ביקורת ספרותית על אינתא עומרי מאת סמדר הרצפלד
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 במאי, 2017
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


"אסור להכניס פוליטיקה לאהבה" - זה משפט נכון והגיוני, די מובן מאליו, וכל כך פשוט להגות אותו, ולחזור עליו שוב ושוב.
האומנם? מסתבר, שלפעמים זה לא כל כך פשוט.
כמו כאן, סיפור על זוג אוהבים - אישה יהודייה, תל אביבית, אשכנזיה, וגבר ערבי, מוסלמי, פלשתינאי ממזרח ירושלים, שגדל במחנה פליטים.
סיפור האהבה שלהם, שמתואר כאן בספר זה, הוא כמו זיגזג - פעם אחת הם נמלאים תשוקה כמו כל זוג רגיל, מצחקקים, מחייכים, מלטפים, מחבקים, אוהבים. ורגע אחר, הנושא הפוליטי הרגיש מתחיל לצוץ לו. היא נהיית פתאום יהודייה ציונית כובשת שאולי היא בכלל סוכנת מהשב"כ שנמצאת בזוגיות עם בחור ערבי ממניעים ריגוליים, והוא פתאום הופך להיות הערבי המחבל הזה שבכל שנייה שהיא מסובבת את הגב הוא יכול לדקור אותה מאחור. ברגעים כאלו, זוג האוהבים, שהופך לזוג שונאים, במקום לצחקק, לחייך, ללטף, לחבק ולאהוב, הם מתחילים לריב, לכעוס, לשנוא.
כן, זה אולי נשמע קצת כמו הספר 'גדר חיה' - אבל הרגשות שמתוארים בספר, הן רגשות האהבה והן רגשות השינאה, מתבטאים כאן בקיצוניות גדולה יותר (בין אם זה תיאור מפורט לפרטי פרטים של מעשי אהבה הגובלים כמעט בפורנוגרפיה, ובין אם זה תיאור מפורט לפרטי פרטים של מעשי השינאה הגובלים בפגיעה מילולית ואף בפגיעה פיסית).
אז מי ינצח בסוף - האהבה או הפוליטיקה? האהבה או השינאה? האם זוג של יהודייה וערבי יוכלו לחיות ביחד במדינת ישראל, עם כל בעיותיה הפוליטיים והלאומיים?
רמז: כבר בתקציר שבגב הספר כתובה התשובה במרומז. הספר עצמו רק מראה את הדרך אל התשובה, שכמו במציאות, די ידועה מראש. (ולמרות שהתשובה כתובה מאחור, בכל זאת הופתעתי בסוף, כי אפשר לפרש את מה שכתוב מאחור, בכל מני פרשנויות, והפרשנות שלי לא תאמה את מה שקרה בסוף).

ספר טוב מאוד, אך לא פשוט לקריאה. כתוב בצורה נהדרת ופיוטית, עם הרבה תיאורים, דימויים, רגשות, תחושות, מחשבות, הגיגים, סערות פנימיות שעוברות על הדוברת.

הספר נכתב בשנת 1994, אבל הוא רלוונטי גם לימינו. וחבל שכך.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, שאולי.
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
חני, תודה.
לאהבה יש מדינה? יהודית ודמוקרטית, או דמוקרטית ויהודית? הממ, זה לא ממש הנושא שעסקתי בו בביקורת, אבל מי כמוני יודע שהנושא הרגיש הזה של יהודים וערבים, יוצר המון אסוציאציות, אז...
אני אישית חושב שזה פשוט ביזבוז של זמן איך להגדיר את המדינה. כאילו, מה זה משנה איזו מילה באה קודם? וחוץ מזה, מי אמר שהמילה הראשונה היא הקובעת? אולי דווקא המילה האחרונה היא הקובעת, ולא הראשונה, כמו הפיתגם "מי שצוחק צוחק אחרון"?
מה שחשוב זה, שגם במילה 'יהודית' וגם המילה 'דמוקרטית' נמצאות בה, וכך יש פשרה בין כל הצדדים. הבעיה האמיתית תתחיל, כשהדמוקרטית תיעלם (גם אם היהודית תיעלם זה לא יהיה פשוט, אבבל לא נורא באותו סדר גודל כמו הדמוקרטית).
בכל מקרה, אני חושב שאפשר להגדיר כך: מדינת ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה דמוקרטית והיהודית
או: מדינת ישראל - מדינה דמוקרטית ויהודית, מדינה יהודית ודמוקרטית

או (וזה הכי טוב, לדעתי): מדינת ישראל - גם מדינה יהודית וגם מדינה דמוקרטית (או, גם מדינה דמוקרטית וגם מדינה יהודית), וכך ה'גם' הזה יוצר שיוויון בין 2 ההגדרות, ומקבלים תחושה חזקה שהיא גם וגם, ולא שמשהו אחד הוא יותר משיע מהשני.
חני (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
זשי אני מניחה שכמו בכל דבר כשמאירים נושא מורכב
בזרקור אז יודעים בוודאות שיד בעייתיות.
היה לנו דיון בשולחן החג לגבי מדינה יהודית דמוקרטית
או דמוקרטית יהודית..הקטנה אמרה לי אמא אבל
אנחנו לא דתיים.אז אמרתי שעדיין אנחנו יהודים
.חברה שלי גרה בארגנטינה המון שנים.ברגע שהבכורה
שלה התאהבה בבחור נוצרי זה היה הגבול האדום שלה.
הם חזרו לארץ..אז זשי האם לאהבה יש מדינה?
סקירה יפה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
דני בר - יש לי תמיד יושר סיפרותי כלפי כל ספר שהוא, ולא משנה אם אני מכיר או לא מכיר את הכותב/ת. אז כמובן שגם כך יהיה במיקרה שלך.

מומו - אני לא ממש מבין במיקרים כאלה, אז אין לי ממש מה להגיד. יכול להיות שאת צודקת
מוּמוּ (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
כאילו שאם היא תשמור על היהדות שלה היא תישאר בחיים
דני בר (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
זשל"ב- והעיקר שהביקורת תהיה ברוח הביקורות שלך עד היום והיושרה הספרותית שלך ולא "תחוס על חיי". אעריך מאוד אם תהיה חדה ונוקבת כי אלה הביקורות שאני אוהב ומהן אני גם נבנה :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אחלה.
ולידיעתך: אני בימים אלו קורא את ספרך השני, החצר הפנימית, ואני כבר מחפש רעיונות לביקורת הבאה...
דני בר (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו- לשאלתך: אני מסיים בימים אלה את כתיבת הספר השלישי, ואני כבר מחפש את הרעיון לספר הבא. אז כן...יש אפשרות :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
גם אני תהיתי, כמו פפריקה, למה רוב הסיפורים הם על ערבי ויהודייה שמתאהבים ולא על יהודי וערבייה שמתאהבים.
דיון מעניין.
יעל - הספר הזה מאוד מזכיר בהרבה היבטים את הסיפור של רומיאו ויוליה.
שרה'לה - לא הבנתי. למה יש יותר הזדמנויות שגבר ערבי יפוגש אשה יהודיה ולא הפוך?
מומו - אני בכלל חושב שאישה שמתאהבת בגבר ערבי ורוצה לעבור לכפר שלו, לא צריכה לשנות את הדת שלה בשבילו. כי כשזה קורה, אפשר לומר ששני מוסלמים חיים ביחד, וזה מאבד את כל הקטע, וחבל. ואגב, יש גם זוגות שמסתדרים.
דני בר - אם אתה אומר שזה חומר מורכב ומסקרן לעלילה של ספר, אז אתה בעצם מנסה לומר שאתה זה שתכתוב את הספר?
יעל ולי יניני, תודה לכם על המחמאה. ותודה גם לשאר הלוקחים חלק בדיון ובלייקים.
מוּמוּ (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
לא כל כך מסקרן בעיניי. הסיפורים האלה קורים כמעט כל יום, גבר ערבי ואישה יהודייה שמתאהבים ומתפתח ביניהם הקשר והם מחליטים להתחתן והיא מתאסלמת, ומתישהו היא מרימה טלפון ליד לאחים ומבקשת שיוציאו אותה מהכפר.
הסיפורים האלה, לצערי, לא עד כדי כך נדירים. וכל הספרים שייכתבו על הניסיון לחיות יחד לא ישנו את העובדה שסטטיסטית כמעט כל הבנות שמתחברות עם ערבים מחפשות אחר כך דרך לצאת מזה. רק תקראו את שבויות ותבינו.
כמו כן, אני מסכימה עם פפר.
דני בר (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
גם ככה זוגיות נתונה ללחצים גדולים כמו רוחות החורצות בסלע, ותוסיפו לזה גם את הקונפליקט הדתי- לאומי ותקבלו באמת קשר כמעט בלתי אפשרי, אבל חומר מורכב ומסקרן לעלילה של ספר.
לי יניני (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה עם שרהלה
שרהל'ה (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אני בטוחה שכך גם במציאות שאם קורה ויש רומן מהסוג הזה - זה יהיה עם בחורה יהודיה ובחור ערבי, ולא הפוך כי גם יש יותר הזדמנויות שגבר ערבי יפוגש אשה יהודיה ולא הפוך.
שבועות שמח וגם רמדן חה - חה
פֶּפֶּר (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
חוזרת בי. כמעט בכולם.
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
פפריקה, ב"יסמין" של אלי עמיר הרומן הוא בין יסמין הערבייה לנורי היהודי.
זכרונות וחרדות ומשקעי כאב - נכון. בעיקר.

פֶּפֶּר (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
המשפט הזה לא הגיוני בכלל בעיני. סיפור אהבה לא מתרחש בוואקום. ברור שפוליטיקה נכנסת לאהבה. וגם אמא שלו, או אמא שלה, וחרדות, ושיקולי קריירה, וזכרונות, וכל דבר בעצם. ואי אפשר (גם אם מנסים - וסיפורים כאלה מנסים) לעשות לאהבה סטריליזציה.

אגב, יש לא מעט ספרים כאלה, אבל בכולם אלה בחורה יהודיה ובחור ערבי. אף פעם לא נתקלתי בסיפור על יהודי וערביה. מעניין למה. ההשערה שלי - רצח על רקע כבוד המשפחה יהרוס את ההילה הרומנטית ויוציא את הערבים רעים.
לי יניני (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
תודה על הסקירה היפה. ממש מזכיר את "גדר חיה" אבל לא רק ... בשנים האחרונות היו כמה ספרים בנושא הנוכחי. מלבד גדר חיה ספר נוסף שנוגע בנושא נקרא "נעמי בשלמותה" של אורית לסטיק-ירון.
מסכימה עם אוקי (אורית) לגמרי.
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
באמת נשמע ממש כמו ב'גדר חיה' אלא ששם נראה שהכול מועבר עדין יותר.
זה גם נכתב הרבה לפני ויהיה כנראה רלוונטי לעוד הרבה..

אגב, יש הבדל בין "להכניס פוליטיקה לאהבה" לבין להכניס דתות, משקעי אינסוף זיכרונות, משקעי דם, פחדים.. ועוד.

והסוף.. כאן באמת הוא יותר ממרומז בתקציר האחורי וכנראה שלא מפתיע כמו זה שבגדר חיה.


yaelhar (לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
הקירבה בין אהבה לשנאה, בין תשוקה לדחייה מרתקות בהמון ספרים וסיפורים.
הסיפור הזה עתיק יומין - ודאי עתיק יותר מ"גדר חיה". כבר שייכספיר כתב על בניהם של מונטגיו וקפולט (שלו היו נשארים בחיים ודאי היו חווים את הקשיים שתיארת בביקורת היפה שלך).





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ