ביקורת ספרותית על אינתא עומרי מאת סמדר הרצפלד

---

"אסור להכניס פוליטיקה לאהבה" - זה משפט נכון והגיוני, די מובן מאליו, וכל כך פשוט להגות אותו, ולחזור עליו שוב ושוב.
האומנם? מסתבר, שלפעמים זה לא כל כך פשוט.
כמו כאן, סיפור על זוג אוהבים - אישה יהודייה, תל אביבית, אשכנזיה, וגבר ערבי, מוסלמי, פלשתינאי ממזרח ירושלים, שגדל במחנה פליטים.
סיפור האהבה שלהם, שמתואר כאן בספר זה, הוא כמו זיגזג - פעם אחת הם נמלאים תשוקה כמו כל זוג רגיל, מצחקקים, מחייכים, מלטפים, מחבקים, אוהבים. ורגע אחר, הנושא הפוליטי הרגיש מתחיל לצוץ לו. היא נהיית פתאום יהודייה ציונית כובשת שאולי היא בכלל סוכנת מהשב"כ שנמצאת בזוגיות עם בחור ערבי ממניעים ריגוליים, והוא פתאום הופך להיות הערבי המחבל הזה שבכל שנייה שהיא מסובבת את הגב הוא יכול לדקור אותה מאחור. ברגעים כאלו, זוג האוהבים, שהופך לזוג שונאים, במקום לצחקק, לחייך, ללטף, לחבק ולאהוב, הם מתחילים לריב, לכעוס, לשנוא.
כן, זה אולי נשמע קצת כמו הספר 'גדר חיה' - אבל הרגשות שמתוארים בספר, הן רגשות האהבה והן רגשות השינאה, מתבטאים כאן בקיצוניות גדולה יותר (בין אם זה תיאור מפורט לפרטי פרטים של מעשי אהבה הגובלים כמעט בפורנוגרפיה, ובין אם זה תיאור מפורט לפרטי פרטים של מעשי השינאה הגובלים בפגיעה מילולית ואף בפגיעה פיסית).
אז מי ינצח בסוף - האהבה או הפוליטיקה? האהבה או השינאה? האם זוג של יהודייה וערבי יוכלו לחיות ביחד במדינת ישראל, עם כל בעיותיה הפוליטיים והלאומיים?
רמז: כבר בתקציר שבגב הספר כתובה התשובה במרומז. הספר עצמו רק מראה את הדרך אל התשובה, שכמו במציאות, די ידועה מראש. (ולמרות שהתשובה כתובה מאחור, בכל זאת הופתעתי בסוף, כי אפשר לפרש את מה שכתוב מאחור, בכל מני פרשנויות, והפרשנות שלי לא תאמה את מה שקרה בסוף).

ספר טוב מאוד, אך לא פשוט לקריאה. כתוב בצורה נהדרת ופיוטית, עם הרבה תיאורים, דימויים, רגשות, תחושות, מחשבות, הגיגים, סערות פנימיות שעוברות על הדוברת.

הספר נכתב בשנת 1994, אבל הוא רלוונטי גם לימינו. וחבל שכך.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על אינתא עומרי