הספר על הדבש ועל המוות מספר את סיפורה של משפחה, לכאורה משפחה רגילה לחלוטין, הגרה במושב. האב כוורן, האם מנהלת בית ספר לשעבר שפרשה עקב מחלה, הבת דיילת – והבן, הבן הוא הכבשה השחורה במשפחה – איך שהוא במשפחה רגילה שכזאת ודווקא למנהלת בית הספר יש בן שהוא עבריין.
הספר, כמו ספרים רבים שקראתי לאחרונה מוגש מפי שלוש דמויות שונות.
תחילה אנו פוגשים באב המשפחה – נתי, אנו פוגשים בו כשהוא חוזר מעבודתו במשק ומוצא את אשתו, רינה, חסרת הכרה, זו לא הפעם הראשונה, היא מושתלת כליה וחולת סוכרת קשה. הפרק מסתיים בנסיעתם לבית החולים,
"רינה מניחה את ידה על כפו הגדולה שעל ידית ההילוכים, כמו נייר שעוטף אבן במשחק אבן – נייר – ומספריים."
אהבתי את השורה הזו כי הרבה אהבה, חיבה ומגע כבר אין בין בני הזוג הזה, ודווקא ברגע הזה, בנסיעה לבית החולים שרינה מתנגדת אליה ונתי הוא הדוחף, מתגלה מעשה של חיבה מצידה של רינה.
הפרק הבא עובר לדמות אחרת, שונה לגמרי, אורי, וגם לזמן אחר לשנת 1999 חמש שנים לאחור.
אני לא תמיד מחבבת את הטכניקה הזאת של ריבוי קולות שהיא פופולארית מאוד לאחרונה. נכנסתי לסיפורם של נתן ורינה ולא הבנתי למה אני צריכה להתחיל סיפור חדש. אבל הכתיבה הטובה גרמה לי להמשיך לקרוא והתרשמתי מיכולתו של הסופר לעבור לקול אחר, שונה כל כך.
אורי הוא סיפור שונה לגמרי – הקול שלו הוא בגוף ראשון, בניגוד לקול המספר של נתי ורינה. הוא עבריין ואנחנו פוגשים אותו בעת ביצוע פשע, העולם העברייני שלא פגשתי הרבה ייצוגים שלו בספרות העברית, מתואר נהדר דרך סיפורו של אורי. מדגי הרקק ועד לכרישים הגדולים, אנחנו מלווים אותו בפריצות, בהימורים וגם בכלא. אורי מחפש הכרה והערכה בעולם שבחר להשתייך אליו.
"כי עוד לא הרבה זמן יכבדו אותי ויעריכו אותי על מי שאני באמת, ואף אחד לא יגיד לי יותר מה לעשות".
בפרק הבא, שוב בשנת 1999, אנו פוגשים בקול נוסף, הפעם זו עמליה, הבת הבכורה, היא בפריז, ומקבלת שיחת טלפון מאמה שלה, תוך כדי השיחה המשעשעת, אנו מבינים שעמליה היא בתם של נתי ורינה. היא גרה בפריז, ועברה שם טראומה רצינית, היא כמעט נאנסה.
עוד דבר שמתבהר בשיחה הוא שאורי העבריין מהפרק הקודם, הוא אחיה של עמליה, ובנם של נתי ונירה.
וכך כל הדמויות הוצבו על לוח השחמט בנקודת הפתיחה.
בהמשך מתברר שאורי ישב בכלא, והשתחרר בזכות תרומת כליה לאמו, איתה יש לו יחסים קשים, הוריו לא מצליחים להבין איך יכול להיות שהילד שלהם בחר להיות עבריין. הקשר החזק הוא בינו לבין עמליה שמקבלת אותו כמו שהוא.
בהמשך מתואר סיפור אהבה, שנרקם בין אורי לבין עולה מרוסיה דילרית בקזינו לא חוקי שמסתיים באופן מפתיע.
גם לעמליה סיפור אהבה לא שגרתי עם גבר מבוגר, איש עסקים אמיד, ונתי מנהל רומן אסור עם עובדת זרה במושב.
ערן בר גיל בחר לספר על דמויות שכולן חיות במעין פריפריה – גיאוגרפית במושב מיישובי גדרות, חברתית, חברה עבריינית, עולה שהיא דילרית ועובדת זרה. הוא מעמת אותם מול הנורמטיביות החיוורת של נתי ורינה.
רינה היא אשת חינוך ואינה יכולה לקבל את אורי, היא גם חושדת במניעיו כשהוא תורם לה כליה, ואולי בגלל זה ההשתלה נכשלת בסופו של דבר, ולאחר שבע שנים היא מתמוטטת ומתה.
מותה מכנס את בני המשפחה לשבעה, אורי מקבל חופשה מבית הכלא, ועמליה מגיעה גם היא לבית במושב, בין האורחים הבאים וההולכים זהו גם זמן לחשבון נפש.
נתי – "ועכשיו בחלוף הזמן, האם הוא כבר יכול לזהות את נקודת העיוורון, להבין היכן סירב להישיר מבט… סלידתו של אורי מהצופים, והתיעוב הארסי שחש כלפי כל מסגרת… אבל מה בכלל היה אפשר לעשות, בטח לא להכניס לו מפעם לפעם סטירה, כמו שטענה רינה והעלתה כך את חמתו. …תלתה כך את כל האשמה בו, בעוד היא מושכת את ידה מכל זה…"
וזוהי השאלה החשובה שעליה מנסה לענות הספר – מה קורה כשנולד לך ילד שלא קל לאהוב, להתגאות בו, ילד שמתנהג בדיוק הפוך לדרך החיים שלך, לערכים שלך?
קל לאהוב ילד הדומה לך, המעורר גאווה, אבל פעמים רבות הילדים שלנו שונים מאיתנו, בטרפרמנט, בהתנהגות, בתחומי העניין, בסט הערכים – מעניין שדווקא רינה אשת החינוך היא הראשונה להתנער מאורי, המסב לה בושה, בעוד נתי הכוורן והחקלאי הקרוב יותר לטבע והמופנם יותר, מצליח להתמודד בגמישות רבה יותר עם המצב, עמליה שהיא הדמות האהובה עלי בספר, אינה שופטת את אורי, הוא נשאר אחיה האהוב, והיא אכן הקרובה אליו ביותר. בסוף עליהם לבחור, ברור מה הייתה רינה בוחרת, נתי ועמליה בחרו אחרת, בחירה מעניינת שמראה איפה המחויבות והאהבה שלהם נמצאים.
שאלה זו לגבי אהבה ומחויבת כשהילד מתנהג ההפך מכל הציפיות, ואיך זה משפיע על כל אחד מבני המשפחה היא שאלה שעליה מנסים לענות ספרים נוספים – ביניהם חייבים לדבר על קווין, המצוין שגם עובד לספר, וילד רע של יעל שכנאי, עליו כתבתי בעבר.
וארוחת ערב של הרמן קוך שגם הוא עובד לסרט.
ילד רע, יעל שכנאי
ארוחת הערב
חייבים לדבר על קווין
שורה תחתונה: ספר טוב הכתוב היטב, על בחירות, ועל מה מרכיב משפחות? שבסוף גם נותן תקווה בדרכו הייחודית.
אהבתי מאוד.
*
אשמח ללוות גם אתכם לאורך הדרך בכתיבת ובעריכת הספר.
מוזמנים ליצור קשר דרך האתר. שלומית ליקה ספר משלך
