ביקורת ספרותית על דלעת - מוצב אחד בלבנון מאת מתי פרידמן
ספר מעולה

---

בשנת 1978 הגיע הגרעין שלי לשלב הבט״ש. הצטרפנו לגדוד 931 של הנח״ל כמובן.התחלנו את השרות בגדוד באימון הקמה של חודש בשטח האימונים הקשה ביותר של צה״ל, במקום שנקרא נבי מוסה.
היו אלה הימים החמים ביותר של השנה חודש אוגוסט, חום אימים ואנשים נפלו כמו זבובים. היה זה האימון הצבאי הקשה בחיי, אבל כמו שאומרים בצבא ״קשה באימונים קל בקרב״ איזה סיסמה טיפשית!
בסוף אוגוסט עלינו לקו. החלפנו את הגדוד של גולני והתפרסנו במקומו. מפקד הגדוד שלנו קצין מפואר שעבר פרקים מפוארים בחייו ישב במפקדת הגדוד במבנה המשטרה של מטולה והפלוגה שלנו ישבה
במושב רמות נפתלי, במין מבצר שריד מימי הביניים. כאן היו מגורינו ומכאן יצאנו למוצבים בלבנון.
בתקופה הזאת עדיין לא קם החיזבאללה ועיקר המלחמה היתה נגד הפלסטינים במה שנקרא אז הפתחלנד.
היתה זאת תקופה די שקטה מכוון שלאחר מבצע ליטני נחתם הסכם שביתת נשק עם הפתח והגבול שקט לתקופה מסויימת. מאז השרות שלי בלבנון הסתיים כאיש מילואים במלחמת שלום הגליל, או מלחמת לבנון הראשונה. לשמחתי לא יצא לי להלחם נגד אוייב קשה ועקשן זה.
סיפורו של מוצב דלעת התחיל לאחר הנסיגה מבירות ויציאת כוחות צהל מהקווים שנתפסו במלחמה.
לאחר יציאת הכוחות הפלסטינים מלבנון , השתנו באחת התנאים וקם לנו אוייב חדש ואכזר- החיזבאללה.
אזור הביטחון כפי שנקרא בפי כל היה בעצם אזור של חוסר ביטחון וככל שעבר הזמן הלכו ותכפו החיכוכים ביננו לבינו, ומחיר החיכוכים הלך וגדל משנה לשנה כאשר בחמש שנותיו האחרונות 1995-2000
קפצו אבדותינו למספרים של מלחמה קטנה.
חברים, אנחנו הובסנו בלבנון בידי צבא של גרילה שהיה יותר נחוש מאיתנו, שהאמין באידיאולוגיה ברורה ופשוטה, ואשר היה נכון יותר מאיתנו להקריב את חייו למען ארצו.
צהל בלט בכבדותו, באיטיותו בחוסר נחישותו ובחוסר רצון כללי לשלם את המחיר. וכמו שכתב המחבר, חייו של החייל הפכו ליקרים יותר מחייו של האזרח, תופעה שניקרה בלחץ החברתי שנוצר בארץ וחוסר הרצון הלאומי להלחם על בטחון הישובים בצפון. מדינת ישראל הקריבה את ביטחונה בצפון כדי לחסוך בחיי חייליה תוך סיכון ברור של בטחון אזרחיה הצפוניים של המדינה.
הבריחה מלבנון שהיתה ברורה לכל רואה הביאה את הפלסטינים בעידוד החיזבאללה להבנה שישראל וצבאה רעועים כמו חוטי עכביש , וקל יהיה להתגבר על צבאה. היה זה הדחף העיקרי של עראפת לסגת מהסכם שלום סופי ומוחלט ולפנות לדרך המלחמה.
סיפור מוצב דלעת הוא סיפור ההסתבכות שלנו בלבנון, סיפור התנוונות של הצבא הישראלי והתגברות האינדיוידואליות של האזרח הישראלי תוך הדחקת כל נכונות להקרבה למען הכלל. תופעה שהיא בחיינו
ואשר גורמת להתגבשויות של קבוצות בחברה אשר ביניהם נפתח שסע בלתי ניתן לגישור, איום אמיתי על קיום המדינה כפי שהיא.
ספר מעולה ראוי לקריאה עמוקה ובעל תובנות עמוקות ומאירות עיניים.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על דלעת - מוצב אחד בלבנון