ביקורת ספרותית על אהבה באחוזת טיינפורד מאת נטשה סולומונס

---

אהבה באחוזת טיינפורד לקח אותי למקומות שאיני רגילה להיות בהם נפשית. בדרך כלל אני לא קוראת על השואה או ספרים מתקופת המלחמה, וגם הפעם לא תכננתי לעשות זאת.
תמיד ספרי פנטזיה הם המקור לאושר שלי בקריאה, ולא ספרים מציאותיים.
גם הפעם לא תכננתי לשנות ממנהגי, רק אחרי שהתחלתי את הספר גיליתי שהוא מדבר על התקופה הקשה.

כן הספר עצוב. גם הסוף שלו אף על פי שהוא משאיר תקווה היה לי מאוד עצוב.
קראתי את הספר יותר בלילות מאשר בימים.
בלילה האחרון קראתי אותו עד ארבע לפנות בוקר. הרגשתי שספר כזה אני לא יכולה לקרוא באור יום. שלא תבינו לא נכון, היו בספר רגעי אושר ושמחה, אך לצד כל זה צל המלחמה העיב (למרות שהספר מתרחש באנגליה), וכל הזמן גיבורת הספר אליזה הייתה נתונה בתקווה שרק הלכה ודעכה עם הזמן.

סיפור האהבה היה מפתיע ולא מפתיע בו זמנית ואני שואלת את עצמי אם זה היה הדבר הכי חשוב בו או דווקא כל המסביב.

» ביקורות נוספות של חיפושית
» ביקורות נוספות על אהבה באחוזת טיינפורד