגן על נקודות רגישות ולסחוט דמעות. רוב ספריו שקראתי עסקו במציאות מורכבת, סיפור פתלתל ומרתק.

מתבקש להשוות את טורו לגרישם – גם הוא סופר מותחנים משפטיים רבי מכר. הם קרובים בגיל, שניהם עורכי דין בהשכלתם (אם כי גרישם נטש את הקריירה במשפטית התמסר לכתיבה, וכתב יותר מטורו) שניהם מספרים מעולים של סיפור, שניהם טווים עלילות מרתקות ולא צפויות. ההבדל הוא בסיגנון – יותר ענייני וממוקד אצל גרישם, יותר מתובל אצל טורו. ובמסר: גרישם עוסק בביקורת חברתית – במיוחד של מערכת הצדק ואכיפת החוק באמריקה, והוא נשכני ונטול סלחנות. טורו, לעומתו, מתרכז בגורם האנושי ומנסה להבין מניעים ורגשות שדוחפים למעשים בלתי ניתנים להסבר. דמויותיו של גרישם הן לרוב כאלה שנתפסו בין גלגלי המערכת ואין מושיע. דמויותיו של טורו הן, פעמים רבות, דור שני – או שלישי – למהגרים ממדינות לא אנגלוסכסיות, מחוברים לקהילת מוצאם במקביל להתערותם בחיי המולדת החדשה. מה שמוסיף עוד נופך לסיפור.

גיבורי הסיפור הם תאומים זהים – סממן השובה את הדמיון. הם בנים למשפחה גאה ממוצא יווני, גם יפים, גם מוכשרים וגם שאפתנים, וחולמים את החלום האמריקאי על הצלחה בלי-קשר-למוצא-משפחתי. הסיפור מסופר על עבר בו נרצחה נערה ואחד התאומים הודה ברצח וישב בכלא, ובהווה, 25 שנים אחרי, בו התאום – כבר לא צעיר – משתחרר מהכלא, אך הסיפור ממאן לגווע. יש בו גם דמות של בלשית – FBI לשעבר, טייקון דמוי טראמפ (בהשקפה פוליטית וגם מבחינת שיקול הדעת...), בלש בן 82(!) שעדיין מנהל מעקבים ומרדפים. יש בסיפור פיתולים ובעיות משפחתיות וזוגיות שיכולות למלא את עמוד הרכילות במגאזין מדי חודש, בלי לחזור על שום סיפור.

כמו שאתם מבינים – בזבוז זמן לא מפריע לי אם הוא מהנה. להפך, תנו לי הרבה זמן לבזבז בהנאה... הספר העביר לי כמה שעות בנעימים. טורו מתייחס ברצינות לתפקידו הבידורי, טורח וממציא סיפורים מרתקים, שגם אם לא ממש מסתדרים עם ההיגיון, נחמד לקרוא אותם. זה מה שזיכה אותו בכוכב רביעי, זה וההשוואה לאוסף הספרים המתיימרים-משעממים-נפוחים וכתובים מעצבן, שיצא לי לנטוש לאחרונה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כמו שתי טיפות מים