אני חושב שנסבו בהתחלה חשב לזרוק את הארי הולה בכל ספר למקום אחר בעולם. הראשון (העטלף) היה באוסטרליה, הספר הזה השני בסדרה שתורגם ממש עכשיו: בבנקוק החמה והלחה.נראה, שבסוף הוא ירד ממוטיב זה שכן האחרים בסדרה אם אני זוכר נכון מתרחשים בנורבגיה הקרה לרוב.
טוב, אז הספר הזה כבר יותר מזכיר מהראשון את הארי הולה שהכרתי מהספרים המאוחרים, ואת יו נסבו שמשחק לך במוח, ומותח אותך עד לדף האחרון פחות או יותר. גורם לך לחייך בסיפוק שהנה הבנת, ועליך לא יעבדו והופ הופך אותך ובחזרה... העלילה לכאורה לא מורכבת, המניע לא מורכב, עד כדי "נו זהו?" אבל אז הוא ממשיך ונותן לנו עוד רובד ועוד טוויסט, ובסוף כמו שאומרים אצלנו בתחקירים "סיבת השורש" במקרה הזה "מניע השורש" זה תמיד אותו מניע (לא אגלה לכם כמובן).
רצה הגורל והתרסקתי במיטה עם איזה ווירוס משתק בסוף השבוע האחרון, ועל כך אני מודה לבורא עולם שברא גם את הווירוסים, כי איפה היה לי צ'אנס לגמוע נסבו ב 24 שעות לאחר שסיימתי עם המילואים.
בתור אחד שביקר בתאילנד 4 פעמים (3 פעמים בדרך ל... אז למה לא לעצור לשבועיים) חלק מהתיאורים קלעו כל כך בול של האקלים הרחוב, התרבות האנשים, האוכל שזה ממש עשה חשק לבקר שוב.
ואם לי שבא מערבות הנגב, החום הלח היה מהביל ומשתק, אני רק יכול לחשוב על הולה שמגיע מהצינה הנרווגית.
אז כמו שבהרבה ספרים בסדרה יש עיסוק במזג האוויר הקפוא... תדמיינו את נסבו בבנקוק תאילנד.
נהניתי מאוד.

ככה כותבים ספר מתח אייכותי. עלילה סבוכה, מורכבת ומתוחכמת אולי מתוחכמת מידי, ופתרונה עמוס תפניות ורב מהלכים עד הסוף המפתיע.
העלילה מתרחשת בתאילנד שאני כל-כך אוהב כך שאני מאוד משוחד. עוד לא קראתי ספר שעלילתו מתרחשת בתאילנד שלא נהנתי ממנו (לא שיש הרבה מהם).
זהו ספרו השני של יו נסבו בסידרת הרי הולה. בספרו הראשון לקח אותנו נסבו לסיבוב הכרות באוסטרליה ובספר זה לביקור בקהילה הנורווגית שחיה בתאילנד.
שגריר נורווגיה בתאילנד נמצא ללא רוח חיים במלון מפוקפק בבנגקוק כשסכין תקועה בגבו וברכבו נמצאות תמונות המרשיעות אותו כפדופיל.
חקירת הרצח הייתה מתנהלת ללא בעיה אם אותו שגריר לא היה חברו הטוב של ראש ממשלת נורווגיה. בנסיון לטייח את הפרשה ולסגור אותה במהירות על ידי הצגתה כתאונה שולחת משטרת נורווגיה את הבלש הארי הולה. הבלש הולה מוכר כבלש המכור לאלכוהול וכאחד שלא מצפים ממנו להרבה ולכן צמרת הפוליטיקה והמשטרה הנורווגית מצפים שיסגור את הפרשה ללא זעזועים.
הארי הולה מחליט אחרת וחוקר את הפרשה לעומקה וחושף מערכת שחיתות רצחנית שלא בוחלת בשום אמצעי כדי להשתלט על כספים ורכוש לא להם.
ככל שהולה מתקדם בחקירת הפרשה הגופות מתחילות להערם.
העלילה המורכבת נוגעת בתחומים רבים כגון פוליטיקה, הון, מניות, חברות וכמובן עולם הפשע המקומי.
יש מספר רב של דמויות המתוארות בסיפור ולעיתים קשה לעקוב ולזכור מי הוא מי, במיוחד כשמדובר בהרבה שמות נורוגיים שלא כל כך קליטים לעין הישראלית.
שווה את ההשקעה לקרוא בריכוז, ההנאה מובטחת.

הספר השני של יו נסבו בכיכובו של הארי הולה.
הפעם נבקר בבנקוק המהבילה.
הארי הולה, כאן למעשה בהופעתו השנייה (לא מצליחה להבין את הרעיון מאחורי פרסום הראשון והשני רק לאחרונה), נשלף מהפאב השכונתי - אל עוד פרשת חקירת רצח.
גם הפעם בקצה האחר של הכדור.
גופתו של שגריר נורבגיה בבנקוק נמצאה ע"י יצאנית, כשהוא מוטל במיטה, בחדר בבית מלון מפוקפק.
הוא נמצא כשסכין נעוצה בגבו וחוצה את לבו.
בנורבגיה - ניסיון להשתיק את המקרה ולא להציגו כרצח. הסיבות הן פוליטיות / דיפלומטיות.. במקביל החלטה לשלוח בלש מנורבגיה שיוביל את החקירה, בין השאר מאותן הסיבות.
וכפי שהארי הולה הגיב כששמע פרטים ראשוניים לקראת המשימה אליה נשלח והתבקש לא לחשוב אוטומטית "רצח": 'ואללה יכול להיות שמדובר במוות טבעי..?!? מה אתם אומרים?!?' - כך, רק בסקנדינבית צינית ובתוספת אדי האלכוהול.
אמר ונחת אל רחובות בנקוק המיוזעים.
פרשייה פתלתלה, עקלקלה, מתוחכמת, תפורה היטב ומומלצת, הפעם בנוף המשוחרר, הלוהט והמיוזע, הלא מוכר עד מעיק לבלשננו המבריק.
באווירת סקס, סמים וטוקטוקים סביב, נחקרת עד לפתרונה פרשייה טובה שלא מסתיימת עד שהיא לא מסתיימת. התפתלות והשתלשלות הסיפור יזכירו במשהו את סגנון תפירת הפרשיות שיגיעו אחרי (אבל כבר הכרנו).

עוד ספר שהתאים לנסיעה שלי כמו נקודה אדומה למצח.
הנה, הארי הולה ואני נסענו שנינו מטעם העבודה למדינת עולם שלישי.
אפילו שמות הערים דומים: בנגלור, בנגקוק, מתחיל דומה, אותו מספר אותיות...
טוב, על מי אני עובדת.
אני קיבלתי את חוויית הודו הכי סטרילית שאפשר: המסלול שלי כלל מלון-מונית-עבודה ולהפך, המלון היה טוב, העבודה ממוקמת באחד מפארקי ההיי טק הענקיים של בנגלור, מודרנית, נקיה, נעימה. מטעמי כשרות אכלתי בעיקר קרקרים וחטיפי גרנולה.
רק החוויה הדו-יומית של נהר המכוניות-אופנועים-ריקשות-הולכי רגל, שזורם כמו נחל אכזב בשיא הקיץ, מלווה בצפירות שכמדומה מלוות בקביעות כל לחיצה על הגז או על הבלם, הזכיר לי שאני בכל זאת לא בעיר מערבית.
הארי, לעומת זאת, קיבל דירה שורצת תיקנים, וכמצופה מעבודה כמו שלו, קיבל את החוויה התאילנדית, או שמא הבנגקוקית המלאה, האותנטית: תעשיית המין והזנות המפותחת של בנגלור, קרב אגרוף מדמם, אלימות, אוכל חריף.
ובעוד שאני ישבתי רוב היום מול מחשב, מנסה לפתור באגים ובעיות פוליטיות פנים-ארגוניות עדינות, הארי מסתובב ברחובות, מעורב עד צואר בפוליטיקה ארצית ובינלאומית, וחוטף מהלומות, מטאפוריות ואמיתיות, בזו אחר זו.
תיאורי הזוועה, האכזריות והאלימות בספר היו יותר משיכולתי להכיל, בטח כשאני קוראת אותם בלילה, לבד, בעיר זרה.
פה ושם קצת דילגתי, פה ושם התחלחלתי.
ואם את זהות הרוצח הצלחתי לנחש בשלב מאוחר יחסית בספר, הרי שאת זהותם של נפגעים פוטנציאלים במהלך העלילה ניחשתי גם ניחשתי.
הארי הולה הוא לא ג'ק ריצ'ר. הוא לא מנצח כל יריב בכמה חבטות, הוא באופן כללי לא תמיד מנצח.
למעשה, למרות שהוא תופס את הרוצח, יש לו נטיה להפסיד בנקודות הכי חשובות.
בספר הזה, היו לו גם כמה בחירות תמוהות בנוגע למידע שהוא קיבל או בחר לחלוק, שהפריעו לאמינות.
אם כי לא בטוח שאמינות זה מה שמחפשים כשקוראים ספרים מהסוג הזה.
בכל אופן, דמות הבלש הלא מושלם, האלכוהוליסט, המיוסר, הטועה, קיצונית לי מדי אצל נסבו, וזה בלי לדבר על האכזריות.
אני חושבת שאני צריכה הפסקה מנסבו ומהגיבור המיוסר שלו בתקופה הקרובה.

לפני הכל אני חייב לציין שאני לא מבין מה הקשר בין שם הספר לתוכנו. מוזר. יו נסבו לא זקוק לשמות מטעים כדי שאנשים יקנו את הספרים שהוא כותב.
ולספר עצמו - בלש נחמד. ברור שהוא מבוסס על ביקור בבנגקוק אבל כמו בשאר הספרים של נסבו - הוא כתב ספר נורווגי מאד: שמות הדמויות, התרבות הנורווגית, הטיפוסים הנורווגים וכאן אפילו הפוליטיקה הנורווגית. אבל הסיפור הוא בלש חביב ולא מסובך מדי, שניתן בקלות לקרוא על מנת להעביר את הזמן ולשכוח את הצרות היומיומיות שלנו.

הספר השני בסדרת הרי הולה הוא השני הכי פחות טוב. אם "העטלף" שהיה הראשון בסדרה היה הכי חלש, אז "התיקנים" תופס את המקום השני, כשני הכי חלש. ממש ברור למה הספר השלישי בסדרה "אדום החזה" הוא זה שתורגם ראשון - כי הוא ממש כבר בליגה אחרת. מסתבר שהרי הולה משובח יותר כאשר הוא פועל באוויר ובאווירה הקרה והמושלגת של נורבגיה.
יחד עם זאת בספר הזה יש כבר ניצנים להרי הולה מהספרים 3 - 7 - אותם ספרים שבגין הצלחתם החליטו לתרגם גם את "העטלף" ואת "התיקנים" - דומה למה שקרה לג'ון גרישם - שספריו המוקדמים תורגמו רק לאחר הצלחת ספריו הבאים.
בכל אופן, בלש בהחלט סביר וקריא אם כי הסוף הוא ממש מפותל וגורם קצת לסחרחורת מוח כדי להבין איך בדיוק הבין הרי מי הרוצח וכמובן ברגע האחרון הוא מצליח לא למות ואפילו ....(לא נגלה את הסוף).
האמת - חששתי לקנות ברגע שראיתי שזה הספר השני כי ידעתי בבירור שזה לא יגיע לרמה של הספרים מס' 3 - 7, אבל לא עמדתי בפיתוי - לא נורא, בסך הכל בילוי של שבוע במחיצתו של הרי הולה - אני מאחל לעצמי פעם בשנה בילוי כזה וכבר מחכה לספר הבא אם יגיע!

הבלש הארי הולה נקרא מנורבגיה הקרה לחקור את פרשיית מותו של שגריר נורבגיה בתאילנד. השגריר נמצא מת במלון מפוקפק עם סכין בגב כאשר יצאנית שהזמין הגיעה לחדרו ומצאה אותו מת.
הארי הולה , בלש מחוספס, נחוש ביותר ולא ניתן לעצירה בזמן שהוא בתהליך החקירה עד לפענוח המקרה שהוטל עליו לחקור.הוא מסייע למשטרה המקומית לפענח את הרצח ומגיע למסקנות ולפענוח הרציחות (התוספו בדרך עוד נרצחים) תוך כדי אקשן שמזכיר לי יותר סרטי מתח (אלימים) מאשר ספר קריאה . בספר יש תיאורים של החיים בתאילנד במיוחד מבחינת מזג האוויר החם והמיוזע ,התחבורה ותיאור המקומיים.
לגבי שם הספר : התיקנים . היו מספר אזכורים שלהם בספר, כמו למשל: "זה נס", אמר הארי . "הייתי משוכנע שהתיקנים הם חרקים היחידים ששורדים בעיר".
הג'וק ? הוא סימבול לפושעים כמו התיקנים שאף פעם לא נגמרים! אגב על כריכת הספר לא מופיעים תיקנים אלא דרקונים (ג'וקים בכריכה לא היו מוכרים את הספר טוב..?.)
העלילה זורמת אך לפעמים גם יש עצירות לא מובנות . לא אהבתי את הספר , יש אוירה לא נעימה בספר. הדמויות שטחיות

למעט התאורים של תאילנד (לא הייתי) אין בספר הזה שום דבר חדש, מרענן או שווה קריאה. עוד פעם רצח, הצגה של דמויות שמועמדות להיות הרוצח, כשנותנים לקורא לנחש עד העמוד האחרון מי הפושע האמיתי. משום מה אני לא טורח לנחש, זה לא מעניין אותי. התיאורים הגרפים של כריתות איברים וכדומה גם לא ממש הוסיפו לי להנאה.
אדום החזה ונמסיס יותר טובים, כדאי להתחיל בהם כשקוראים יו נסבו, ולא בטוח שכדאי להמשיך הלאה לספרים אחרים.
בכלאופן הספר נתרם לתחנת הרכבת שבועיים אחרי שנקנה (ב-20 ש"ח). חבל שיתפוס מקום על המדף בבית.

קראתי את סדרת הארי הולה בסדר בו היא תורגמה (הן בעברית והן באנגלית), דהיינו התחלתי בספרים השלישי עד השישי ולאחר מכן הספר הראשון ולבסוף ספר זה, הספר השני. אני בהחלט שמח שזה הסדר בו קראתי את הסדרה, כי בעוד שהתאכזבתי מעט מהספר הראשון ואולי לא הייתי ממשיך לשני אם לא הייתי יודע שההמשך הרבה יותר טוב, בוודאי שלא הייתי ממשיך אם הייתי מתחיל בשני הספרים הראשונים. במילים פשוטות יותר, זה הספר הגרוע מבין ששת הספרים הראשונים, ולמען האמת, הספר היחיד בסדרה שאפשר להגיד שהוא פשוט לא טוב.
אני לא בטוח מה גרם לנסבו למצוא את הקול שלו בספר השלישי, אבל בספר השני הוא בהחלט לא עדיין לא מצא אותו ואפילו איבד את מה שהוא מצא בראשון. הארי הולה פשוט לא שם. בעוד שכל הספרים בנויים על כך שהולה עושה טעויות במהלך החקירה ובסוף פותר את הבעיה כולה על ידי שיטור טוב והברקות, בספר הזה הוא רק עושה טעויות והעלילה נפתרת לא ממש על ידי מעשיו אלא במידה רבה במקריות. יש גם כמה חורים בעלילה והסיפור כולו לא משכנע.
אחרי שהשקעתי כל כך בסדרה, אני מניח שלא הייתי מדלג על הספר הזה גם אם הייתי יודע את כל זה מראש, אבל עדיין זו אכזבה לא קטנה. אני בהחלט ממליץ לא לקרוא את הספר הזה עד לאחר הספר השישי, אחרת יתכן וכבר לא תמשיכו הלאה. אני נותן לו שני כוכבים מתוך חמישה.