#
הספר עוסק באחד הנושאים המטרידים היום: הסביבה. ליתר דיוק למי שייכים הקרקע, המים שאנו שותים והאוויר שאנו נושמים. האם אפשר לקנות אותם ולהפוך את התושבים לבני ערובה, החיים חיי עבודה מפרכת ומתים מוקדם – בייסורים – כי בעלי הממון עשו קופה על חייהם ובריאותם?

על הדרך גרישם משווה בין החיים בפיסגת העולם – במנהטן – שחיה עורכת דין צעירה העובדת בשביל משרד ענק – עבודה מפרכת ומשעממת שהגזר - עוד ועוד כסף ומוניטין, מחפה על השוט – חיים בלתי אפשריים במשרדים מוארי נאון, שעות עבודה בלתי נגמרות המאפשרות "לחיות טוב" אבל לא לחיות בכלל, לבין החיים בעיירה שכוחת אל בחבל האפלצ'יה במשרד של עורכי דין המציע עזרה משפטית חינם לאלה שידם אינה משגת את השירות הזה, שלעניים, מקופחים ובורים עושה לפעמים את ההבדל בין ראש מעל המים לטביעה.

עורכי דין הם מתווכים. לא פחות ולא יותר. הם מכירים תהליכים וביורוקרטייה שאנשים מהשורה אינם מכירים. החיים המודרניים הפכו כה מסובכים, ודורשים ידע בחוקים ובכללים, שיש צורך במי שמכיר את ההתנהלות הביורוקרטית ואיך לחיות לצידה.
והצדק, אתם שואלים? אנחנו רגילים לקשר בין משפטים לצדק. אבל בעריכת דין אין מדובר בצדק אלא בכללים התנהלות. ואנחנו בוגרי סרטים וסדרות בנושאי משפטים עדיין מצפים לעורך הדין התותח, שלומד את התיק, חוקר את המקרה ובבית המשפט יצביע על הפושע האמיתי וישחרר את הנאשם החף מפשע להמשיך בחייו...

והספר? מבחינה ספרותית הוא לא טוב, לדעתי. גרישם ניסה להקיף המון נושאים כבדים - הגנה על סביבה, חוקי עבודה, (שמדהימים אותי כל פעם שאני קוראת ומשווה בין חיי העובדים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לבין חייהם פה, בפסיק שלנו על המפה) צדקה פרטית במקום מחוייבות של המדינה, שרירות של רשויות החוק. כל הנושאים האלה ועוד בספר של 250 עמודים. התוצאה שיטחית ועושה עוול לנושאים הרציניים בהם הוא דן.

אבל גרישם נלחם באופן עקבי בעוולות החברתיות בארצו ועושה זאת באומץ וביושר ואפילו מתפרנס מזה לא רע. אתן לו להינות מהספק.

גרישם יודע לכתוב. והכי טוב הוא יודע לכתוב על המקצוע שלו - עריכת דין. והכי טוב הוא יודע לכתוב על הסביבה הכפרית בארצות הברית.
הספר הזה מצרף את שניהם לרבע מותחן חביב. מאבק בין חברות הענק העשירות מול הפועלים המסכנים שחייהם מסתיימים בכאב ובעוני. זה נושא שטוב וראוי להתמקד בו. צרפו לזה את החוויות הטראומטיות של 2008 ולפניכם ספר שטוב לקרוא בטיסה או בנופש. לא מותח מדי ולא כבד מדי, אבל בהחלט מעניין ושווה קריאה.

גרישם כתב סיפור יפה ונוגע ללב על מאבקם של כורי הפחם בארצות הברית. אולם למען האמת די התאכזבתי מהספר, משום שחיפשתי דרמת מתח משפטית. הספר הוא לא כל כך דרמטי, יש בו בקושי הדיינות בתוך בית המשפט וכמעט שאין בו מתח. מי שמחפש ספר קצבי ומותח- לא ימצא את מבוקשו כאן.

ספר משעמם ביותר. ג'ון גרישם כנראה איבד את מגע הזהב שלו בכתיבה בשנים האחרונות. הספר עוסק אומנם בנושא חשוב (הנזק הסביבתי והבריאותי כתוצאה משיטת כריית שכבות של פחם), אך הוא כתוב בצורה מייגעת, מוצף בשמות כה רבים של דמויות שלא ניתן לזכור אותם (אפילו מישהו שמוזכר פעם אחת,כבדרך אגב, זוכה לשם), "נמרח" כמו מסטיק וללא סוף מעניין.

לשם שינוי עזב גרישם הפעם את הדרום העמוק וכתב סיפור משפטי אחר - על מאבק של כורי פחם מוחלשים בחברות הפחם הגדולות דרך סיפורה של סמנטה קופר שנפלטה במשבר הגדול ממשרד עורכי הדין הענק בו עבדה ואשר היה צפוי לה בו עתיד כלכלי - למשרד סיוע משפטי בחינם לכורי הפחם בעיירה בריידי בהרי האפלצ'ים.
גרישם כהרגלו יודע לספר סיפור ואכן אין זו דרמת מתח משפטית שהורגלנו אליה, אבל בכל זאת יש פה סיפור טוב.