ביקורת ספרותית על משחק תאוה מאת יז'י קושינסקי
הביקורת נכתבה ביום שני, 20 במרץ, 2017
ע"י אירית


אין לי מושג כמה ידיים החזיקו ודפדפו בספר הזה של יז'י קושינסקי, דפיו המוכתמים מעידים עליו שהיה נדרש, ושנקרא גם תוך כדי אכילה, ובשל היותו ותיק דיו (יצא לאור בארה"ב בשנת 1979) ונתפס כספר סנסציוני–אני מניחה שעבר ידיים רבות עד לרגע שנחת בביתי.
אז כהרגלי, לפני הכול, התחלתי לפשפש בנכסיו של הסופר היהודי/פולני/האמריקאי הזה. ניסיתי לדלות כל שביב מידע שנכתב אודותיו, כי רק כך אני מצליחה לשרטט בעיני רוחי קווים לדמותו של כל יוצר, שלגבי הם בבחינת הקרקע שממנה רוב היצירות והגיבורים שלו יוצאים לדרך. וקושינסקי הפרטי סיפק בכתביו לקושינסקי הסופר כמות נדיבה מאישיותו שהייתה מורכבת ושנויה במחלוקת. וגם הגיבור שלו בספר הזה- פאביין -הוא דמות הנושאת רבים מתשוקותיו ומאורח חייו הפרוע של יז'י כפתיין מזדקן שמחפש ריגושים, מעין פרש מודרני, הנודד כצועני ברחבי אמריקה עם הוואן ועם סוסיו, ומוצא את פרנסתו ממשחקי פולו אקראיים. הבדידות הנלוות לחיי הנוודות שלו היא כמעין חור שחור ששואב אל תוכו את כל התשוקות האפלות, את כל השדים והחרדות ואת כל האובססיות...ויז'י משקה אותנו בלגימות מרירות מתוקות מפנטזיית החופש שעומדת לרשותו של פאביין – לכאורה - ובכהנה וכהנה סצנות שנחשבו בעבר כפורצות דרך והיום אנחנו יכולים לפרש אותם לגמרי אחרת .

תחילתו של הסופר כמהגר פליט שברח מציפורני הנאצים וסופו שהוכרע על ידי אותם השדים שרדפו אותו ואולי הם היו אלו שהובילו אותו לבסוף לקרוס אל תוכו ולהתאבד כשהוא רק בן 57 .

ספר גברי לגמרי, ויש דבר כזה... מרתק בתיאור משחקי הפולו ליחידים – מעין דו-קרב שלעתים מתקיים לחיים ולמוות, וכזה שמצליח להטביע את חותמו עוד הרבה אחרי .

לפעמים אנחנו קוראים ספר בגלל הסקרנות לפעמים בגלל הנושא, לפעמים בגלל ההמלצות, ולפעמים בגלל הסופר ורק לעיתים רחוקות אני מניחה אנחנו קוראים ספר שבמקרה התגלגל לידנו. אז את הספר הזה של קושינסקי קראתי בגלל הסקרנות. לאדם שעומד מאחורי המילים.

אני מודה שעשיתי הרבה הפסקות במשך הקריאה ואין לי גם מושג בכמה נקודות עלי לזכות אותו. וממשיכה להודות שדמותו – תווי פניו החדים של יז'י פשוט ריתקו אותי. כמי שגם חוטאת בצילום פורטרטים, וגם רושמת אותם, מצאתי את עצמי מתבוננת שעה ארוכה באחת מבבואותיו שנשקפה אלי מצג המחשב. ובאותם התווים גם יכולתי לזהות די בקלות את הגיבור שלו פאביין .

"בבדידותו זאת לא נתקנא פביאן באנשים אחרים, בקיומם בקרב המון האדם. הם נראו לו, רובם לפחות, כמי שנכנעו לצו היצרן האחיד שיצרם... ובקראוון שלו, בחדר הפרטי של מבצרו הפרטי, היה חופשי לבחון, להעריך ולחשוב על תעלומת קיומו שלו- אדם שהוא מחוץ לחברה ובתוכה, החי כאביר גרוטסקי, אדם שכל מעשיו וביחוד בתחום המין, חריגים ובלתי שגרתיים"

אז כזה הוא פביאן אדם שרואה את בדידותו ומנוסתו אל מעבר לזמן הידוע ומעבר לגבולות הזמן שעוד יבוא, זמן הנושא בחובו את מסעותיו שאת מטרתם לא יוכל לדעת לעולם,ומי שרוצה ללוות אותו במשא/מסע נדודיו ולצפות בו במשחקי הפולו בהדרכותיו ובהנאות הגוף שבהם הוא חוטא – מוזמן !
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 8 חודשים)
מקסים - בדיוק אני עוסק כעת במוטיב הפרש בספרות, מולינה - הפרש הפולני, ז'ול ורן - מיכאל סטרוגוב, והאופן שבו הפרש הספרותי מפרש למעשה את הפרש הפנמי בנפשי שלי.
אירית (לפני 8 חודשים)
פרוייקה- ואני קניתי את השיר שהצעת כאן של ביאליק. חזק מאוד ...
תודה.
פרוייקה (לפני 8 חודשים)
אורית יקרה, תשובה הולמת עניינית ומספקת לשאלה שלא אחת עולה במוחי, שכן גם אני איני נמנע מלערב את הסופר עם יצירתו ולעשות מהם מקשה אחת, יש בזה משהו מן המציצנות, הפיקנטי וגם הסקרנות לדעת מי הוא האדם שמעבר ליצירה. זה טבעי ומי לא אוהב סיפורי רקע, וכאמור גם אני חוטא בזה מפעם לפעם ובדרך כלל מייסר עצמי על כך. כשאני מפעם לפעם בסקירותיי מעלה את האדם שמאחור לקדמת הבמה ועושה אותו מוכר יותר לכאלה שלא הכירו ומוסיף בכך להבנתו ולגדולתו אני רואה בכך "נסיבות מקלות" למעשיי. נחשפתי לזאת לראשונה עוד בהיותי חובש את ספסל בית הספר היסודי כשמורתי למדה אותנו את "אבי" של חיים נחמן ביאליק. ויותר משדיברה על השיר דברה על כך שכשהיה בגיל שש עברה משפחתו לז'יטומיר ואביו פתח שם בית מרזח. כיצד הווי בית המרזח והתבזותו של האב השפיעו על חייו של הנער גם כשבגר. הבעיה לא קיימת כשכותבים זיכרונות, אך כאשר ביצירה שאינה אוטוביוגרפית מנסים לצייר דיוקן פסיכולוגי של היוצר על פי היצירה, ולא ע"י פסיכולוג, לא אחת קיימת אפשרות שהתוצאות הן השערות לא מבוססות בלבד, ייתכן שאפילו הסופר היה מסתייג מכך. ובעניין ביאליק. ראי עד כמה הוא מצליח בעצמו לתאר את התמונה הביוגרפית שלו. האם צריך עוד עזרה חיצונית?
אָבִי
מוּזָר הָיָה אֹרַח חַיַּי וּפְלִיאָה נְתִיבָתָם,
בֵּין שַׁעֲרֵי הַטָּהֳרָה וְהַטֻּמְאָה נָעוּ מַעְגְּלוֹתָם יָחַד,
הִתְפַּלֵּשׁ הַקֹּדֶשׁ בַּחֹל וְהַנִּשְׂגָּב בַּנִּתְעָב הִתְבּוֹסֵס.
בִּמְעָרַת חֲזִירֵי אָדָם וּבְטֻמְאַת בֵּית מַרְזֵחַ,
בְּאֵדֵי נֶסֶךְ פִּגּוּלִים וּבְעַרְפִלֵּי קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה,
מֵאֲחוֹרֵי חָבִיּוֹת מֶזֶג, עַל-גַּבֵּי סֵפֶר צְהֻב-גְּוִילִים
נִגְלָה עָלַי רֹאשׁ אָבִי, גֻּלְגֹּלֶת קָדוֹשׁ מְעֻנֶּה,
כַּעֲרוּפָה מֵעַל כְּתֵפֶיהָ צָפָה בְעַנְנֵי עָשָׁן,
פָּנִים דָּוִים מִצַּעַר וְעֵינַיִם זֹלְגוֹת דָּם;
דּוּמָם עָמַדְתִּי בֵּין בִּרְכָּיו וְעֵינַי תְּלוּיוֹת בִּשְׂפָתָיו,
הָמוּ שִׁכּוֹרִים מִסָּבִיב וּסְבוּאִים סָפְקוּ בְקִיאָם,
מִפְלְצוֹת פַּרְצוּפִים נֶאֱלָחִים וְזִרְמַת לְשׁוֹן שִׁקּוּצִים,
נַעֲווּ הַכְּתָלִים מִשְּׁמֹעַ, הַחַלּוֹנוֹת חָפוּ פְּנֵיהֶם,
רַק אֶל אָזְנִי לְבַדָּהּ, אֹזֶן יֶלֶד לֹא מְטֻמָּאָה,
נָזַל וַיְפַכֶּה חֶרֶשׁ לַחַשׁ שְׂפָתַיִם טְהוֹרוֹת,
לַחַשׁ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.

ועם כל זאת אהבתי מאד את "אני נוטה להעמיק שורשים באדמה וזוכה תמיד בצמרת רחבה יותר".
קניתי!!!
עמיר ש. (לפני 8 חודשים)
יפה מאוד, אירית.
אירית (לפני 8 חודשים)
פרוייקה. תשובתי אליך היא : כן ולא . כמו שפעם פרס ז"ל תבע. יש מי שיתייג ויש מי שכמו שציינתי - יעבד את אישיותו של הסופר לתוך היצירה ורק ירחיב וישביח את החוויה.
כמובן שכל יצירה עומדת בפני עצמה. אבל אני נוטה להעמיק שורשים באדמה וזוכה תמיד בצמרת רחבה יותר. ולכן ה"כן" שלי יכול בהחלט להיות הטלת ה"ווטו" של השני .
החשיבה שלי היא בדרך כלל מחוץ למסגרת.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
אפרתי את לא מתכננת משהו, אה?
פרוייקה (לפני 8 חודשים)
אורית, סקירה מאלפת, טבעי שאישיותו של הסופר משפיע ומחלחלת אל יצירותיו, אבל היצירה כיצירה חייבת להביע את עצמה כישות העומדת בפני ובזכות עצמה. האין זה אפשרי שאם צריך להכיר את הסופר כדי להבין את ספרו הרי שאנו מתייגים אותו, מבלי משים, כאחד שנכשל ביצירתו כישלון חרוץ?
אפרתי (לפני 8 חודשים)
אירית, נהדרת. מחשבות, לא משום מה, אמנים תמיד אנשים רגישים יותר והתגמול הרגשי על היצירה הוא הפכפך.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
משום מה, יש לא מעט סופרים שהתאבדו.
פואנטה (לפני 8 חודשים)
סגנון הכתיבה שלו מרתק בעיניי.
קראתי רק שניים מספריו אבל כבר הספקתי להתאהב (ונראה לי שגם את...)
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
סקירה מעניינת ונהדרת,תודה. מעניין מדוע שם קץ לחייו..
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
סקירה מעניינת ונהדרת,תודה. מעניין מדוע שם קץ לחייו..
אירית (לפני 8 חודשים)
מחשבות נכון,
את להיות שם ראיתי כסרט והספר שלו "הציפור הצבועה" נתקע לי בגרון ...
מחשבות (לפני 8 חודשים)
אבל בסוף מה שנחשב מקושינסקי זה הציפור הצבועה ולהיות שם.
דני בר (לפני 8 חודשים)
אירית- את מוליכה את הקורא בין שבילי הספר כמו מדריכת טיולים טובה במיוחד, שבדרך מוסיפה את הערך המוסף והחשוב ביותר כאן, הצד האישי.
גם של מחבר הספר..וזה מרתק.
ובמשתמע, חבוי בין השורות, גם של הכותבת.
סנטו (לפני 8 חודשים)
כתבת יפה ויסודי כרגיל. אהבתי.
כרמליטה (לפני 8 חודשים)
אירית,
אוהבת את סקירותיך.
תמיד נפלאות, רגישות ומקוריות.

תודה לך.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אני מחרימה את קושינסקי.
מבחינתי הוא עשה את הלא ייעשה - גנב את יצירתו של אחר. לפני שנים נפל לידי ספרון משעשע - אין לי מושג למה הוא תורגם לעברית - שנקרא "ניקודם דיזמה עולה בדרגה" (הוא חודש לא מכבר בשם "הקריירה של ניקודם דיזמה") אחרי שקראתי כמה ספרים של קושינסקי - בינהם "הציפור הצבועה" מעורר שאט הנפש - קראתי את ספרו המפורסם מכולם "להיות שם" וזיהיתי את ניקודם דיזמה קשישא... לא רק הסיפור אפילו חלק מהבדיחות (יש לציין שחוש ההומור של מוסטביץ ז"ל היה משובח מזה של קושינסקי...)

אחר כך הבנתי שלא רק אני שמתי לב לגניבה, אלא שאחרים היו סלחנים ממני. אולי אמרו לעצמם שלגנוב ממת - מוסטוביץ נהרג ב 1939 - זה לא כל כך נורא, מי נפגע?...

אירית (לפני 8 חודשים)
תודה לכם.
אין שמחה גדולה יותר מהידיעה שישנם שותפים וכאלה שחולקים אתך את חוויותיך...
לי יניני (לפני 8 חודשים)
אירית כתבת מקסים- אני כבר לא מופתעת ממך ומאיכות הכתיבה שלך. תענוג! חני, בעניין אמנים/שחקנים.... לדעתי המקצוע אומן/שחקן הוא כל כך מסוכן ואפילו אנחנו לא יודעים עד כמה. נפשם של האומנים אכן מבולבל וקושינסקי בכלל היה "לא בריא" ולקח את חייו במו-ידיו.
באחת הסקירות שלי לסרטים כתבתי ששחקנים/אומנים משחקים תמיד באש ולא לחינם אנחנו נחשפים לגירושין רבים והתאהבויות באוכלוסיית השחקנים.
"המוח הגמיש" שלהם משתגע ולא תמיד הם מצליחים לנחות עם הרגליים על הקרקע בתום שריקת הסיום, כי לכל תפקיד ששחקן מגלם יש גם מחיר!
אני חושבת שהחברי האלה צריכים לבטח את עצמם "בביטוח סיכונים"...


חני (לפני 8 חודשים)
"כמי שנכנעו לקו היצרן האחיד שיצר אותם" משפט אדיר כמו הסקירה עצמה.
כשמסתכלים על התמונה הגדולה
בבסיס כולנו הרי פס ייצור אחד גדול.
לא מכירה את האיש ופועלו...אולי פעם...אקרא.
,יתכן שאמנים רואים את החיים קצת אחרת
לחלק גדול מהם הנפש כה מבולבלת.והנה עוד אמן
שלקח את חייו בטרם עת.
אוקי (אורית) (לפני 8 חודשים)
יפה...





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ