ביקורות ספרים על הספר דלעת - מוצב אחד בלבנון
בדרך כלל איני נוהג להכניס את העולם המתרחש בחוץ לתוך הסקירות שלי. כך נותרו מחוץ לסקירות שלי שנות הקורונה וגם עניינים קלי ערך יותר. עכשיו תבינו למה אני מציין כל זאת.
סקירה זו נכתבת במלאת שישה שבועת לפרוץ מלחמת חרבות הברזל, עת פרצו חיות-אדם את הגבול העזתי. מאות ואולי אלפי אנשים פרצו ליישובי עוטף עזה כדי לרצוח ולטבוח בכל מי שפגשו. הם עשו זאת בחדווה גלויה ואף טרחו לצלם. שמות רבים ניתנו לתופעה הזו. לא כאן המקום לפרט. אני מציין פרטים אלה משום שנפל לידי הספר דלעת, שמו של מוצב הסמוך לנבטיה שבדרום לבנון, במה שנקראה רצועת הביטחון. רצועת הביטחון נקבעה דה-פקטו כרצ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
משהו בלבנון תמיד סיקרן אותי. המשפחה שלי גרה סמוך לגבול וחתיכה מהילדות שלי נשארה שם, כמה מאות מטרים מלבנון. מלבנון השנייה יש לי זיכרונות מעטים וסיפורים רבים, בלבנון הראשונה עוד לא נולדתי אבל שמעתי מהחוויות של אמי, שהייתה אז ילדה והחלל שבין שתי המלחמות נשאר מבחינתי די ריק. על רצועת הביטחון שמעתי רק בקושי ואם היא כבר הוזכרה זה היה בעיקר בהקשר של אסון המסוקים. אפילו המשפחה שלי, שגרה על הגבול לא ידעה יותר מדי על הרצועה.
מעולם לא קראתי ספר על מלחמה. אפילו לא סתם ספר שמבוסס על סיפור אמיתי, על עובדות. "דלעת" היה הספר הראשון שקראתי שהוא לא רומן או הארי פוטר. הא... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ב-24 במאי שנת 2000, י"ט באייר תש"ס, עזב אחרון החיילים את אדמת דרום לבנון, וכך הסתיימו להם 18 שנים של לחימה ושהייה של צה"ל במדינה הצפונית הקטנה וכנראה המסוכסכת ביותר במזרח התיכון.
הספר לא מתיימר להסביר את שורשי התפיסות והאירועים שהביאו את צה"ל לדרום לבנון ולרצועת הביטחון, ולמעשה, כך טוען פרידמן, אין כמעט ספרות מחקרית העוסקת באותה תקופה (אפשר לציין את הספר על ארז גרשטיין, ואת הספר של צ'יקו תמיר 'מלחמה ללא אות', ואולי עוד כמה). הספר, שנכתב במקור באנגלית (ונבחר לאחר מ-100 הספרים המשפיעים של הניו יורק טיימס), משלב בתוכו כתיבה אישית, של פרידמן, ושל אנשים אחרים, שאותם... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ספר מצוין ומעולה, וגם מפתיע בסופו.
פרידמן מתאר בכישרון ובדיוק רב את חוויותיו במוצב "דלעת" בשנות ה-90' ואת כל הווית השירות הצבאי בלבנון.
הוא כותב באמפתיה גדולה ומתוך תחושה עמוקה של שליחות על החבר'ה שנפלו וגם על הרוב שיצאו בחיים, אבל לקחו איתם את החוויות לכל החיים.
בחלק האחרון של הספר נכונה לקורא הפתעה גדולה ומרתקת, שוברת קונוונציות בכל מובן.
לדעתי זה ספר שכדאי מאד לקרוא וחשוב מאד לקרוא.
בספר משולבות גם תובנות פוליטיות מעניינות, מפוכחות ומאירות עיניים, חלק מהן מקוריות, ומצאתי את עצמי מסכים כמעט עם כולן.
אהבתי את הספר מאד ואני מאד ממליץ עליו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
מסתבר שהספר הישראלי הכי טוב שקראתי בשנים האחרונות נכתב בכלל באנגלית. בספר די צנוע בהיקפו, פרידמן מישיר מבט לחוויה הישראלית בלבנון ושוזר בהצלחה ענקית דוקו ופרוזה, אישי ולאומי, הגות ועלילה. כמו שיח בין חיילים אם תרצו, אין מילה אחת מיותרת בחיבור. הכל פשוט, חשוף וישיר. בעיניי זה מה שעושה את הספר הזה מוצלח ומומלץ כל כך.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
בשנת 1978 הגיע הגרעין שלי לשלב הבט״ש. הצטרפנו לגדוד 931 של הנח״ל כמובן.התחלנו את השרות בגדוד באימון הקמה של חודש בשטח האימונים הקשה ביותר של צה״ל, במקום שנקרא נבי מוסה.
היו אלה הימים החמים ביותר של השנה חודש אוגוסט, חום אימים ואנשים נפלו כמו זבובים. היה זה האימון הצבאי הקשה בחיי, אבל כמו שאומרים בצבא ״קשה באימונים קל בקרב״ איזה סיסמה טיפשית!
בסוף אוגוסט עלינו לקו. החלפנו את הגדוד של גולני והתפרסנו במקומו. מפקד הגדוד שלנו קצין מפואר שעבר פרקים מפוארים בחייו ישב במפקדת הגדוד במבנה המשטרה של מטולה והפלוגה שלנו ישבה
במושב רמות נפתלי, במין מבצר שריד מימי ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
חד גדיא - כגורל יהודי וישראלי
המלחמות שלנו, מתקיימות לרוב במעגליות של טעויות ואסונות מדממים, המייצגים איוולת. מלחמת לבנון היא אחת מהן.
גם השנה נשב סביב לשולחן הפסח, ונקרא שיר עתיק יומין, חד גדיא, המבטא מעגליות אלימה כמיתוס יהודי, לאסון המתחיל בדבר פעוט יחסית, היוצא משליטה, הפוגע והורג את המעורבים. האם ניתן לפרש את מעגלי הדמים של לבנון בעזרת השיר חד גדיא, כפי ששואלת בשירה חוה אלברשטיין?
הלילה הזה יש לי עוד שאלה
עד מתי יימשך מעגל האימה
רודף הוא נרדף מכה הוא מוכה
מתי ייגמר הטירוף הזה
את מלחמת לבנון, כאפקט חד גדיא, אני מנסה לנסח ולפרש בעזרת ספרו ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
על קן התפר בין הימים שבהם האמונה במזרח תיכון חדש עוד פעמה בנו לאלה שבהם היאוש שולט, במוצב קטן יחסית בצפון רצועת הבטחון, ילדים-חיילים מתבגרים בתוך מציאות מטורפת וחסרת הגיון. מתי פרידמן מדלג בין הפרטי ללאומי. בין תמימות נעורים להתפכחות עגומה.... המשך לקרוא
אהבת? ![]() |
|