ביקורת ספרותית על טראמפ: להישרד בצמרת מאת דונלד טראמפ
ספר לא משהו

---

נתחיל עם השורה התחתונה: הספר "טראמפ: להישרד בצמרת" אינו ספר טוב או מומלץ.
זהו הספר השני של טראמפ, אחרי שספרו הראשון "אמנות המכירה" הצליח מאוד ("אמנות המכירה" הוא היחיד מבין ספרי הסולו של טראמפ שטרם קראתי). הספרים המאחורים יותר שלו (בעיקר השניים האחרונים שיצאו בעברית – "לחשוב בגדול, להצליח בגדול" ו"לחשוב כמו מנצח") היו הרבה יותר מוצלחים ושווים קריאה, והספר הנ"ל אינו עומד בסטנדרטים שלהם.
הספרים המאוחרים יותר של טראמפ העניקו מידה שווה של מורשת קרב שטראמפ מספר עליה לצד כמות נדיבה של עצות וטיפים מפיו. בספר הזה, לעומת זאת, כמעט הכל מתרכז בסיפורי ההצלחה של טראמפ. ה"בשורה" (כפי שדאגו לרשום על הכריכה האחרוית) של איך אדם מגיב למה שקורה ומתאושש אחרי נפילות, נופח כאן לממדי טלנובלה ולפיכך הקריאה הייתה איטית יחסית ופחות זכורה לטובה.
טראמפ אינו כותב את הספרים לבד, אלא נפגש עם הכותב השותף שלו בכל ספר לסדרת מפגשים, ראיונות של כמה שעות, שבהם הוא מספר למראיין כל מה שעולה לראשו, ואותו מראיין יוצר מזה את הספר (זה לא מידע רשמי אבל ברוב הספרים שתראו שרשום "בשיתוף עם.." הכוונה שהשם הגדול בכותרת רק העניק לספר את השם שלו ואולי כמה תיקונים קטנים אבל לא כתב אותו ממש בפועל. זה הוביל לאחרונה למצב שבו ג'יימס פטרסון המליץ על הספר של עצמו, שנכתב על ידי סופר צללים). בדומה לראיונות בטלוויזיה או בעיתון, איכות המראיין כנראה משפיעה על איכות התוצר הסופי (לצורך המחשה זה ההבדל בין ראיון צהוב ועממי בתוכנית של יאיר לפיד לבין ראיון קצת יותר עמוק וכבד בחוצה ישראל. אפשר לראיין אותו בן אדם ואפילו באותו נושא אבל המראיין והמסגרת ישנו לגמרי את זווית הסיקור). במקרה הזה לירסן, כתב בניוזוויק, פנה לזווית הצהובה והסנסציונית של טראמפ, שזה כנראה נובע מתחומי העיסוק העיתונאיים שלו. בשאר הספרים הכותבים השותפים היו אנשים שהיו יותר קרובים לחומר בכך שהם כותבים עסקיים של ממש (מרדית מקאייבר) או אנשי עסקים בעצמם (ביל זנקר).
כדי להמחיש את "המסר" שטראמפ מעביר כאן בספר אסקור בקצרה את 12 הפרקים שלו (ייתכנו ספויילרים אבל לא נראה לי שזה יהרוס לכם את הקריאה אם בכל זאת תחליטו לנסות את הספר):
פרק 1 – ההפסד של טייסון, שטראמפ היה מעורב בקריירה שלו (אם כי לא ברור איך מקריאת הספר) ועוד כל מיני דברים לא נעימים (החברים של טראמפ מתרסקים עם מסוק שהוא כמעט עלה עליו). המסקנה: כשקורים דברים קשים חשוב בכל זאת לקום על הרגליים.
פרק 2 – איך העיתונאות ושאר אנשי העסקים מנסים למרר לטראמפ את החיים ואיך הוא מנצח אותם בכל זאת. הוא ממליץ לקהל הקוראים להיות ממושמעים, ישרים, זמין לאנשים, עם קבוצה תומכת, ולעבוד קרוב לבית. שמתם לב אולי שהסיפורים והעצות בפרק הזה לא קשורים אחד לשני.
פרק 3 - איך טראמפ התגרש מאשתו. מסקנה: לחתום על הסכם ממן לפני הנישואים (ב"לחשוב בגדול" הוא מקדיש פרק מיוחד לכך אבל בלי כל הסיפור המשעמם והשחצני שמופיע בספר הזה).
פרק 4 – עוד סיפורי רכילות של טראמפ. לטעמי סתם שומן שאפשר לקצץ מהספר אבל יש כאלו שנהנו מזה (למשל אלי אשד מהבלוג יקום תרבות). כמו בכל הספר יש לטראמפ נטייה לחזור על עצמו שוב ושוב וליצור תחושת מיאוס די מהר.
פרק 5 – איך הוא דפק את מרב גריפין והשיג את מה שהוא רצה בכל זאת (במקרה זה מולן ריזורטס אינטרנשונל). כדאי להיות עם רשימת מטרות ולתקוף בכל הכוח כדי להשיג אותם...
פרק 6 - איך הוא קנה את מלון הפלאזה ובדרך דפק הרבה אנשים שקפצו עם כסף ישר כשהוא רצה לקנות את המלון הנוצץ לשעבר. מסקנה: כמו זאת שבפרק 5.
פרק 7 – איך טראמפ קנה את הקווים הבינעירוניים של טראמפ שאטל תוך כדי שבהדרגה כולם מתפרקים מנשקם וכולם יוצאים מרוצים. נחשו איזו מסקנה חוזרת כאן...
פרק 8 – איך טראמפ קנה את היאכטה שלו (שהיא הכי טובה ובכל זאת הוא רוצה לקנות משהו יותר טוב כי נמאס לו).
פרק 9 – עוד כמה סיפורים וזה נגמר... טראמפ ועסקי הקזינו באטלנטיק סיטי. פרק סביר יחסית.
פרק 10 – על עוד מלון שטראמפ קנה באטלנטיק סיטי. מה ההבדל הפעם? הנוסחה הבדוקה למשיכת קהל – ובמקרה הזה פלייבוי (שבכלל לא קשור לסיפור אבל מוזכר יפה מאוד בכותרת של הפרק).
פרק 11 – דונאלד טראמפ מציג: מייק טייסון. דביל וחכם באותו משפט. לא הבנתי מה הנקודה כאן.
פרק 12 – אם הגעתם עד לכאן אז זה הפרק שבגללו איכשהו שווה לקרוא את הספר ושמציל אותו מציון אפסי בדירוג שלי. יש כאן כמה טיפים הוגנים מהחיים של טראמפ פלוס הדעה הפוליטית שלו, שהופתעתי לראות שדומה מאוד למה שהוא מציג היום. פרק קצר וכתוב היטב יחסית.
חוץ מהנ"ל עוד מגבלה רצינית עומדת לספר וזה המהדורה עברית שלו. המתרגם ח. פולד (כך לפי הקרדיטים בספר) דואג לרשום המון מילים בכתיב מלא במיוחד (הרבה א' ושאר אותיות שגורמות לך לתחושה שאתה קורא יידיש ולא ספר מודרני יחסית שמתורגם מאנגלית) ובניסוחים לא קליטים ולא זרימים. אומנם הספר יצא בשנות ה-90' אבל לא הייתה סיבה לרמה הנמוכה יחסית של התרגום (מצד שני, לא קראתי את המקור באנגלית, אז אני לא יודע 100% להשוות איפה התחילו השגיאות הללו).
לסיכום, אם טראמפ העסקן מעניין אתכם אז יש לו הרבה ספרים אחרים שטובים יותר. אם טראמפ הבדרן מעניין אתכם אז אולי הספר הזה יספק אתכם אבל כל הרכילות בו ישנה מאוד ולטעמי די משעממת. כאמור, רק בזכות הפרק האחרון של הספר לא הצטערתי לגמרי שקראתי את הספר.

» ביקורות נוספות של גיל
» ביקורות נוספות על טראמפ: להישרד בצמרת