ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 במאי, 2017
ע"י פרל
ע"י פרל
"אור סמוי" מאת מייקל קונלי (הוצאת מודן, 2006) הוא הספר הרביעי שאני קורא אודות גיבורו הקבוע (אם כי לא היחיד) הארי בוש, בלש במחלק התיקים הלא מפוענחים של משטרת לוס אנג'לס. בוש הוא בלש ותיק, לא רחוק מהפרישה, גרוש ואב לילדה בת תשע. בעברו לחם בוש במלחמת וייטנאם כאיש יחידת "עכברושי מנהרות", יחידה המובחרת בצבא ארצות-הברית שאנשיה אומנו ללחום במנהרות שחפרו ווייטקונג ובחיילי צבא צפון וייטנאם, לאתר בהן את האויב ולהורגו בדרך כלל באפילה ובקרב בטווחים קרובים. למרות השנים שחלפו המלחמה נותרה נוכחת בחייו, ולדבריו, "בתעלות של וייטנאם שרדתי יותר משימות משאני מסוגל לזכור. פעם ביליתי לילה שלם בעשב גבוה, מוקף בחיילי האויב" (עמוד 250).
עם שובו מן המלחמה, מריר וציני כשם שרק חוויות הלחימה הופכות אדם, התגייס למשטרה והפך לבלש. בעיני בוש כל הקורבנות חשובים, או שאף אחד לא חשוב. הוא ילך אחרי הראיות בתיק בלי להתחשב לאן הן ייקחו אותו, ורק בלש ישר כמותו, לא נגוע במשחק הפוליטי שבין מועצת העיר, התובע המחוזי, התקשורת והמשטרה עשוי להגיע לאמת. זה לא מזיק גם שבוש הוא מן הקשוחים, אלו שיודעים לקלוע באקדח אל חוט השערה ולהם זוג אגרופי פלדה.
בספר זה בוש, שפרש מן המשטרה נעשה לבלש פרטי. "כבר לא נשאתי תג, אבל עדיין נשאתי איתי אלף הרגלים ואינסטינקטים שונים שבאו עם התג" (עמוד 23). הפעם הוא מנסה להתחקות אחר רוצחיה של אנג'לה בנטון, עוזרת הפקה בסרט הוליוודי, שנרצחה יממה לפני ששני מיליון דולר, שהיו מיועדים לסצנת שוד בסרט, נשדדו באמת. בוש, שנכח בשוד, הצליח להרוג את אחד השודדים. "השודדים כבר הגיעו למכונית. אחד מהם זרק את השקים למכונית דרך הדלת הפתוחה, ואז הסתובב לאחור ושלף שני אקדחים מחגורתו.
הוא לא הספיק לירות. אני פתחתי באש וראיתי אותו עף לאחור לתוך המכונית" (עמוד 31) השודד שנורה דימם למוות, אבל חבריו נמלטו. הכסף לא התגלה מעולם.
כעת בוש, שפרש מן המשטרה, חש צורך לחזור ולחקור את האירוע. בדרך הוא יצטרך להתמודד עם מפיקים עתירי ממון וקשרים מאולפני הסרטים של הוליווד, בנקאים מושחתים ועם גוף חזק יותר ממשטרת לוס אנג´לס, צוות חקירה מיוחד ללוחמה בטרור של הבולשת. בוש נדרש לתמרן בין חקירת הרצח לחקירת השוד (מצב תדיר בספרי הז'אנר הבלשי – Hard boiled) ולהתמודד עם נבלים מסוגים שונים ובכלל זה שוטרים מושחתים, שיכורים, סחטנים ואנשי החברה הגבוהה.
קונלי מתאר במיומנות את מסעותיו של בוש המתמודד עם פשעים שהם תמצית הרוע שמסוגל לחולל האדם, מה שקונלי מכנה "החשכה הכהה מליל". בוש הוא אמנם לא פיליפ מארלו, אך ניכר כי קונלי שאב רבים מהמוטיבים מספריו של צ'נדלר אודות הבלש הפרטי הגדול מכולם (והראשון שבהם, "השינה הגדולה", אף מוזכר בו), והספר מלא בהתייחסויות לספריו של צ'אנדלר. גם לג'אז, המוזיקה החביבה על בוש, יש מקום בספר (במיוחד למיילס דיוויס) והיא מלווה את הספר, קובעת את הקצב.
האמת, לא רע בכלל הקונלי הזה. בוש הוא אחלה בלש שבעולם: קשוח, אמיץ, ישר ונחוש. לא שנון מי יודע מה אבל עושה את העבודה, כמו דרינק של בורבון "Maker's Mark" שיורד בגרון. לא חלק כמו "Macallan" סינגל-מאלט, אבל מפזר את אותה חמימות מרגיעה ומנחמת. כמו עם הדרינק הספציפי הזה, אתה פשוט יודע שבוש לא יעצור עד לפתרון. ספר בלשי מצוין. הטוויסט בעלילה, שהופיע לקראת סופו של הספר, היה מוצלח וכלל לא צפוי והביא את חווית הקריאה לסיום מהנה במיוחד. מומלץ בחום רב!!!
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
