ביקורת ספרותית על סודות אלי האולימפוס מאת אפי זיו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 במרץ, 2017
ע"י פרוייקה


היצירה הספרותית מפנה מפעם לפעם את מקומה ברשימת הקריאה שלי לטובת ספר עיון מחקרי. ספר שכזה שנפל לידי לאחרונה הוא סודות אלי האולימפוס של ד"ר אפי זיו [סופר ומרצה לתולדות האמנות והמיתולוגיה] . אף כי ברשימת הקריאה שלי היו שקדמו לו, החלטתי לתת לו קדימות בעיקר בשל שתי סיבות: לסיפורי המיתולוגיה היוונית, לימים הרומאית שמורה לי חיבה יתרה שמקורה מימי ילדותי. סיפורים שפעלו והפעילו את דמיוני כיילד, ומנגד הגעגועים לחזרה לספסלי הקורסים האקדמיים והרצון לרענן, ללמוד ולהעמיק ידע. את סיפורי המיתולוגי ראיתי בילדותי כסיפורים תמימים, עכשיו כשבגרתי וקראתי אותם בספר זה הבנתי שאין הם סיפורים תמימים, שאותם אלים טובלים ושרץ בידם, שיצריהם לא יודעים גבולות, שנישואין בין אח לאחותו שכיחים, שהרצון לשלוט מצדיק כל דבר, אפילו פגיעה בילדיך, ושקרונוס סירס במגל את אביו אוראנוס וכו'., ספר זה עונה בשלמות לשתי הסיבות דלעיל ו'תפס' אותי מן הדף הראשון, כשכזה לא אוכזבתי ממנו עד שהגעתי לדף האחרון. הספר נערך בפרקים לפי אלים. כל פרק שכזה ממצה בשלמות את כל סיפוריו, רקעו, תחומי סמכותו, מעלליו, דפוסי התנהגותו ואופיו של כל אל, ואת יחסי הגומלין שלו עם האלים האחרים ועם בני תמותה. במתכונת זאת אין מנוס מכך שסיפורים והתרחשויות בהם מעורבים מספר אלים יופיעו כל פעם מחדש בערך של כל אחד מהם בנפרד ויש מקרים רבים של כפילויות סיפורים בספר. ככל הנראה כשאפי זיו ערך את הספר הוא ראה בעיני רוחו מבנה אנציקלופדי בו מתחייבת שלמות לגבי כל ערך כך שאם, למשל, מישהו מחפש חומר על האלה הרה, ימצא בערך שלה הכל ולא ימשיך לחפש השלמות בערך של בעלה זאוס. זאת גישה היוצאת מכלל מחשבה שקורא יחפש רק את מה שיעניין אותו, ולא יקרא את הספר מתחילתו ועד סופו, כפי שלא קוראים אנציקלופדיה מדף ראשון לאחרון,. אותי דווקא בשל הכתיבה הנפלאה והקריאה הקלה עניין לקרוא את הכל ולא פעם חשתי הרגשה של "בסרט הזה כבר הייתי", אבל זאת בעיה שלי ולא בעיה של הספר.

אל הוא המצאה בעלת אותם אטריביוטים אם הוא בדת מונותאיסטיות או במיתוסים של עמים שונים המאמינים בריבוי אלים ואלילים.
מאפייניו הטיפוסיים של האלוהים על פי נחום פרק א' "אל קנוא ונוקם יהוה, נוקם יהוה ובעל חמה; נוקם יהוה לצריו, ונוטר הוא לאויביו. יהוה, ארך אפיים וגדול-כוח, ונקה, לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו. גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אומלל. הרים רעשו ממנו, והגבעות התמוגגו; ותישא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה. לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו ניתכה כאש, והצורים ניתצו ממנו. טוב יהוה, למעוז ביום צרה; ויודע, חוסי בו. ובשטף עובר, כלה יעשה מקומה; ואויביו, ירדף-חושך. מה-תחשבון, אל-יהוה--כלה, הוא עושה; לא-תקום פעמיים, צרה. כי עד-סירים סבוכים, וכסובאם"... אם נבדוק תכונה אחר תכונה נראה שלצד תיאור גדולתו כמעט רוב התכונות הן תכונות אנושיות, שכן הן קרובות לאדם ומוסברות מילולית במונחים המובנים לאדם.

גם לאלי האולימפוס, כמתואר ומוסבר בספר, יש תכונות ואטריבוטים, ואינך יכול שלא לחשוב עד כמה הם דומים למתואר בספר נחום, אבל הם אלים הרבה יותר אנושיים: כי מעלליהם, בניגוד למעלליו של האלוהים, מסופרים לטוב ולרע כמו מדובר מאנשים מן היישוב. האלים הללו הם בעלי מחלוקות, שנאות, קנאות, נקמות, יצרים, אינם עומדים בפיתויים, שותים ואוכלים, משתגלים, משתוללים וגם עושים טעויות שלא יעלה על הדעת שיסופר על כגון הללו בתנ"ך, בברית החדשה או בקוראן. שכן האלוהים על פי המונותאיזם הוא השלמות, לעולם אינו טועה, רק שאנו לא מסוגלים להבין את כל מניעיו, וחלילה שנבקר אותם, שכן, יש לנו "אל מלא רחמים" שלא מנע למשל רצח של מיליוני ילדים יהודיים שלא חטאו בשואה. ורק שכל אלי המיתולוגיה נבדלו ביניהם על פי תפקידיהם, שטחי השליטה שלהם ותכונותיהם, מה שאנו מכנים 'שלטון מבוזר', בעוד שאצל אלוהינו הכל התרכז בשלטון צנטרליסטי כמעט דיקטטורי. שלטון יחיד. "אנוכי ה' אלוהיך, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי".
מה שמוסיף לרעיון האלים האנושיים הוא שאם על פי הדת היהודית למשל, האדם נברא בצלם האלוהים, אלי המיתולוגיה נבראו בצלמו של האדם.
זאוס למשל, מלך האלים, אדיר כוח, בוגד סדרתי בהרה אשתו עם אלות, חצאי אלות ובנות תמותה, הוא ערמומי כנחש, לא עומד בפני ייצרו שעה שרואה לפניו את בנות המין היפה, הוא יצירתי מאין כמוהו בהמצאת תחפושות כדי לממש את גחמותיו המניות, לא פוחד מאף אחד חוץ מאשתו הנקמנית הרה [שאגב הייתה גם אחותו] וזאת סיבה נוספת לכך שכשהוא יוצא להרפתקה מינית הוא מתחפש ולעולם אינו חוזר על אותה תחפושת פעמיים.
כאשר כותבים ספר עיון היסטורי, וכדי לחדד את הנאמר ולְהַשְׁבִּיעַ את הסקרנות סביר שישולבו בו תמונות מקומות, צילומי קרבות, אישים וכד'. בספר זה ומשום שמדובר במיתולוגיה המתרחשת באגדות ועל רקע מקומות ואירועים, התמונות המשולבות בספר, בנדיבות רבה, מתארות מצד אחד צילומי אתרים ארכיאולוגים כמקדשים לאלים לצד אוצרות אמנות פלסטית החוזרים למספר מאות לפני הספירה, ומנגד ציורים של גדולי הציור המבוססים ומתארים סצנות מסיפורי המיתולוגיה, כך שלאחר שאפי זיו מספר את הסיפור, ממש מרתק לראות איך ראו זאת בדמיונם, וכיצד מספרים זאת בציורים מפורסמים ציירים כפאול רובנס [1577-1640] רמברנדט ון ריין (1606 - 1669), ז'אק לואי דויד [1741-1825] קרווג'יו מיכאלאנג'לו [1573-1610] ופסלים נודעים כז'אן לורנצו ברניני [1598-1680]. ורבים נוספים. יצירות אמנות המפארות את האוספים של חשובי המוזיאונים.

סיפורי המיתולוגיה הלכו קסם על העולם מאז המאה ה 8 לפני הספירה ועד ימינו. הייפלא איפה שמונחים מודרניים של ימינו מקורם במיתולוגיה? ואנו נמצאים למדים עליהם במפורט מהרצאת הדברים המלומדה של ד"ר אפי זיו. הנה למשל קובץ מונחים שכאלה, שלא יכולתי להתאפק מאשר להביאם בנוסח של כל המרבה הרי זה משובח. רשימה מרתקת שבאה ללמד ו/או להזכיר אותם למי שידע ופרח מזיכרונו.

• מיתולוגיה – מיתוס בשימוש של ימינו כשמדברים על אירוע, תופעה שלא ניתן להוכחה ומבוססים על אמונה בלבד.
• תוהו ובוהו הוא כאוס בלשון היוונים. מונח זה בשימוש רחב בימינו גם בלשונות אחרים.
• גאיה ואורנוס ילדו 12 ענקים הנקראים טיטנים – גם היום זה כינוי לדבר גדול. מהיכן לקחו לדעתכם את שם האנייה "טיטניק"?
• כדור מפות העולם המכונה אטלס – בא משם מנהיג הטיטנים "אטלס" שנענש בכך שישא את העולם על כתפיו לנצח. והמקום בו עשה זאת היה במקום שמכונה היום "הרי האטלס" שליד גיברלטר, והאוקיאנוס נקרא לכן "האטלנטי"
• הגיגאנטים היו יצורי ענק שמרדו באלים, משמם נוצר המושג ג'יגה המציין במחשוב כמות זיכרון ענקית.
• שלוש המויירות בנותיו של זאוס מאלת הצדק תמיס, היו אלות הגורל [מויירה] שגזרו את אורך חיי האדם באמצעות חוט החיים וכשאחת מהם [מורטה] גוזרת את החוט האדם מת, מכן בא המושג "נקפד פתיל חייו".
• התאומים, בניהם של לדה וזאוס נקראים מלטינית גי'מיני – תכנית נאס"א ג'ימיני נקראה כך בשל שיגור שני אסטרונאוטים זה לצד זה לחלל [ראה גם מזל תאומים – קבוצת הכוכבים ג'ימיני]
• בתו היפיפייה של אגנור מלך צור שזאוס חשק בה, שמה היה אירופה, נחשו איזו יבשת קרויה על שמה.
• איו בתו של אל הנהר אינאכוס חשקה בזאוס ובקשה להתמסר לו, כדי להסתתר מהרה אשתו/אחותו התחפש זאוס לענן, אבל כשהבין שהרה גילתה אותו, הפך את מאהבתו לפרה. הרה דרשה וקיבלה את הפרה, איו נמלטה ובבריחתה עברה בשני מקומות שנקראו על שמה: הים האיוני, ומיצרי הבוספרוס [מעבר הפרה].
• בין אהובותיו של זאוס היו גם נימפות [נשים צעירות שלא הזדקנו לעולם שנהנו מלעשות אהבה בכל מקום ובכל זמן] מכאן המושג "נימפומניה" [שיגעון הנימפה]
• לאחר מות מאוזולוס מלך קאריה [353 לפנה"ס] בנתה אשתו המלכה ארטמיסיה לכבודו מבנה הנצחה ענק וקראה לו על שמו "מאוזוליאום" כך נקרא גם היום מבנה הנצחה למתים.
• ארגוס, ענק בן מאה עיניים ששירת את הרה נהרג ע"י הרמס. הרה שהתאבלה עליו נטלה את מאה העיניים שלו וקבעה אותם בזנב הטווס שלה. לכן מכנים את עיני הטווס "העיניים של ארגוס"
• חודש יוני נקרא על שם האלה יונו, היה לה כינוי "יונו מונטה" והיא הייתה אלת הרכוש והכספים מכאן המילה money באנגלית ומונטה באיטלקית וכנ"ל המילה "מוניטארי"
• זאוס הביא לעולם את הרקולס מבת תמותה אלקמנה, כדי שיתחזק נוהג היה להביא אותו לאשתו הרה, שעה שישנה כדי שינק משדיה חלב ויתחזק, היה התינוק נצמד לשד ו"שדד" את חלבה [או בערבית נצמד לבזז של הרה, ו"בזז" את חלבה] והרה תיעבה את התינוק, וכשפעם התעוררה משנתה והבינה את המתרחש, זרקה אותו מעליה, אבל חלב האלה עלה לשמיים וכך נוצר "שביל החלב".
• המלך אגאוס שחשב שבנו מת, ומרוב צער הטיל עצמו מצוק לים וטבע, על שמו נקרא "הים האגאי"
• טריטון בן פוסידון [אל הים] היה חצי בן אנוש וחצי דג, היה משמיע צלילים רמים בעזרת קונכייה ומניס את אויביו. במוסיקה טריטון הוא מרווח לא נעים לאוזן בין שני צלילים "קוורטה מוגדלת" או "קווינטה מוקטנת" [מכונה מרווח השטן] נמצא בשימוש בסירנות של רכבי משטרה בצרפת למשל, שכן קשה להתעלם ממנו.
• אכילס היה גיבור מלחמת טרויה, כדי למנוע אפשרות שימות הטבילה אותו אמו בהיותו תינוק בנהר שכל הטובל בו מוגן מכל פגיעה. אך שעה שעשתה זאת אחזה בעקבו, והעקב לא קיבלה את "הציפוי המתאים" פאריס ירה בו חץ שפגעה 'פונקט' בעקב והרג אותו ועד היום נקודת תורפה היא עקב אכילס.
• העיר סורנטו נקראת כך כי הסירנות שכנו לחופה. אתונה ע"ש האלה אתנה. העיר ביזנץ והאימפריה הביזנטית נקראו ע"ש ביזנטיון בן פוסידון, רומא על שם רומולוס, בנו סניוס הקים את סיינה בטוסקנה. , דרדנוס ייסד את טרויה ולכן המייצרים שם קרואים דרדנלים.
• המושג "סוס טרויאני' של להכניס דבר בעורמה ולהשתלט על מקום נובע מהסיפור של כיבוש טרויה בעזרת סוס עץ שבתוכו הסתתרו אודיסאוס וחייליו. סוס טרויאני הוא כינוי גם לווירוס המשתלט על המחשב שלך.
• פלוטוס היה אל החקלאות והעושר. משמו בא המושג "פלוטוקרטיה" שלטון בעלי ההון.
• קרברוס [סרברוס] היה כלב השמירה הקפדן בכניסה לשאול שמנע יציאת המתים משם. על שמו יש מערכות לזיהוי משתמשים לא חוקיים ברשתות מחשב.
• אל המוות היה תנטוס. תנטופוביה – פחד מהמוות בא משמו.
• האלסיום הוא גן העדן המיתולוגי, ומשמש במילה זאת גם היום עבור גן עדן. שדרות האליזה בפריז – שאנז אליזה, גם ארמון האליזה נקראים על שם גן העדן הזה.
• סיזיפוס גילה ברבים את מקום המסתור של קן האהבה של זיאוס ואיגינה, זאוס העניש אותו שיגלגל אבן כבדה לראש ההר, כשהגיע לשם התדרדרה האבן והלה החל בעבודה מחדש. זהו מקור הביטוי "עבודה סיזיפית"
• אכו הייתה נימפה יפיפייה ופטפטנית שהרגיזה את הרה ונענשה שלעולם תחזור על דברי אחרים, מכאן באה המילה echo "הד".
• הנימפה כלוריס [מקור המונח "כלורופיל" בצמחים, הופכת להיות לפלורה אלת הפרחים.
• אפרודיטה היא גם פטרונית הזונות. זונה "פורנה" וזה מקור המילה "פורנוגרפיה"
• פריאפוס, אל בפמליית דיוניסוס נולד עם איבר מין גדול במיוחד וזקור. תופעת "פריאפיזם", זקפה מתמדת גזורה משמו.
• פיגמליון היה פסל שהתאהב בפסל שלו וביקש שתהיה אשתו. אפרודיטה הפיחה בפסל חיים וממשה את חלומו. לכן "אפקט פיגמליון" הוא נבואה המגשימה את עצמה.
• היגיאה ששמה נקשר לבריאות, וניקיון הוליד את המושג "היגיינה"
• תשעה לילות רצופים עשה זאוס אהבה עם מנמוסינה ובתום תשעה חודשי הריון הביאה היא לעולם תשע מוזות שהיו ממונות על מקורות ההשראה לאמנים ויוצרים מכל התחומים עד היום מוזה היא מלה נרדפת להשראה., משמן מגיעות גם המלים מוזיאון ומוזאיקה.
• המשוררת סאפפו שחיה במאה ה7 לפנ"ה באי היווני לסבוס ביטאה בשירתה אהבת נשים וזה מקור המושג "לסביות".
• המלך מידס שפט בתחרות נגינה בין אפולו ופאן ופסק לטובת פאן. כעונש הצמיח לו אפולו "אזני חמור" וקבע שרק חמור לא יכול להבדיל נכונה בין איכות שניהם. מכאן מקור הביטוי "אזני חמור"
• סלנה היא אלת משנה של ארטמיס על שמה נקרא היסוד הכימי "סלניום". ברומא כונתה לונה והייתה אלת הירח. מכאן המושג "lunatic " "לונטי" – סהרורי, חולה ירח, ומשום שפארק פתוח, לאור ירח גם הוא בא משמה הרי שנוצר ה"לונה פארק".
• הרמס, ברומא מרקורי, היה ממונה על המסחר והשווקים, משמו נגזרות המלים, מרקס – מסחר, מרקט –שוק, מרצ'נט – סוחר. היות שהוא היה זריז ובתנועה מתמדת עד תזזית נקראת על שמו גם "מרקוריוס" – כספית.
• איריס הייתה שליחתה של הרה רעייתו של זאוס, האמונה הייתה ששעה שיש קשת בענן, איריס מעבירה מסר מהאלים לבני האדם, על שמה נקראת קשתית העין "איריס".
• שני האלים הממונים על החלומות הם היפנוס, אל השינה, שמשמו נגזרה המילה "היפנוזה" ומורפיאוס שמשמו באה המילה "מורפיום".
• אל הנפחים, הפייסטוס, יצר בהזמנת זאוס אישה מושלמת שנקראה פנדורה [מתנה לכל] אפרודיטה נתנה לה יופי, אפולו כישרון לנגן ולשיר, הרמס נתן לה את כישרון הדיבור והיכולת לשקר, לזייף ולהונות, ובתיבה שלה הכניסו האלים את כל צרות העולם, היא נצטוותה שלא לפתוח את התיבה, אבל סקרנותה גברה, וכשפתחה אותה התפזרו הצרות בעולם אבל גם התקווה להתגבר. מסקנה: ככל שלא תחפש לא תמצא אישה מושלמת וחוץ מזה אסור לשתות מים קרים [שתי המסקנות הן המצאות שלי וערכן כקליפת השום] מכאן המושג תיבת פנדורה.
• לאל פאן היה קול רם שהבהיל צבאות אויבים מכאן המילה "פניקה"
• ניקה [ויקטוריה] אלת משנה הממונה על הבאת הניצחון בקרב ובתחרויות .שמה הוא מקור המילה ניצחון בשפות רבות, חברת נייקי יצרנית ציוד הספורט נקראת על שם ניקה
• אודוסיאוס יצא למסע של 20 שנה במהלכו הביא את ראש המדוזה, כל אותן שנים נשארה אשתו פנלופה בבית, נתונה למתקפת מחזרים רבים. עם שובו היה חשש שהמחזרים יתנקשו בחייו, האלה אתנה באה ללמד אותו כיצד להיזהר, כשהי מחופשת לרועה צאן ששמו מנטור. זה המושג המתאר מורה או מדריך עד עצם היום הזה.
• שני בניו של ארס היו דימוס שמשמו בא המושג "דמון" ופובוס שמשמו באה המילה "פוביה"
פחד. למשל קלאוסטרופוביה [פחד ממקומות סגורים] קסנופוביה [שנאת זרים] ארכנופוביה [פחד מעכבישים] שם בתו של ארס הרמוניה מסמל בימינו שילוב מושלם של צלילים, צבעים, קווים, מידות ופרופורציות.
• האמזונות היו נשים לוחמות. נהר האמזונס מכונה על שמן כי חוקר ספרדי ששט עליו לראשונה ב 1541 הותקף בחיצים ע"י מקומיים שלבשו חצאיות , הוא חשב שהללו הן נשים לוחמות וקרא למקום אמזונס.
• אל האש, חרשי הברזל והרי הגעש וולקן הוא מקור השם וולקנו. בית היציקה הגדול בקרית הפלדה בקריות נקרא וולקן, אני משער שיש קשר.
• האל ליבר היה מופקד גם על החופש מכאן מלים כמו ליבריישן, ליברטי וכד'
• האל סרס [צ'רס] היה אל הדגן, לכן בשפות רבות המילה דגנים היא סיריאל
• ולסיום דיוניסוס היה בכחוס הידוע לטוב כאל האורגיות המשתאות והיין, החגיגות שנערכו לכבודו נקראו בכחנליות שהיו מסיבות מטורפות עד דלא ידע שנגמרו באורגיות מין נטולות מעצורים. מקור המילה אורגיה הוא המילה היוונית אורגא שפירושו גירוי. באורגיות הללו התחפשו, כך שהמשתתפים החליפו את אישיותם, השתמשו ב"פרסונה" –אישיות, ומשמעותה מסיכה. עד ימינו כשמלחין כותב בכחנליה מדובר במוסיקת יין, המפורסמת מכולן היא הבכחנליה מתוך האופרה שמשון ודלילה של סן-סאן שלא ידע שבזמנו של הגיבור היהודי עוד לא היה קיים בכחוס.

אני חושב שבשלב זה הרעיון כבר די מובן, אז בשם בכחוס נרים כוס יין. לחיים חברים. יש אחד שכזה מבציר משובח של 528 לפנ"ה.

כן, ואני ממליץ מאד על הספר אפילו למטרות עיון מפעם לפעם.

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן 2013 338 עמודים

תודה שקראתם.

16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חצי שנה)
תודה על הסקירה - אני רכשתי את הספר הצופן הנוצרי של זיו שממתין לי
בת-יה (לפני חצי שנה)
פרוייקה, תודה על הסקירה, אלא שאחרי שקראתי על אלי יוון, וגם רומא ושאר תרבויות, בספרים רבים אחרים אני חושבת שאין לי צורך בספר הזה, אלא אם הוא ממש מחדש משהו, כי גם המונחים אותם רשמת מוכרים לי.
בוב (לפני חצי שנה)
את 'הכל' איני יכול לחוות אבל במשך השנים פיתחתי טעם בהתאם להתנסויות הספרותיות שלי ועל פיו אני מעמיק את הקריאה בנושאים, תקופות, וסוגות ספרותיות שאני אוהב. אני מאמין שהחוש הזה מוצק עוד יותר אצלך מאחר ורבות שנותיך משנותי. אם נצא לרגע מהמסגרת של האתר הזה ונדבר ביתר כלליות, הנימוק הזה יכול לשמש ככל אצבע לכל תחום עניין. ספרותי, מוסיקלי או כל תחביב שלאו דווקא מקושר לעולם האמנות.
אישית, אני מנסה למלא עד כמה שאפשר מספר לא מבוטל של תחומי עניין שרק גודלים עם השנים. אני יכול להעיד שעם התמדה וניהול זמן נכון זה גם מצליח.
פרוייקה (לפני חצי שנה)
תודה טוביה על המשוב ועל הפרגון לביקורת. באשר להערותיך, אני חסיד פלורליזם ומכבד כל דעה אפילו אם היא אינה עולה בקנה אחד עם דעתי.
בתשובתי זאת איני בא להתווכח, רק להבהיר את עמדתי בנדון. נראה שלא ירדת לסוף דעתי. אין זה ספר קריאה במתכונת שאתה מתכוון לה. חזרה על סיפורים בתוך פרוזה, זה לא רק לא מקובל, זה אפילו בלתי נסלח. אבל זה ספר עיון, במובן אנציקלופדי, הוא בעל ערכים העומדים בפני עצמם, כך שאם תחפש ערך כלשהו ותרצה לדעת עליו כמה שיותר, חשוב שהכל יהיה נמצא בו ולא תחפש השלמות בערכים אחרים. ישנם סיפורים שמתייחסים לערכים שונים ולכן הם נמצאים בכל אחד מן הערכים. זאת תופעה אנציקלופדית ידועה ומקובלת, שהרי אם זה לא היה כך האנציקלופדיה הייתה לוקה בחסר. מה שאתה מכוון בדבריך לאנקדוטות, הם יותר הגדרת מושגים שהפכו לקלאסיקה משום שעמדו בפני שיני הזמן והם בשימוש גם היום. מודה, שכשהתחלתי, נסחפתי ולא יכולתי לעמוד בפיתוי לתת עוד ועוד, אבל, מצד אחד מי שקרא זאת נהנה אם ללמוד או להיזכר, ומצד אחר, הספר כל כך מלא באינפורמציה, האמן לי, יש שם עוד המון דברים מעניינים ומלמדים לבד ממה שהבאתי בסקירה. אז אם בכך עוררתי את הסקרנות דייני. המסקנה הסופית שלי שזה ספר חשוב וטוב עומדת בעינה, ולדעתי די יהיה שתעיין בו כדי להסכים אתי.
ושוב תודה והערכה רבה על השיח שיזמת.
tuvia (לפני חצי שנה)
פרוייקה, הכנסת הרבה עבודה בביקורת מאוד מוקפדת, כבוד! כמה הערות,
בשביל מה היה לך צורך לספר את כל האנקדוטות האלה? לא היה עדיף שאנשים יקראו אותן בעצמם?
הביקורת שלך על אופן עריכת הספר - במקומה, ואכן היה ראוי שהמחבר נסים לב לפגם כל כך גדול בסיפרו
האמת, שלמרות שאני חובב די גדול של סיפורי אגדות ומיתולוגיה, אולם לא נראה לי שהייתי קונה ספר כזה שסיפורים
מיתולוגיים חוזרים בו פעם אחר פעם, חבל על הנייר?
תודה על ההזהרה, בנוגע למסקנה הסופית לא חושב שאתה צודק.
טוביה
פרוייקה (לפני חצי שנה)
אורית תודה על המחמאה.
בוב, המלצתך מדברת מאד אלי. גם אני מתמוגג מיפי שפה, ומניסיון אומר שזאת אמנות מאד לא קלה לשזור אותה במסגרות של הקסמטרים באפוסים ופואמות, לפעמים בחרוז. ולא פחות קשה לתרגם ולשמור על כל המסגרות. יש כל כך הרבה דברים נהדרים, גלה לי, בטובך, איך מספיקים לחוות את הכל?
פרק ראשון (לפני חצי שנה)
השמדת ערך
אוקי (אורית) (לפני חצי שנה)
פרוייקה, מעניין מאוד ומקסים כתבת.. והוספת ידע ותודה :)
בוב (לפני חצי שנה)
ביקורת יפה על נושא אהוב עלי במיוחד. אני בדיוק קורא את המטמורפוזות של אובידיוס בתרגומו של שלמה דיקמן, ואני מתמוגג מכל רגע. אני ממליץ לך לקרוא את המקור ופחות לגשת לספרי העיון. השפה, המשקל השירי, התרגומים (במיוחד הישנים יותר) הם נקודות ציון מופתיות בפסגות השפה העברית. וזאת מבלי לציין את העלילה המרתקת ומלאת הדמיון.
פרוייקה (לפני חצי שנה)
לא להאמין. קמתי הבוקר, וכבר בשעה 08:30 של יום שבת מצאתי את תגובותיכם, יש כנראה משהו ממכר באתר סימנייה... אבל מה אני מלין, את הביקורת כתבתי אתמול לאחר חצות ושלחתי אותה בערך בשעה 02:00 בבוקר
חני – מה הייתה השפעתם על חיינו אנו כבר יודעים, מה אנו נהיה שווים בעוד אלפיים שנה? מי יודע? אולי כבר לא יהיה עולם שניתן יהיה להעביר לו מורשת.
Pulp_Fiction , כרמליטה, לי, אלון ועמיר תודה שהייתה לכם סבלנות לקרוא את הכל. ותודה על המחמאות. אוסף אותן, ושומר אותן בחדרי לבי.
בנצי, איני מכיר את ד"ר אפי זיו ולא פגשתי אותו מעולם, דבריך עליו משלימים את התמונה שהצטיירה במוחי שעה שקראתי את הספר. אין לי ספק שהוא "נכס" תרבות ומושא הערצה בשל הידע הרחב שלו ותרומתו הדידקטית. אנסה להגיע אליו כדי להכירו.
דני יקירי – האמן נא לי שהספר כל כך גדוש במידע נוסף שאין דבר חיצוני שעלול לייתר אותו. גם לא הספר עצמו, לא לפני שקראו בו ולא גם לאחר הקריאה.
ל כ ו ל כ ם חברים תודה על ההתייחסות.
כרמליטה (לפני חצי שנה)
תענוג!
סקירה מרתקת, מעשירה ומאירת עיניים, בכל חלקיה.

כחובבת אטימולוגיה, החלק העוסק בה חידש לי לא מעט.

תודה!
לי יניני (לפני חצי שנה)
סקירה נהדרת ומעשירה. פרוייקה תודה רבה
עמיר ש. (לפני חצי שנה)
מכל מלמדיי - השכלתי. מהמרתקים שבהם - במיוחד.
תודה!
אלון דה אלפרט (לפני חצי שנה)
נהדר. חידשת לי לא מעט. תודה!
דני בר (לפני חצי שנה)
ובכן פרויקה, "בשם בכחוס נרים כוס יין..מבציר משובח של 528 לפנה"ס" על עוד ביקורת משובחת מהבציר שלך. מלומדת, מנומקת, מעמיקה ומלמדת, לפעמים אפילו נדמה שהיא מייתרת את הספר עצמו, כי רוחו ומהותו הוגשו לקורא על מגש הכסף.
בנצי גורן (לפני חצי שנה)
היה לי הכבוד להיות אחד מתלמידיו של ד"ר אפי זיו, כאשר למדתי בביה"ס לתיירות של אוניברסיטת חיפה. אפי הוא איש רב ידע, מרצה בחסד עליון שתמיד עושה זאת בהומור ולא לוקח את עצמו ברצינות תהומית כמו שנוהגים מרצים אחרים שאנחנו מכירים.
עד עתה הוציא אפי זיו 4 ספרים וכולם שווים רכישה ועיון מפעם לפעם.
לכל מי שיש ענין באמנות, אני מציע ללכת לשמוע את הרצאותיו אותן ניתן לאתר בקלות על ידי חיפוש פשוט בגוגל.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
תודה על הסקירה המעשירה. כתבת ביקורת מצויינת לספר מרתק.
חני (לפני חצי שנה)
פרוייקה תודה על סקירה נפלאה ומרתקת. יש פה כל כך הרבה מהעולם הישן
שהשפיע ומשפיע על המונחים השגורים
אצלנו בחיים היום יומיים.
זה רק מראה מי שלט אז ומי השפיע
יותר מכל על השפה,התוכן,המנהגים
והשתרשות התרבות.
אני תוהה עם על ההמצאות של היום
ההתפתחות והקידמה
מה גודל התרומה שלנו לבאים אחרנו,מה הירושה
שאנו משאירים להם.
יופי של סיקורת על כל סעיפיה.







©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ