• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
העזרה

העזרה

מאת קתרין סטוקט

הביקורת של Muhandes

תמונה של Muhandes
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
העזרה

העזרה

מאת קתרין סטוקט

הביקורת של Muhandes

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של Muhandes
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אדית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“ספר מעניין,מסקרן,די ציפיתי לראות איך הוא נגמר ואהבתי את הסוף,לא מתוק מדי.בהחלט ספר טוב.”

27/71
ביקורות על העזרה
הבאה
etty
לפני 14 שנים

“אחד הספרים הטובים שקראתי ללא ספק. ספר מעורר מחשבה על הגזענות שהופנתה כלפי השחורים בארה"ב ועל אפלייתם”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•2 דקות קריאה

ספר לא רע. מצד אחד קראתי 477 עמודים בתוך כמה שעות ולא יכולתי לעצור, כך שברור שהספר הצליח לתפוס אותי. מצד שני, אני לא בטוח על מה כל המהומה.
הסיפור מתרחש במיסיסיפי בשנת 1962. אישה לבנה בת עשרים ושתיים רוצה להיות עיתונאית וסופרת, למרות מה שמתכננת עבורה החברה (להיות אישה טובה). היא משכנעת קבוצה של משרתות שחורות לכתוב את הסיפור שלהם, איך מתייחסות אליהן הנשים הלבנות המעסיקות אותן, כל זה בחברה הגזענית של אותם הימים. ההקבלה בין האופן שבו החברה מתייחסת לנשים ולשחורים די ברורה.
אף שהסיפור כתוב היטב, הרגשתי שהסופרת הלכה רק חצי מהדרך. כן, צריך לשמור על איזון וכמובן שלא כולם רעים ולא הכל רע. אבל אם כבר כותבים ספר על חברה גזענית מפלה ובלתי צודקת, שבה אנשים נהרגים על כך שאמרו את הדבר הלא נכון, בטח משהו רע חייב לקראת. לא הכל יכול להסתיים בטוב (לפחות עבור הדמויות הראשיות).
מכיוון שהסופרת בחרה ללכת בכביש המלודרמתי הקל, הספר נהפך לחלום הוליוודי שבו הכל יסתדר בסוף. כן, נצטרך לבכות קצת קודם, וכמובן שיהיו רגעים עצובים ומכמירי לב. צפו גם לגילוי עצמי ובואו לא נשכח ידידות לא צפויה. אבל הכל צפוי מראש בסופו של דבר.
אני לא אומר שזה ספר רע ובהחלט נהניתי לקרוא אותו. הדמויות סימפטיות והיה אכפת לי מהן. אבל הרגשתי שאין חדש תחת השמש ואני בספק אם בעוד חודש אזכור משהו מהספר. אני נותן לו שלושה כוכבים מתוך חמישה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של דני בר
דני בר
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של נעמי
נעמי
תמונה של פֶּפֶּר
פֶּפֶּר
5קוראים|גיל ממוצע50|60%נשים

על המבקר

תמונה של Muhandes

Muhandes

ותיק
חבר מזה 11 שנים
152 ביקורות•1 נבחרות•850 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של Muhandes
Muhandes
ותיק
חבר באתר מזה 11 שנים
ביקורות152
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל850
דירוג ממוצע3.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה44ספרות מתורגמת41ספרות מקורית22

דיון על הביקורת

5 תגובות
קוראת בקפה
קוראת בקפה•לפני 8 שנים
לא יודעת, בכל זאת היה סיפור על רצח הבן של אחת הדמויות הראשיות. אני לא הרגשתי צורך שעוד דברים רעים יקרו, גם אם זה היה הופך את הסיפור לקצת יותר ריאליסטי
נעמי
נעמי•לפני 8 שנים
אז אולי כן?
מורי
מורי•לפני 8 שנים

ספר נהדר ממש. כתוב בכישרון רב.

לי יניני
לי יניני•לפני 8 שנים

זוכרת שאהבתי את הספר. גם הסרט לא רע אבל פחות מהספר כמובן

נעמי
נעמי•לפני 8 שנים
ראיתי את הסרט ונראה לי שבמקרה זה, זה מספיק
5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Muhandes

סירת מבטחים

סירת מבטחים

פיליפ פולמן

זה לא שלא אהבתי את סדרת "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, להפך. עם זאת, יש דרך ארוכה בין לאהוב ובין להיות מעריץ, ואני חושב שהספר הזה מכוון בעיקר למעריצים. הוא ודאי כתוב היטב, אבל מלבד איזכור שמות של כמה דמויות מ"חומריו האפלים", שלמען האמת, כבר כמעט שכחתי, הספר הזה לא מבריק. במיוחד לא אהבתי עד כמה הטון האנטי-ממסדי ברוטאלי ומצאתי שהמפגשים הסוריאליסטיים קצת לא במקום. בסך הכל אני לא יכול לומר שלא נהניתי מהספר הזה, אני רק חושב שהמעריצים יאהבו אותו הרבה יותר ממני. שלושה כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
קסם בשולי הדרך

קסם בשולי הדרך

אילונה אנדרוז

ברור שהחלק הרומנטי של הספר לא היה לטעמי, אך למרבה המזל הוא היה עטוף במספיק פנטזיה עירונית כדי להפוך אותו לקריאה כדאית. שלושה כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
מפתח הקסמים

מפתח הקסמים

טוני אלמייל

אף על פי שהספר מכוון לילדים בגיל 8-12, הנחתי שהוא יהיה שווה קריאה. זהו ספר סולידי עבור קהל היעד, אבל היו יותר מדי פיתולים מלאכותיים והמצאה של הרבה יותר מדי מילים חדשות.
עדיין כדאי לקרוא, ולו רק עבור פנטזיה עם חיות מחמד. שלושה כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
ספר הארץ

ספר הארץ

פול אנדרסון

אוסף סיפורי מד"ב הממוקם בקו ההיסטוריה (כלאמר ביקום) של הליגה הפולסו-טכנית, למרות שגם מי שלא מכיר, נראה לי שיש הסבר מספיק. סיפור המסגרת נותן מגע נחמד והסיפורים עצמם די מרתקים, אם כי לא הרבה מעבר לזה. בהחלט שווה קריאה לאוהבי הז'אנר,שלושה+ כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
אוצרות הפנטסיה

אוצרות הפנטסיה

מרגרט וייס

במילה אחת: פשטני. הסיפורים באוסף סיפורי הפנטזיה הזה אולי היו חדשניים בזמנו, אך רובם נראים עכשיו נאיביים (במובן השלילי של המילה) ופשטניים וניחשתי את הסוף של רובם אחרי שתי פסקאות. חבל, כי שמות הכותבים מרמזים על הבטחה גדולה הרבה יותר. מצד שני, הסיפורים נבחרו על ידי הסנדק והסנדקית של TSR ונגזרותיו אז אולי זה היה די צפוי. אני לא יכול להמליץ על ספר זה לקוראי הפנטזיה ולא לחובבי הסיפורים הקצרים, לכן שני כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
לורד ג'ון ויד השטן

לורד ג'ון ויד השטן

דיאנה גבלדון

הספר לורד ג'ון ויד השטן מכיל שלושה סיפורים ששייכים למחזור "לורד ג'ון" שהוא ספין-אוף מהסדרה "נכריה" של גבלדון שמוכרת הרבה יותר. הבעיה העיקרית בספר היא שהוא היחיד במחזור "לורד ג'ון" שתורגם לעברית ואולי לא יתורגמו גם אחרים. מקריאת הספר זה די ברור שהוא אינו אמור להיקרא מחוץ להקשר של הסדרה. הסיפורים נמצאים באופן כרונולוגי בין ספרי הסדרה ולכן מי שקורא אותו בצורה הזו כנראה מאבד הרבה ממנו, במיוחד הקונוטציות המיניות והתייחסויות לדמויות שאמורות להיות ידועות לקורא.
ובכל זאת, הכתיבה כל כך רהוטה שהצלחתי לעקוב אחרי רוב העלילה, והתפאורה התקופתית נכתבה באופן מעולה. אני נותן לו שלושה כוכבים מתוך חמישה. אולי בהקשר הנכון הייתי נהנה ממנו יותר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
הזר המסתורי

הזר המסתורי

מארק טוויין

הלוואי ויכולתי לומר אחרת, אבל הספר אינו טוב כלל. יש מעט מאוד עלילה או דמויות. הספר מבטא את שנאתו של הסופר לכנסייה (ולמין האנושי בכלל) שחוזרת שוב ושוב. הדבר הטוב היחיד שאני יכול לומר עליו זה שהוא קצר. אני מהסס בין כוכב אחד לשנים, אך במבט לאחור על ספרים שקיבלו ממני שני כוכבים, הוא הרבה יותר גרוע, אז כוכב אחד. הערה: לאחר הקריאה התוודעתי דרך וויקיפדיה לגרסאות השונות ולהסטוריה של הספר הזה. בפרט, חוקרים רבים מאמינים שחלקו לא נכתב על ידי טווין, מה שלדעתי מסביר הרבה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
געגועי לקיסינג'ר

געגועי לקיסינג'ר

אתגר קרת

אחד מאוספי קרת האהובים עלי ונקודת מוצא טובה לכל מי שלא קרא את עבודתו בעבר. סיפורים שנונים, חכמים, לפעמים אפלים, אך כמעט תמיד מבריקים, קצרים-קצרים. ארבעה כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes
שושנת הרוחות

שושנת הרוחות

אורסולה ק. לה גווין

קראתי בעבר אוספי סיפורים של לה-גווין. החשוב בינהם הוא האוסף ה-"עדכני" של לה-גווין, The Unreal and the Real בשני כרכים, שקראתי לפני כחמישה חודשים באנגלית. אני אומר את זה כי הסקירה של הספר הזה כנראה מוטה מהדעה הכללית שלי על הכתיבה של לה-גווין ומהעובדה שזו לא פעם ראשונה שאני פוגש חלק מהסיפורים האלו.
יש באוסף הזה סיפורים שהם פנטסטיים, מרוחקים וקסומים, למשל "מחברת זרעי השיטה", "המבוך" ואפילו "הנבל של גיליאן", שיש בו מעט מאוד פנטזיה אבל מעניק הרגשה קסומה. הסיפורים האלה הם סוג הסיפורים שבהם אני נהנה מהכתיבה של לה גווין. מצד שני, הכתיבה הריאליסטית שלה, כפי שהיא מתבטאת בשאר הסיפורים היא פשוט לא כוס התה שלי. החלוקה של הסיפורים לשישה פרקים (כיווני המצפן, למעלה ולמטה) מאולצת ולא תורמת דבר. כשאני מסתכל על האוסף ככלל, יש בו יותר מדי סיפורים שהייתי מעדיף לא לבזבז עליהם זמן.
למען ההגינות, כפי שכבר רמזתי, רבים מהסיפורים הטובים הם גם אלה שכבר קראתי, ואפילו לאחרונה, כך שאולי אני מוטה. בסך הכל, שלושה כוכבים מתוך חמישה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Muhandes

ביקורות נוספות על "העזרה"

העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

ספר מקסים! כל כך חשוב! כתוב גם בצורה הומוריסטית וגם עמוק מאד ומרגש. דמויות מופלאות, סיטואציות מרתקות למרות הפשטות שבהן. מאד נהניתי לקרוא, ולמדתי המון על התקופה. ממליצה בחום!

לפני חודש•
★★★★★
•ליאת
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

ראיתי את הסרט, ועכשיו הספר. מעניין, מרתק, מעשיר.
יש בספר הזה כל מה שאני אוהבת- סיפור על אחוות נשים, על אנושיות, וגם עלילה מעניינת עם סוף טוב.

לקחתי מהספר את המסר על משחקי התפקידים שאנחנו מצויים בהם- והגבולות שאנחנו מתחשבים בהם, למרות שהם אינם קיימים. בספר, נשים 'שחורות' מסכימות לעצמן לעבור את הגבול ולהיות חברות של נשים 'לבנות'. ובחיים שלנו, אנחנו יכולים לחצות גבולות גם כן. לא צריך לתחום כל דבר בתפקיד מסויים. למשל, אדם חושב שהוא צריך להיות מטופל אצל רופא השיניים, אבל הוא יכול גם להיות חבר שלו. למה לא, בעצם?
ההפרדה הזו יוצרת חשש ופחד ממה שיקרה אם הגבל ייחצה. אבל האמת היא שמהצד השני נמצא אדם שיכול להתחבר אליך באנושיות הפשוטה שבו.

מאחלת לכולנו לתת יד אחד לשני, לראות כל אחד כפי שהוא ולא כפי מה שהוא מייצג או התפקיד שהוא ממלא.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מוריה
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

לא אבא במאה, אבל שתי ביקורות במחיר אחת: צינית ורצינית. הרצינית בגלל חשיבותו של הספר, הצינית בגלל הפיספוס הגדול.

ולרצינית:

בשנות השישים של המאה העשרים, במיסיסיפי, במקום שבו נהר רחב ידיים זורם לאיטו, מלא סחופת, סודות ושקרים, מים חומים, אנשים שחורים, נשים לבנות מצוייצות, כנועות, בשמלות מתרחבות עם טלייה צרה, עם דעות צרות, בלי דעות בכלל, עם פוליטיקה פנימית של עדת עקרות בית נואשות, בטלניות, רכלניות, נוטרות טינה ושומרות מרחק מאנשים שחורים, הגברים מבלים בעבודה, בלוריתם מבריקה מברילנטין, נעליהם מצוחצחות בידיה של העוזרת השחורה, גינוניהם ונימוסיהם מצוחצחים על ידי מאות שנים של מסורת דרומית קפדנית, נשותיהם ממתינות לשעה חמש, שש, או שבע, כדי להוציא מן התנור את התבשיל שבישלה העוזרת השחורה, להציג בפניהם את התינוקות, שמגדלת העוזרת השחורה, רגע לפני שישכיבו אותם במיטה.
בשנות השישים של המאה שעברה, רגע לפני שמרטין לותר קינג הוביל את המצעד שלו, הגזענות במדינות הדרום הייתה מפחידה. מעוררת גועל.
עוזרות הבית אולצו להשתמש בשירותים נפרדים בחנייה, חוקי ההפרדה הנוקשים לא מאפשרים לשחורים ללמוד, לקנות, לבלות, לאכול, להתפרנס, להתפלל ביחד עם לבנים. כשהעוזרות באות למרחב הציבורי על תקן של עוזרות, עליהן לעטות את החלוק הלבן המסמן את מעמדן. שחור ולבן.

בעיר ג'קסון קמה לה בחורה צעירה, בעלת יומרות של כתיבה עיתונאית ומתחילה לראיין את העוזרות כדי לכתוב ספר על חייהן.
הן מפחדות מנקמה, שהרי במדינות הדרום נקמה אין פרושה רק פיטורין באשמת שווא של גניבה, נקמה בנוסח מיסיסיפי לוהטת כמו מזג האויר. הנקמה היא מכות, התעללות, הטלת מום, יריות או תלייה. גם לסקיטר, העיתונאית יש מה להפסיד. כשהיא נחשדת כאוהדת שחורים, מפנות לה חברותיה כתף קרה והיא מסולקת מכל תפקיד או חברות במועדונים.

אי אפשר להמעיט בחשיבות הספר ובכל זאת קשה להמליץ עליו בפה מלא.
אתם יודעים מהו מבטא דרומי מתמשך?
הספר הזה הוא מבטא דרומי מתמשך.
על פני 471 עמודים מפוהקים, פורשת בפנינו קתרין סטוקט את הסיפור הזה, שיכול היה להיות מצויין אם הייתה הסופרת שמה את הסיפור בתוך מסננת ומנערת אותו נער היטב כדי להוציא את התבן מן המוץ או ההיפך. נאבקתי עם הספר כמה שבועות. לא ויתרתי לו מפני שחשבתי שהוא שווה מאמץ. אבל האם הוא שווה באמת?
אני סבורה שכן.
הספר מסופר מנקודת ראותן של שלוש נשים. אייבלין ומיני ג'קסון העוזרות השחורות וסקיטר, העלמה העיתונאית, החתרנית, האמיצה.
למרות ההבדלים באופיין ובאורחות חייהן, קולן הסיפרותי דומה באופן מביך. פעמים רבות שאלתי את עצמי, מי מביניהן דוברת עכשיו.

ולביקורת הצינית:

נסו לאסוף את סיפוריהם של פועלים, של עוזרות בית, של שכירים, של עוזרים פרלמנטריים, של עובדי קבלן ושל מנהלת משק הבית בבית ראש הממשלה, המתייחסים אל הבוסים שלהם. לא, לא במיסיסיפי של המאה שעברה, אלא בישראל של שנת 2011 ותקבלו צרור סיפורים מסמרי שיער על ניצול, כפייה, הלנת שכר, פגיעה, עלבונות, פגיעה גופנית, פגיעה נפשית ומה לא.
הבעייה בספר היא, שכל הדברים הדרמתיים באמת, מתרחשים מסביב. מצבן של הגיבורות טוב בהרבה מאשר מצבם של השחורים בעיר. דמויות המשנה נשלחות לכלא, מוטל בהן עיוורון, הן מוכות ומעונות. המספרות עצמן, סובלות מגורל מר, שאינו תלוי דווקא במעסיקיהן. זאת שכלה את בנה והאחרת היא אישה מוכה, אבל בעבודה המצב לא רע במיוחד. הן לא סובלות יותר משאר השחורים במדינות הדרום, אולי פחות. גם שאר המרואיינות לספר זוכות מי פחות ומי יותר ליחס סביר.
האם קריאה חוזרת על אותן עבודות בית סיזיפיות ואותה התגנבות חשאית אל משכנות השחורים כדי לכתוב את הספר ואותו תיאור נוגע ללב על התנהגותה המתנכרת של אליזבת אל מיי מובלי, ואותו תיאור של הילי גבוהת הלב וגסת הרוח, ואותו סיפור החוזר ונשנה ומשתלש ומתרבע על סיליה הבלונדינית המטורללת המסכנה, הגירסה האיומה של מרילין מונרו, האם החזרה האינסופית הזאת לא הייתה מפילה אתכם מעולפים מחום ומשעמום?
אותי כן. הרגשתי כמו במבוך, נטולת רצון לצאת לחופשי. אנא, הניחי לי קתרין סטוקט, האם העינוי שאת מטילה עלי אינו חלק מהסבל של העוזרות השחורות?

עלי להניח, שסקיטר העתונאית האמיצה, כתבה ספר ריאיונות קולח ומרגש מהספר שכתבה סטוקט, אחרת לא היו מפרסמים אותו בניו יורק.

ארבעה כוכבים על חשיבות.
שלושה כוכבים על בינוניות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אפרתי
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

ספר מעניין,מסקרן,די ציפיתי לראות איך הוא נגמר ואהבתי את הסוף,לא מתוק מדי.בהחלט ספר טוב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אדית
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

לפנינו ספר על איך כותבים ספר...
רגע, לא. זה לא נכון.

הספר הוא על איך רעיון קטן, מחשבה אקראית, מתפתחים למשהו שמשנה חיים של אנשים....
אישה לבנה מחליטה לעשות מעשה מטורף לחלוטין לתקופה בה היא חיה (שנות ה 60 במדינת מיסיסיפי הגזענית בארה"ב) ולכתוב ספר בעילום שם בעזרתן של עוזרות הבית השחורות המתאר את שגרת חייהן ככאלה.
אבל הרעיון הקטן שמשנה חיים של אנשים זה לא רק כתיבת הספר עצמו אלא כל המחשבות שהוא מביא בעקבות הכתיבה שלו לכל גיבורות הספר:
הרעיון שמגיע להן משהו יותר טוב. שהן מסוגלות ליותר!

העוזרות השחורות, כמובן, מתחילות לחשוב על הכבוד שלהן כבני אדם הן בבית שלהן (אחת מהן אישה מוכה על ידי בעלה) והן מחוצה לו.
גם הסופרת עצמה, אישה לבנה שלכאורה חייה המנומנמים התנהלו על מי מנוחות בבית הוריה (נטולת חיי חברה או אהבה ועם אמא שתלטנית), מגלה בתוכה אומץ לעשות שינויים ולהוביל מהלכים שיקדמו אותה באופן אישי בלי לחשוב כל פעם על טובת אחרים לפני.

תהליך כתיבת הספר הסודי שלהן הביא אותן לתהליך התפתחות והתפכחות כואב אך גם הכרחי וזה מה שמרים את את חווית הקריאה פה לגבהים חדשים.

התחברתי לדמויות, נשאבתי לתוך הסיטואציות שמן הסתם אין לי דרך אחרת להכיר כי זה כל כך רחוק מהמצב היום בכל העולם (ואנחנו מדברים רק על 50 שנה אחורה!!)
הספר שופך אור על תקופה שהיום יוצא פחות לשמוע עליה למעט פה ושם בסרטים.
ייתכן שלא באמת מדובר בספר "מעולה" מהבחינה שהוא משנה את חייך. ייתכן שהוא לא הברקת השנה אבל נהניתי ממנו כאילו הוא כן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

סיפור יפה על עיירה שלווה במיסיסיפי של שנות ה-60. שלוש נשים (שתיים שחורות ואחת לבנה) חוברות יחד וכותבות ספר על חיי המשרתות השחורות במשפחות הלבנות (ובאותה תקופה, זה לא עניין של מה בכך).
העלילה די בנאלית, היא לא מפותלת ולא מפתיעה במיוחד. אבל מה שעושה את הספר למדהים (כן, זהו ספר מדהים, לפי דעתי) הוא הדמויות. הספר מורכב כולו מדמויות של נשים, חזקות ובעלות דעה. הגברים מוזכרים בספר , כדרך אגב, כמתלווים, כדמויות רקע. הנשים הן הדומיננטיות בסיפור והן עוצמתיות וצבעוניות ומורכבות...

מבחינתי, הספר לא נקרא בנשימה עצורה מהדף הראשון, אבל ברגע שהדמויות נכנסו לי ללב ולמחשבות, לא יכולתי להניח את הספר לרגע!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רחלי
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

ספר מהמם על תקופה חשוכה.
לא קל לקרוא על כמות הגזענות... ספר חזק וטוב

לפני 3 שנים•
★★★★★
•יהודית
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

כשראיתי את שם הספר על מדף הספרים בספריה, שמחתי שהוא מצא את דרכו אלי באנגלית דווקא,
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, קוראת את "אוהל הדוד תום", כמה לילות עברו עלי בשינה לא שינה, וכל מי שדיבר איתי בימים האלו מצא נערה עם הרבה כעסים, כעס על חברה לא הגיונית, כעס על עבדות מזעזעת, כעס על שנאה עיוורת, או שאולי לא עיוורת.
אני עדיין מתרתחת לכל גילוי של שנאה או גזענות, ולצערנו גם במדינה הקטנה שלנו, צבע העור הוא דבר שעדיין מקבל התייחסות.

הספר הזה שונה לחלוטין ממה שחשבתי שיהיה, הוא אינו מתאר רק רודנות, כאב, דיכויי, הוא לא ספר על זכויות האדם, הוא ספר על החיים:

"Half of this stuff don't have noting to do with colored rights. ain't but day-to-day business- look to
me like you just writing LIFE"

וזה בדיוק מה שהספר עושה, מספר על חיים, בזמנים שנראים רחוקים כ"כ אבל קרובים מאוד.

הספר ריגש אותי מאוד, בעיקר דמות העוזרת אייבלין, הבנתי את חוסר היכולת שלה להישאר אחרי שהילדים כבר לא "עיוורי צבעים",אחרי שהם שמים לב למעמדות, את הקושי העצום לראות תינוקות שגדלת הופכים לדמויות שאת מתעבת, והכוח הגדול שיש בידיים שלך, לנסות להנחיל להם מעט אהבה עצמית, מעט כבוד לזולת,
הספר, לפחות באנגלית, הרגיש לי אותנטי לחלוטין, הניב המיוחד של העוזרות, הגישה המיוחדת, ממש יכולתי לשמוע אותן בראש שלי, יכולתי לראות את תנועות הגוף שלהן מברישות את כלי הכסף.

חשוב לקרוא ולהפנים!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עדי
העזרה

העזרה

קתרין סטוקט

ספר מאוד מרגש,מחולל טלטלה רגשית מאוד עמוקה בזמן הקריאה.
שנות השישים יחסם של תושבי ארצות הברית לבני אדם שצבע עורם שחור ,אם נואמר את זה בצורה עדינה.
איזה יחס משפיל קיבלו ממעבידיהם,עם כל הנאמנות שלהם לעבודה,
על מנת להתפרנס בכבוד,ולסגור את החודש ולשרוד.
את האהבה שהם נותנים לילדי המעבידים שלהם בזמן גידולם מגיל אפס,ואיך שהילדים שהם העם הכי טהור מפתח קשר ותלות בעוזרות
קשר של אימא ובן.
ספר שכל בין אינוש יקרא יטלטל אותו ריגשית כמו כן ירגיש רגשי התקוממות.
עד שיום אחד מחליטות שתי עוזרות בית שחורות לכתוב ספר בעזרת
כתבת בת של משפחה עמידה וכמובן לבנה.
הספר מצליח,הנשים שכתבות את הספר הן גיבורות,הצליחו לעורר את צומת לבן של מעבידיהם,שגם להם יש רגשות.
לי אישית היה לי קשה לקרוא ספר עם גזענות פרימטיבית מדרגה ראשונה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן