רשימת הקריאה הינה אישית.
מכילה 64 ספרים.
גררה 817 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני חצי שנה.
מכילה 64 ספרים.
גררה 817 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני חצי שנה.
|
מה דעתך על הרשימה?
|
1. אגודת בנדיקט הסודית - אגודת בנדיקט הסודית #1 / טרנטון לי סטיוארט
אני יודעת שאסור להאמין לסופרלטיבים על הכריכה האחורית, אבל איכשהו הם היו משכנעים... הוצאת מרגנית, כריכה מעניינת, הבטחה לספר בסגנון של ספרי ילדים קלאסיים מהעבר...
לא יודעת איך נפלתי בזה. בסוף זה ספר ילדים סביר כזה, בינוני. בן 10 נהנה, אני די השתעממתי והמשכתי קצת בכוח עד הסוף.
במרכז הספר עומדים ילדים מחוננים במיוחד והם לכאורה מוכיחים את זה כשהם מצליחים לפענח פעם אחר פעם את ההודעות המסתוריות שהם מקבלים בקוד מורס מבנדיקט - המפעיל שלהם. פתרונות שהרושם שלי היה שצריך יותר מזל משכל כדי להגיע אליהם, ומצד שני לא מפענחים תעלומות ברורות שהקורא מבין מיד, כמו זה שלדרופטה קרטן המרושע שדומה כל כך למר בנדיקט הוא לא מר בנדיקט אלא התאום המרושע שלו, או שהמסרים שקרטן כתב ביומן שלו הם פשוט המסרים הבאים שהוא עומד להעביר לכל העולם.
בקיצור, ספר סביר לילדים קוראים שמחפשים עוד חומר קריאה,מבוגרים לגמרי יכולים לוותר.
2. אהבת הנער ממרוקו / דורית אורגד
סיפור די גנרי, חיים במרוקו, עליה, קליטה.
נראה שכבר קראנו את זה כמה וכמה פעמים.
או שאולי הוא חדשני דווקא בנרטיב הציוני-חיובי שלו?
גיבור הספר סובל מאנטישמיות במרוקו, עולה לארץ, נקלט בקלות, לא מתקל בגזענות ולהשלמת כור ההיתוך - מתחתן עם ניצולת שואה.
מי שמצפה לנרטיב פוסט-קולוניאליסטי ול"יהודי ערבי" שהעלו אותו במרמה ממרוקו בה החיים היו יפים כל כך כדי לדכא אותו כאן בארץ - צפוי לאכזבה.
שם הספר מאוד לא מתאים לו.
"אהבת הנער"? איזה אהבה? הרומנטיקה די שולי בספר.
שוברת את הראש ולא מצליחה להבין מי קהל היעד שהשם הזה אמור למשוך?
בנים?
בגיל של קהל היעד מניסיוני הם פחות מתעניינים ברומנטיקה ואפילו קצת מתפדחים לקרוא ספר עם שם כזה.
בנות?
אז למה לא לכתוב ספר שהגיבורה שלו היא נערה ולא נער?
החלטה טיפשית של ההוצאה.
3. אור סמוי - הארי בוש #3 / מייקל קונלי
לא ברור לי למה אני ממשיכה עם סדרת הארי בוש, באיזו עקשנות של "התחלתי ולכן אסיים".
הספרים הם ככה ככה, קצת איטיים מדי, מאוד אופייניים לז'אנר, לא מחדשים בשום צורה. החיים הפרטיים של הגיבור נמזגים במנות ממש קטנות לאורך הסדרה, לא מספיק כדי באמת להיקשר לדמות או להבין את המהלכים של דמויות המשנה בחיים שלו.
(באיזה קטע אשתו לשעבר הסתירה ממנו שיש להם בת?? והוא מגלה את זה ו... לא מתפוצץ מזעם ועצבים? מה??)
זה ספר שלישי בסדרה שאני קוראת ומתלבטת אם יש טעם להמשיך או שמיציתי.
4. אחוות הוורד / דיוויד מורל
אולי היה עובד טוב יותר בתור סרט, שם האקשן והמתח היו מספיקים.
בספר מתח אני מחפשת גם חקירה, היקשים, מסקנות ולא דמויות שהולכות ממקום למקום, משיגות מידע ועוברות הלאה.
5. אחות חורגת / ג'ניפר דונלי
לו הייתי פוגשת את הסופרת הייתי צורחת לה היישר בתוך האוזן את המסר הבא:
"סאב טקסט!! סאאאאאבטקסטטטטט!!"
כנראה שאפשר להעביר את המסר הזה גם בדרכים מעודנות יותר, אבל אם לנחש לפי הכתיבה שלה - אין סיכוי שהיא תזהה את המסר כך
6. איזה עידן נפלא / קיילי ריד
אחסוך לכם קריאה של הספר, השורה התחתונה היא שכל הלבנים גזענים, הכוונות הטובות לא רלוונטיות, הפוליטיקלי קורקט רק מכסה על הגזענות, ולא משנה מה הם יעשו זה רק יוכיח שהם גזענים. מומלץ רק לחובבים מושבעים של פוליטיקת הזהויות
7. אמא קסומה - וקוסמי המצנפת הסגולה - אמא קסומה #1 / אתי אלבוים
אם אני אגיד שהספר הזה לא חינוכי בעיני, זה יחשב כהמלצה עליו, נכון?
הרי כולנו שונאים ספרים דידקטיים, מה יותר טוב מספר פרוע ושובב שלא מתיימר לחנך?
אז זהו, שהבעיה עם הספר הזה היא שהוא כן מנסה לחנך רק עושה את זה בדרך כ"כ עקומה.
הילד אומר לאמא שלו שקשה לו כי הוא לא טוב בכדורגל? אז היא אומרת לו שאם הוא יתאמן ויאמין בעצמו הוא יהיה טוב בכדורגל ותוך לילה - בום! זה קורה.
נהדר.
האם אתם כילד שמתקשה בכדורגל הייתם מזדהים עם המסר?
או שהייתם מרגישים שעבדו עליכם?
כולנו יודעים שאין דבר העומד בפני הרצון ואם נתאמץ מאוד נצליח... אבל אלו תהליכים ארוכים ומייגעים. שלא תמיד מצליחים בסוף.
אז זה מה שמעצבן בספר הזה: הוא מציג מסרים-אינסטנט, פתרונות קלים ומהירים, ססמאות שחוקות במקום דרך ארוכה. ומייסרת לפעמים.
הספרים כנראה מעניינים, אם אתה ילד בכל אופן, אבל אותי אישית הם בעיקר מעצבנים.
8. אני מספר ארבע - בני לוריאן #1 / פיטקוס לור
בקושי רב נכנס לקטגוריית "סביר".
בעוד לא הרבה שנים - ספרים כאלה ייכתבו ע"י אלגוריתמים חכמים שיאספו מידע מסדרות פנטזיה פופולריות לנוער וישכפלו אותן בשינויים קלים כדי למקסם את ההצלחה. בעצם, אולי זה כבר קרה.
9. אקדמיה לנסיכות / שנון הייל
אגדה חביבה וקסומה עם מהלך עניינים צפוי מדי (טוב, אבל ככה זה באגדות).
10. אתה הבא בתור / גרג הורביץ
התלבטתי אם לקרוא, כי ממש לא התלהבתי מ"פרוייקט X" האנמי של אתו סופר.גם השם של הספר, הרלן-קובני שכזה, לא משך אותי.
הסתבר שהיה שווה.
לא שכאן יש לגיבור איזה עומק ואופי מוגדר, אבל הוא בהחלט אנושי יותר, יש לו הרבה מה להפסיד, יש הרבה מתח וסימני שאלה שנסגרים היטב.
11. בשורות טובות - נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר,מכשפה / ניל גיימן
אני יודעת, אני יודעת. אלו ניל גיימן וטרי פראצ'ט, וזו בוודאי אשמתי ואני לא מספיק חכמה או עמוקה או בעלת חוש הומור או אין לי מושג מה פספסתי אבל הספר לא הכי שיעשע אותי, לא הכי עניין אותי ובאופן כללי לא הבנתי מה ההתלהבות הגדולה. זה לא אתם, זו אני, אבל אחרי כמה וכמה ניסיונות - התייאשתי מלנסות להנות מהזוג הזה, ביחד או לחוד.
12. גוף שני יחיד / סייד קשוע
ספר מרתק וכתוב היטב שמאפשר לישראלי הממוצע לראות את עצמו דרך העיניים של האחר. מומלץ.
13. גינת בר - רישומים וציורים מאת רפאלה שיר / מאיר שלו
לא מספיק מעניין לקריאה רצופה, לפחות אם אין לכם עניין בגננות.
בקריאה לאורך זמן הוא סביר, נחמד לפרקים, טרחני ומעט מייגע לפרקים אחרים.
שלו לא חוסך מקוראיו שפע של תובנות, רעיונות, ביקורת ושיפוטיות כלפי בני אדם ותופעות שונות, מי שמזדהה איתו ועם דעותיו כנראה יהנה יותר.
שזור בהומור עדין, מחמצמץ, הקטע היחיד בו ממש צחקתי היה ציטוט של אביו, יצחק שלו.
אספתי מתחנת מסירה, הוא חיכה בבית שנה, עוד חודש לקח לי לקרוא ובסופו של דבר - החזרתי לתחנת המסירה, לטובת אנשים שאולי יהנו ממנו יותר ממני.
14. גרעין של אמת - פרוזה # / זיגמונט מילושבסקי
ספר שני בסדרה בלשית פולנית, רק הוא תורגם מתוך הסדרה, ככל הנראה בשל הקשר היהודי.
מותחן טוב עם גיבור קצת מעצבן, הקשר היהודי אכן מוסיף עניין לספר וניכר שהסופר ערך תחקיר רציני.
15. דרך המלכים א - גנזך אורות הסער #1 / ברנדון סנדרסון
סנדרסון במיטבו. בנייה איטית ומושקעת להפליא של עולם פנטזיה עשיר ומלא.
16. האיש משומקום - פרויקט איקס #02 / גרג הורביץ
המון אקשן, המון רצינות. פחות מדי הומור. פחות מדי הצדקה.
גם הצלע הנשית בסיפור מאכזבת.
אם בד"כ הקונפליקט של הגיבור העשוי ללא חת בין חייו הסוערים והמסוכנים לרצון בבית ובאהבה מייצר איזושהי הזדהות, כאן השכנה המעצבנת כל כך מעצבנת עד שממש לא מתחשק לנו שיהיה רומן בינה לבין הגיבור.
מה רע במודל הג'יימס בונדי, בעצם? מתגנבת המחשבה גם בלבה של הפמיניסטית המושבעת, לאור האלטרנטיבה הבלתי נסבלת.
מספק את הסחורה לחובבי אקשן, ונטול ערך מוסף.
17. האפיפיורית יוהנה / דונה וולפולק קרוס
כמה שהחיים פשוטים וקלים: הרעים רעים מאוד, וגם טיפשים וקנאים וסובלים מרגשות נחיתות.
הטובים מושלמים.
המסרים חד משמעיים.
הפיהוקים בהתאם.
18. הזוג המושלם / אלין הילדרברנד
אני מחבבת את הספרים של אלין הילדרברנד, וגם ספר הזה היה בסך הכל קריא מאוד (קראתי בדיגיטלי, זה תמיד אינדיקציה לספר קריא) אבל הבעיה עם הספר הזה היא שהוא ספר מתח, ומסתבר שאת זה אלין הילרברנד לא ממש יודעת לעשות...
הפתרון לתעלומה לא מאוד מפתיע, כי חצי ממנו מתגלה מוקדם מדי, כי המחשבות של חלק מהחשודים גלויות לקורא כך שהוא יודע שהם לא הרוצחים, כי לא כולם חשודים כמקובל בז'אנר, יש כמה שאין להם שום סיבה לרצוח... וככה זה נשאר עד סוף הסםר.
בקיצור, לא מספיק מפתיע, ויש גם כמה קצוות לא סגורים עד הסוף (מי פינה את כוס המים ולמה??)
עדכון אחרי צפייה בסדרה בנטפליקס: הישג מרשים מאוד של נטפליקס שהצליחו לקחת ספר מלא קלישאות ולהחלייף אותן אחת אחת בקלישאות חדשות.
19. החדרנית - החדרנית #1 / ניטה פרוס
ספר בלש שבנוי על הפער בין מה שמבין הקורא למה שמספרת המספרת האוטיסטית לכאורה, בסגנון שלא משכנע בשום שלב שהיא אכן אוטיסטית.
הטוויסט הסופי המפתיע לכאורה מפחית עוד יותר את הסיכוי שנאמין לה כך שבסוף נשארים עם ספר בלש שמתקדם לכיוון הפתרון לאט מדי (כי לאורך הדרך אנחנו מבינים יותר מהר מהמספרת) ולא משכנע
20. היורשת הנסתרת - חלק א' - היורשת הנסתרת #1 / הולי בלק
בסדר, זאת פנטזיה YA, היא מתנהלת ככזאת, הרבה אקשן, הרבה רומנטיקה.
מה שמטריד אותי בספר ובסדרה ובכלל זאת רמת האכזריות וההשפלות שהגיבורים שלה עוברים בילדותם.
נראה שבמקביל לעליית הרף בספרי המתח והבלש, שבעשורים האחרונים הפכו לחממות לפסיכופטים ותיאורי התעללות וזוועה, גם ספרות הפנטזיה לנוער עוברת תהליך דומה והרף כל הזמן עולה, כאילו אם הגיבורים לא הושפלו ועברו מספיק התעללויות - הספר לא ימשוך מספיק את הנוער.
21. היילו / זיזו קורדר
הסופרות של טרילוגיית "ילד האריות" החביבה חוזרות עם ספר שהוא קצת רומן היסטורי וקצת פנטזיה, מתרחש ביוון העתיקה בתקופת המלחמה בין יוון לספרטה ומשלב אלים, היסטוריה עתיקה, אמזונות וקנטאורים.
על פניו נשמע נפלא... אז למה בכל זאת מיותר?
כי משהו בספר לא עובד.
יש בו משהו... קרטוני, פלקטי. רכיבים איכותיים שלא מתחברים.
גיבורים מושלמים מדי, פתרונות קלים מדי, הסצנות העצובות לא מצליחות לגעת והשמחות לא מצליחות להעלות חיוך.
22. הכול הכול / ניקולה יון
ספוילרים וזה, אבל ברצינות נו. כמו בשומרת אחותי, הטוויסט בסוף לא מאפשר דיון אמיתי במה שהוא לכאורה הנושא של הספר, נערה עם מחלה מסכנת חיים שלא יכולה לצאת מהבית ולנהל מערכת יחסים נורמלית.
אז יש רומנטיקה והפי אנד וטוויסט אבל גם תחושת החמצה ושרימו אותי
23. המחמצת מרחוב קלמנט / רובין סלואן
לא יודעת אם ממש מיותר, אבל גם התלהבות יתר לא נרשמה.
אזקוף לזכותו את זה שחשבתי שהוא הולך לכיוון ה"היי-טק זה פיכס, כלוב של זהב, הגיבורה תשתחרר מכבליו המעיקים לטובת עבודת כפיים משחררת ומופלאה" ובסוף הוא נקט בגישה מעט מורכבת יותר. זה מספיק כדי להציל אותו מאפס כוכבים ובנליות מוחלטת, אבל לא מספיק כדי להפוך אותו לספר טוב.
24. המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי / רייצ'ל ג'ויס
אם אני הייתי צריכה לבחור שם לספר, הייתי קוראת לו "המסע הבלתי מעניין (בעליל) של הרולד פריי".
אולי הוא גם בלתי סביר, לא יודעת. נשברתי לפני שהגעתי לחלקים הבלתי סבירים (בעליל).
25. הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון / תמר שילה קינן
זה לא באמת ספר. זה היה יכול להיות בלוג או רצף של טורים בעיתון, או רצף של יצירות באתרים כמו צורה שבהם, אי אז לפני 20 שנה, רווקים דתיים צעירים תינו את צרות הרווקות המאוחרת בכתיבה שוטפת ומשעשעת לפרקים במסווה של יצירה ספרותית, לכאורה. הכתיבה קלילה, עכשווית, זורמת חוץ ממתי שקצת נתקעת, הכל מאוד כאן ועכשיו, בלי יומרות להגיד משהו גדול או משמעותי יותר. הוא נחרץ, הספר הזה, מתאר חוויות של הכותבת וחברותיה כאילו ככה זה ואין אחרת. למשל, המחברת קצת אבודה בעולם, אין לה עבודה נורמלית ותוכניות לחיים כי היא "פרשה מהמסלול" לא התחתנה צעירה כפי שהיה צפוי ו"לא לימדו אותה" מה היא אמורה לעשות בחיים אם היא לא תתחתן וזאת חתיכת הגזמה, יש המון צעירות דתיות רווקות בעלות קריירה מוצלחת, חוסר ההחלטיות והכיוון שלה הוא לגמרי שלה, חתונה מוקדמת לא היתה משנה את זה בדיוק כפי שהרווקות הלא כל כך מאוחרת שלי לא מנעה ממני לסיים תואר במדעי המחשב ולהתחיל לעבוד בהייטק בטרם התחתנתי. גם הנהי המוגזם על ההסללה באולפנות קצת מעצבן, כי כן, יש הסללה, אבל התיאור של "ילדות מבחנה" ש"לא יודעות מה נמצא מחוץ למבחנה" וזה לא קיים בשבילן קיצוני ומוגזם. מי שבאמת רוצה מסלול אחר מוצאת לעצמה, ושוב, עם או בלי חתונה.
26. הרוח במגירה / מיכל חזון
מעבר לזה שספר שמציג משפחת אומנה מרושעת ואכזרית ומתרחש כאן בארץ קצת צורם לי, כי מערכת האומנה פה בארץ מאוכלסת ע"י משפחות נפלאות שעושות עבודה מדהימה, הספר היה מעצבן באופן כללי בפוליטיקלי קורקט שניסה לכפות על קפטן קוק.
27. השקר הראשון מנצח / אשלי אלסטון
מותח וכתוב היטב, עושה את העבודה במסגרת הז'אנר... אבל משהו בסוף איכשהו בכל זאת היה קצת מאכזב, לא בטוחה למה. זה לא שלא היה טוויסט, אולי זה שהיתה כל כך הרבה בנייה של מתח שחשבתי שבסוף יהיו יותר טוויסטים והפתעות ממה שבפועל היו
28. וויל גאלוז והטרול הנחש-בטן / דרק קיילט
הרעיון של שילוב בין מערבון לפנטזיה הוא נחמד+, הביצוע בינוני, נראה שמכוון לתסריט או לפחות לילדים שרגילים יותר לסרטים מאשר לספרים.
29. וילובי - משפחה מהספרים / לויס לורי
משפחת וילובי היא משפחה מיושנת.
כמו בספרים הקלאסיים.
לכן קורים בה אירועים מחרידים או צפויים להחריד, תוך כדי שהמספר לא שוכח לרגע להדגיש שזה ממש כמו בספרים וגם מפרט איזה.
עכשיו, כדאי היה להחליט: או שסומכים על כך שהקורא קרא את כל הקלאסיקות הרלוונטיות ולכן הוא מבין לבד על מה הפרודיה, או שהוא לא קרא אותן ולכן צריך להסביר לו, אבל אז הוא כנראה לא יהנה מהפרודיה.
התוצאה היא שבין אם מכירים ובין אם לא, הפרודיה לא מוצלחת, מסבירה את עצמה יותר מדי, צפויה מדי ותכלס - לא מספיק משעשעת.
על כריכת הספר מצויין כי הספר "נכתב ברשעות ואוייר בנבזות על ידי הסופרת". אישית, הייתי מעדיפה חוש הומור ברשימת מרכיבי המתכון הזה.
30. ופתאום בוקר - ספריה לעם #841 / נעמה דעי
על אנשים והמרווחים שביניהם, על המקומות שמהם באנו, המקומות שבנו והמקומות אליהם נדדנו, על משפחות מאושרות ואומללות, כל אחת בדרכה שלה
31. זאב בודד בירושלים / אהוד דיסקין
למרות התקופה המרתקת והעלילה שנשמעת עם פוטנציאל, מדובר באחד הספרים עם הכתיבה הכי גרועה שנתקלתי בהם אי פעם. כתיבה שטוחה-שטוחה, אפס תחכום, אפס בניית דמות, אפס showing רק telling.
נשברתי אחרי שניים-שלושה פרקים.
32. חוד הכישור / רובין מקינלי
אגדה למי שכבר קצת גדולים מדי כדי לקרוא סיפורי אגדות של ילדים, אבל לא יותר מדי גדולים מכדי להנות מהקסם של נסיכות, פיות, קללות, סיפורי אהבה (מנומקים טיפה יותר מ"היא נסיכה עם שערות זהב והוא נסיך אמיץ עם חרב"), בעלי חיים והמון המון קסם. כיף, בקיצור.
33. חוות קולד קומפורט - חוצפנית # / סטלה גיבונס
פרודיה ארוכה מדי (כל פרודיה היא ארוכה מדי אם היא פרודיה שנמשכת ספר שלם, אולי חוץ מהשועל בלול התרנגולות של קישון) על ז'אנר ספרותי שאף אחד כיום לא מכיר. לא צלחתי
34. חזית הסערה - תיקי דרזדן #1 / ג'ים בוצ'ר
שילוב של בלש פרטי בסגנון ריימונד צ'נדלר - זאב בודד קשוח מלנכולי ומבריק בתוך עולם של פנטזיה היה נשמע ממש טוב כרעיון, מהביצוע לא התפעלתי במיוחד.
35. חייל הנבואה - בלגריאד #1 / דיוויד אדינגס
לא מתחילה להבין איך סדרה עם עלילה כ"כ לא מתוחכמת וגיבורים כ"כ מעצבנים נחשבת בכל זאת לאחת הקלאסיקות של הפנטיזה ונערצת ע"י חובבי פנטזיה. כנראה שאני לא באמת מבינה עד הסוף את העניין הזה של הפנטזיה
36. חצר של ורדים וקוצים - חצר של ורדים וקוצים #1 / שרה ג'יי מאס
ואו איזה ספר גרוע.
אני מתכוונת, בתוך הז'אנר של שילוב פנטזיה ורומנטיקה, ז'אנר שמראש לא מציב רף גבוה מדי - עדיין גרוע ביותר.
סוג של היפה והחיה, אבל עשוי רע ממש, אין שום היגיון או עקביות בפעולות של הדמויות, שום דבר שיגרום לקורא לחבב, להעריך או לפחות להתעניין בדמויות הלא סבירות בעליל, ולא בגלל שהן חיות בתוך עולם פנטזיה.
37. חרשתא / יהודית קגן
פעם תהינו מה היה קורה אם ריק ריירדן, אחרי שכתב סדרות פנטזיה שמבוססות על המיתולוגיה היוונית, הרומאית, המצרית והנורדית היה כותב גם סדרה שמבוססת על המיתולוגיה היהודית והסכמנו שזה כנראה לא היה כיף.
אבל יהודית קגן היא לא ריק ריירדן, היא עשתה את זה מתוך מחקר ומתוך היכרות, מבפנים.
והתוצאה היא סך הכל כיפית ומשעשעת ואם יש קצת סאבטקסט שלא הכי לטעמי, מילא. היה שווה את זה.
38. טבעת הנצח 1 - מרד בזמן - טבעת הנצח #1 / ג'יימס דשנר
כתוב כ"כ כ"כ גרוע, נראה שצריך להתאמץ כדי להצליח לכתוב כ"כ גרוע
39. טובי לולנס / טימותה דה-פומבל
קודם כל, נכנס לתווית "נוער" ולא ילדים כי יש בו תיאורי אכזריות והתעללות שלטעמי לא מתאימים לילדים.
בצד החיובי: ספר מותח, סוחף, מעורר מחשבה, כתוב היטב (עם הסתייגות שתגיע עוד מעט)
בצד השלילי: המון telling במקום showing: הסופר מרבה לספר לנו שדמות מסויימת היא טיפשה או אמיצה במקום לתת לנו להבין לבד. חבל שהסופר לא נותן יותר קרדיט לנוער שיכול להבין לבד.
לא הייתי קוראת לו דידקטי, אבל הוא בהחלט מקדם ערכים מסויימים בהם הוא מאמין, שזה בסדר ותכלס זו הדרך לעשות את זה - בספר סוחף וטוב בפני עצמו. המסרים עצמם קצת נדושים/מעצבנים... למשל, לא תאמינו, בסוף מתברר שהחברה של הגיבור היא מהעם היריב שהוא חונך לראות בהם מפלצות!! טוויסט מפתיע שכזה.
אז בגדול יש טובים ויש רעים, הטובים הם חכמים ויפים ואמיצים ודוגלים בשמירה על הטבע והאקולוגיה, הרעים הם טיפשים ומכוערים, הורסים את הטבע שסביבם ושונאים אמנות כי היא לא מועילה.
אפשר להתעכב שניה על זה?
היו פעם רעים בעולם, קראו להם נאצים, אולי שמעתם, ובמקרה הם ממש לא שנאו אמנות בכללי. הם היו נגד סוגים מסויימים של אמנות אבל אהבו סוגים אחרים של אמנות ואפילו גייסו את האמנות לטובתם.
הניסיון לצייר את ה"רעים" כמתנגדי אמנות ואת האמנות (כתיבה, ריקוד, ציור) כשייכת ל"טובים" הוא ניסיון ליצור דיכוטומיה, לנכס לעצמנו (אנחנו הטובים, כמובן) את האמנות. להניח שהאמנות היא ביטוי רוחני של"רעים" - כל אלה שאנחנו נגדם אין שיג ושיח איתו, כי אותם מעניין רק כוח והשפעה. טוב, אז יודעים מה? זה לא עובד במציאות, ואין טעם לגדל ילדים להאמין שכל מה שטוב שייך לנו וה"רעים" - כלומר כל מי שלא מסכים איתנו, הם בורים ומטומטמים. מילא שזה חוטא לאמת, זה לא יעיל בטווח הארוך. יום אחד הילדים יגלו ששיקרתם להם.
40. טרילוגיית האלף האפל - 3 כרכים - האלף האפל-ממלכות נשכחות # / ר.א. סלבטורה
כמה הוא אפל? מאוד אפל. לא השתכנעתם? הנה קחו עוד קצת אפל לפנים, והנה עוד קצת עכשיו מזוית אחרת, ומהצד השני וקלוז-אפ ליתר בטחון. עוד לא הקאתם? תעברו לכרך הבא (אני מיציתי אחרי כרך אחד)
41. יומן מילחמה פרטי - ילד ירושלמי במילחמת השיחרור / גלילה רון-פדר-עמית
"אמא, איזה ספר טיפשי" אמר הבן שלי וסירב להמשיך בקריאה.
האמת?
צודק.
על הרקע ההיסטורי המרתק, נרקמות פרשיות דלות חסרות עניין של אהבת בוסר וחברות בוסר.
אפשר בהחלט לוותר.
42. יתד / שהרה בלאו
זה לא ממש ספר, אלו נקודות-נקודות שהקורא מחבר אותן בעצמו והופך לסיפור אחד, תובנות, אנקדוטות, חצאי סיפורים. ייחודי, נקרא במהירות, ואולי רלוונטי יותר למי שצפה בהצגה (לא צפיתי).
43. כל יצור חי / ג'יימס הריוט
זה לא שלא הכרתי את הספרים של ג'יימס הריוט, הכרתי מזמן, קראתי גם כמה סיפורים פה ושם, אבל אף פעם לא יצא לי לקרוא ספר שלם שלו ועד שהחלטתי שהגיע הזמן - התברר שבספרייה שלנו יש רק שני ספרים שלו.
מעצבן.
אז לקחתי את הספר הזה, באותו יום שבו לקחתי את גן האלים של ג'רלד דארל, שזה שוב צירוף מקרים מעניין, כמו בפעם שבה קראתי את משפחתי וחיות אחרות במקביל לגינת בר, כי גם זה ספר שמתרכז באהבת בעלי חיים ובטבע.
אם דארל של טרילוגיית קורפו הוא ילד תזזיתי ומתלהב, שלו של גינת בר הוא זקן חמצמץ חובב טבע וקצת פחות חובב אנושות, הריוט הוא זקן נעים הרבה יותר שיש לו חיבה רבה לכל היצורים החיים, אפילו לבני האדם והסיפורים שלו נעימים לקריאה ועושים טוב על הלב.
44. כתר הדרקון (2024) / אורי אורלב
הייתי קצת סקפטית כשראיתי הוצאה מחודשת של ספר פנטזיה של אורי אורלב.
התקציר והתקופה בה נכתב הספר - תקופה שבה ספרות הפנטזיה היתה עניין אזוטרי ולא מוכר לקהל הרחב - גרמו לי לחשוד שזאת לא ממש פנטזיה, שזה משל שנכתב בסגנון של אגדה עם נסיכות, דרקונים, אבירים, אבל משהו מאוד בסיסי ופשטני.
אז נכון שלקורא המתוחכם בן ימינו הספר כן יראה קצת פשטני מדי (בן 10 סיים והודיע שהוא ידע מהרגע הראשון מה יהיה הסוף... אבל שימו לב, הוא סיים!) אבל הוא כן הצליח לבנות עולם קצת יותר מורכב ומעניין מעולם של טובים ורעים, עם יצורים מסקרנים והיסטוריה וקצת קצוות פתוחים.
וגם המסר שלו הוא מסר מעניין ולא פשטני מדי.
45. לב-פלדה - מלחמת הנפילים #1 / ברנדון סנדרסון
עוד סנדרסון במיטבו. בעצם, יש בכלל סנדרסון לא במיטבו?
עולם דמיוני, מופרך, כיפי, עם היגיון פנימי וחוקים משלו, גיבור אירוני ומודע לעצמו, חידות שמנפנפים בזמן הקריאה כי בטח יש פה איזה קסם או חוק סודי שיפתור הכל, רק שבסוף כמובן מסתבר שכל המידע היה לנו מול העיניים לאורך כל הדרך, ואם רק היינו בלשים מוצלחים יותר היינו עולים על הכל מראש. וזה, כמובן, חלק מהכיף.
46. מדריך לציפורים של מזרח אפריקה / ניקולאס דרייסון
רומן חביב עם ערך מוסף של היכרות עם ניירובי ועם המון ציפורים.
47. מועדון הרצח של יום חמישי / ריצ'רד אוסמן
חבורה של ילדים, סליחה של קשישים, מתאחדת כדי לפתור תעלומת רצח וכמובן שמנצחת את המשטרה. איטי, בריטי, מצליח להפתיע בסוף ולקשור קצוות שפוזרו באקראי.
48. מי יעצור את אייבי פוקט? / קאלב קריספ
כן, הוא קצת משעשע, אבל פחות ממה שנדמה לו, והקטע הזה של גיבורה שאינה מודעת לעצמה והסופר מסתלבט איתנו על חשבונה מאחורי הגב שלה בזמן שהיא המספרת - מוגזם ומוקצן ובעיקר ממצה את עצמו הרבה לפני שהספר נגמר.
49. מסכת תהום / איל חיות-מן
הספר מוגדר כרומן היסטורי-פנטסטי, אני נטשתי אותו ממש בתחילת החלק הפנטסטי, בשלב שבו החלק ה"היסטורי" כבר היה בלתי נסבל בעליל. אוסף של קלישאות לא משכנעות שמתחפשות לאיזו אמירה חתרנית או חדשנית, לא נותרה בי טיפת מוטיבציה לסיים את הספר ולגלות אם החלק הפנטסטי של הסיפור מתעלה על החלק ההיסטורי שלו, אבל האמת היא שאחרי שהסופר הצליח לקחת סיפור מרתק, אפל ומעורר מחשבה (סיפורו של אלישע בן אבויה) ולהפוך אותו לקלישאה רדודה - לא יכולה לתת לו מספיק קרדיט ולקוות שמשהו ישתנה בהמשך.
50. משפחה לא מאושרת / שרי לפניה
ספר בלש מאכזב.
גילוי הרוצח לא מספיק מפתיע, זה פשוט אחד מהחשודים, אין אליבי מתוחכם, אין גילוי מפתיע, בסוף פשוט מספרים לנו מה קרה...
ואם כי היה מסקרן לאורך הספר לדעת מה יהיה הסוף, הסוף לא מספק שום קתרזיס, הוא פשוט... שם.
וזהו.
51. נהר ארוך בוהק / ליז מור
מדכא, מעט פוליטי וכתוב היטב
52. נוילנד / אשכול נבו
סלט ישראלי כמיטב(?) המסורת הנוילנדית. תובנות שחוקות ושטוחות, קיטש וצירופי מקרים, והרבה יותר מדי יומרה לא ממומשת
53. סאלי לוקהארט #1 - מסתרי אבן האודם - סאלי לוקהארט #1 / פיליפ פולמן
ראיתי שקטלו אותו, שכתבו שלא יאומן שזה אותו פיליפ פולמן מ"חומריו האפלים". אולי בגלל שאישית לא עפתי על "חומריו האפלים", גם לא התאכזבתי כאן. פולמן בהחלט יודע לטוות עלילה ומתח, נכון שהדמויות פלקטיות אבל לא יותר מהנורמלי לספרי מתח
54. סקרלט - תולדות הלבנה #2 / מאריסה מאייר
אם כבר קראתם את "סינדר" - אין לי מה להגיד לכם. זה עוד מאותו הדבר, שבעיני היה כיפי, אבל מבינה בהחלט גם את מי שבעיניו זה היה טיפשי.
אם לא קראתם את "סינדר" - אז שוב אין לי מה להגיד לכם, כי למה לכם להתחיל מהחלק השני בסדרה?
זו סדרה כיפית לחובבי אגדות, רומנטיקה, פנטזיה ומרק עוף.
למה מרק עוף?
התקבלתם!
55. עד במנוסה / מייקל קוריטה
ספר אקשן יעיל, שומר על מתח, טוויסטים, כמקובל בז'אנר.
56. קסם שימושי / אליס הופמן
לא מצליחה לגבש שום אמירה של ממש על הספר הזה. יש פוטנצאיל, סיפור על שושלת של מכשפות והמזל/חוסר מזל שלהן באהבה, אבל איכשהו משהו לא עבד בשבילי בספר הזה, הדמויות נשארו מרוחקות מדי, אולי יותר מדי דמויות לאורך של הספר הדקיק הזה, לא יודעת
57. רודף העפיפונים / חאלד חוסייני
גיבור הספר הזה הוא אדם שעשה כמה מעשים נוראים בחיים שלו, והוא מספר עליהם בטון מצטדק ויללני.
עכשיו, אין לי בעיה עם גיבורים לא מושלמים שלוקים בחולשות אנוש. ואני מבינה גם את הניסיון לגרום לקורא להזדהות עם הגיבור כי כולנו לוקים בחולשות אנוש, ומי מבטיח לי שאני הייתי מתנהגת באופן יותר מוסרי.
מה שמפריע לי זה שכשיש גיבור כזה, אני מצפה לאיזשהו פער בין המספר לבין "המחבר המובלע", מי שעומד מאחוריו. פער אירוני שיאפשר מבט ביקורתי על המעשים של הגיבור ובעיקר על הטון הצדקני שבו הוא מספר עליהם.
אבל לא מצאתי שום פער. התחושה היא שהצדקנות אופפת את כל הספר.
הספר לא מכיר בחולשה האנושית מתוך ביקורת וחמלה כלפיה, הספר כאילו טוען שאין שום אפשרות להתנהג אחרת. אנחנו חייבים להזדהות עם הגיבור והחולשות שלו לא כי אלו חולשות שאולי גם אנחנו לא נצליח להתגבר עליהן אלא כי ככה זה, ואין טעם בכלל לנסות להתגבר עליהן.
אם מספר לא מהימן הוא מספר שיש פער בין מערכת הערכים שלו למערכת הערכים של המחבר המובלע, המספר בספר הזה היה מהימן וייצג את מערכת הערכים של הספר לפיה ההתנהגות שלו אכן מוצדקת.
58. רצח ראוי / פיטר סוונסון
ספר מתח/בלש לא שגרתי, כתוב מנקודות מבט בלתי צפויות, קשה להפסיק אותו באמצע
59. שואה שלנו / אמיר גוטפרוינד
מאחורי הכתיבה הנהדרת והסיטואציות הנוגעות ללב מסתתר מסר פשטני להפליא.
ה"פואנטה" של הספר, שמתגלה לקראת סיום, נכתבה טוב יותר ע"י סביון ליבריכט בסיפור הקצר "החתן המושלם של רוחל'ה" (שגם עובד להצגה נהדרת).
60. שומרת הערים האבודות - שומרת הערים האבודות #1 / שאנון מסנג'ר
רוצים הצלחה לפי נוסחה? הרי לכם.
נערה יפהפיה, מחוננת וקוראת מחשבות (ולכן היא כמובן דחויה חברתית כי נערות יפהפיות וחכמות הן תמיד דחויות חברתית, מה לא?) מגלה שהיא בעצם שייכת לעולם אחר, עוברת אליו (היא במילא מעולם לא הרגישה שייכת למשפחה שלה, מה, כשהם שמנמנים וכהי שיער והיא בלונדינית ורזה?? קשה לדמיין פער גדול מזה) ומיד מתגלה כמבריקה ומיוחדת גם בעולם האלפים (אה, כן, העולם שהיא שייכת אליו הוא עולם האלפים, והגובלינים וה-אה, נו, כל יצורי הקסם) ויש בית ספר מיוחד, והיא מדלגת בקלילות מקבוצת החנונים לקבוצת המקובלים והשווים (ומה עם החנונים המסכנים שהיא נוטשת? פחחח למי אכפת) וכל הבנים מתאהבים בה, כמובן, ומזימות וחטיפה והצלה והכל סינטתי ופלסטיקי וקריא וקולח, כן, לא דורש שום מאמץ או פענוח, לא מלחיץ את הקורא או מעמת אותו עם קושי רגשי כלשהו (כלומר יש לכאורה קושי רגשי - כי הגיבורה עוזבת את משפחתה האנושית וגרה עם זוג אלפים שאיבדו את בתם אבל גם האבל סינטתי, לא אמין, מספרים עליו ולא מרגישים אותו). ילדים חובבי הרפתקאות יאהבו, כנראה, מבוגרים ירגישו שהוא ילדותי, ובצדק.
61. שיעור לילי - ג'ק ריצ'ר חוזר! - ג'ק ריצ'ר #21 / לי צ'יילד
אז שוב חוזרים לעבר של ריצ'ר, וזה נחמד, כי כמה כבר אפשר למשוך את הסיפור הזה של ריצ'ר המזדקן הממשיך להסתובב ברחבי ארה"ב בכושר שיא ועם מברשת שיניים מתקפלת?
וגם ניגלי קופצת להופעת אורח, וגם זה נחמד כי היא דמות שאהבתי בספרים קודמים.
אבל הבעיה עם הספר היא, שאין בו איזו תעלומה מרתקת, מהסוג שגורם לך לעבור עמוד אחרי עמוד בניסיון לנחש מה קורה שם. מישהו מוכר משהו נורא יקר ל-bad guys. מה זה יכול להיות ואיך יתפסו אותו?
אז בתחום המה זה יכול להיות אין הפתעות מיוחדות, ובתחום האיך יתפסו אותו יש מתח, אבל אין איזו חקירה מרתקת, תובנות בלשיות, הפתעות. סתם מתח כזה, מהסוג שעובר יותר טוב בסרט.
וגם ניגלי מאכזבת.
אהבתי אותה כי היא היתה דמות חידתית כזו, משהי שאולי יש משהו אפל בעברה, ואולי לא. אין לדעת כי היא לא משתפת. דיסקרטית. והאשה היחידה בשטח שלא מתעלפת מריצ'ר, ולו רק כי היא נמנעת ממגע גופני בכל מחיר.
רק שאז היא מתערבת בעניינים הפרטיים של ריצ'ר ודוחפת את האף כאחרונת הדודות הרכלניות, ופתאום היא כבר דמות הרבה פחות מעניינת.
בקיצור, לגמרי לא הריצ'ר הכי טוב שיש.
62. תולדות שן הלוויתן - פרוזה # / אליזבת אילו
איכשהו למרות שהוא לא מה שנקרא "מותחן פסיכולוגי", כלומר כזה שעוסק בעיקר בחקר נפשן של הדמויות הראשיות ולא מותחן מלא טוויסטים והפתעות, הוא פשוט ספר טוב. הגיבורה הראשית מרתקת ונוגעת ללב, התעלומה מסקרנת דיה, והכל ביחד פשוט עובד
63. תכריח אותי - ג'ק ריצ'ר #20 / לי צ'יילד
עוד ספר בסדרת ג'ק ריצ'ר. יש אקשן, יש מתח, יש ריצ'ר. יש הפתעות? לא. זה בדיוק מה שמצפים לו כשלוקחים ספר חדש של צ'יילד, וזה סבבה לגמרי כל עוד יודעים למה לצפות.
64. תעלומת הצופן הסודי - הבלוגר #1 / מיה מיטב
ספר חביב, אהבתי בעיקר את החיבור שלו לעולם הטכנולוגיה ואת ההכרה שלו ביכולת של העולם הוירטואלי לייצר חברויות אמת שלא תמיד יכולות להיווצר בעולם האמיתי.
|