“אין לי מושג כמה ידיים החזיקו ודפדפו בספר הזה של יז'י קושינסקי, דפיו המוכתמים מעידים עליו שהיה נדרש, ושנקרא גם תוך כדי אכילה, ובשל היותו ותיק דיו (יצא לאור בארה"ב בשנת 1979) ונתפס כספר סנסציוני–אני מניחה שעבר ידיים רבות עד לרגע שנחת בביתי.
אז כהרגלי, לפני הכול, התחלתי לפשפש בנכסיו של הסופר היהודי/פולני/האמריקאי הזה. ניסיתי לדלות כל שביב מידע שנכתב אודותיו, כי רק כך אני מצליחה לשרטט בעיני רוחי קווים לדמותו של כל יוצר, שלגבי הם בבחינת הקרקע שממנה רוב היצירות והגיבורים שלו יוצאים לדרך. וקושינסקי הפרטי סיפק בכתביו לקושינסקי הסופר כמות נדיבה מאישיותו שהייתה מורכבת ושנויה במחלוקת. וגם הגיבור שלו בספר הזה- פאביין -הוא דמות הנושאת רבים מתשוקותיו ומאורח חייו הפרוע של יז'י כפתיין מזדקן שמחפש ריגושים, מעין פרש מודרני, הנודד כצועני ברחבי אמריקה עם הוואן ועם סוסיו, ומוצא את פרנסתו ממשחקי פולו אקראיים. הבדידות הנלוות לחיי הנוודות שלו היא כמעין חור שחור ששואב אל תוכו את כל התשוקות האפלות, את כל השדים והחרדות ואת כל האובססיות...ויז'י משקה אותנו בלגימות מרירות מתוקות מפנטזיית החופש שעומדת לרשותו של פאביין – לכאורה - ובכהנה וכהנה סצנות שנחשבו בעבר כפורצות דרך והיום אנחנו יכולים לפרש אותם לגמרי אחרת .

תחילתו של הסופר כמהגר פליט שברח מציפורני הנאצים וסופו שהוכרע על ידי אותם השדים שרדפו אותו ואולי הם היו אלו שהובילו אותו לבסוף לקרוס אל תוכו ולהתאבד כשהוא רק בן 57 .

ספר גברי לגמרי, ויש דבר כזה... מרתק בתיאור משחקי הפולו ליחידים – מעין דו-קרב שלעתים מתקיים לחיים ולמוות, וכזה שמצליח להטביע את חותמו עוד הרבה אחרי .

לפעמים אנחנו קוראים ספר בגלל הסקרנות לפעמים בגלל הנושא, לפעמים בגלל ההמלצות, ולפעמים בגלל הסופר ורק לעיתים רחוקות אני מניחה אנחנו קוראים ספר שבמקרה התגלגל לידנו. אז את הספר הזה של קושינסקי קראתי בגלל הסקרנות. לאדם שעומד מאחורי המילים.

אני מודה שעשיתי הרבה הפסקות במשך הקריאה ואין לי גם מושג בכמה נקודות עלי לזכות אותו. וממשיכה להודות שדמותו – תווי פניו החדים של יז'י פשוט ריתקו אותי. כמי שגם חוטאת בצילום פורטרטים, וגם רושמת אותם, מצאתי את עצמי מתבוננת שעה ארוכה באחת מבבואותיו שנשקפה אלי מצג המחשב. ובאותם התווים גם יכולתי לזהות די בקלות את הגיבור שלו פאביין .

"בבדידותו זאת לא נתקנא פביאן באנשים אחרים, בקיומם בקרב המון האדם. הם נראו לו, רובם לפחות, כמי שנכנעו לצו היצרן האחיד שיצרם... ובקראוון שלו, בחדר הפרטי של מבצרו הפרטי, היה חופשי לבחון, להעריך ולחשוב על תעלומת קיומו שלו- אדם שהוא מחוץ לחברה ובתוכה, החי כאביר גרוטסקי, אדם שכל מעשיו וביחוד בתחום המין, חריגים ובלתי שגרתיים"

אז כזה הוא פביאן אדם שרואה את בדידותו ומנוסתו אל מעבר לזמן הידוע ומעבר לגבולות הזמן שעוד יבוא, זמן הנושא בחובו את מסעותיו שאת מטרתם לא יוכל לדעת לעולם,ומי שרוצה ללוות אותו במשא/מסע נדודיו ולצפות בו במשחקי הפולו בהדרכותיו ובהנאות הגוף שבהם הוא חוטא – מוזמן !”