פרודיה על ספרי מתח העוסקים ברוצחים סדרתיים. סיפור תוסס, וולגרי המספר על רוצח סדרתי המסתובב ברחבי בואנוס איירס ומבתר את קורבנותיו ולאחר מכן מפזר אותם ברחבי העיר. הבלש נבארו שעומד לצאת לפנסיה מתבקש לנהל את החקירה. חלקי הגופות ממשיכים להערם ופתאום נכנס לסיפור רוצח סדרתי נוסף שמשתמש בחניקות כדי לטפל בקורבנותיו. נראה שהמבתר והחונק מתחרים האחד בשני מי רוצח יותר ומי זוכה ביותר כותרות וחשיפה תיקשורתית.

בנתיים הבלש נבארו מנסה לפתור את הפשעים, דרך חקירתו ומחשבתו משעשעים מכיוון שהמסקנות אליהן הוא מגיע בחקירתו אינן ריאליות, ההקשים שלו אינם לוגיים ואפילו לעיתים משעשעים.
מזל שהמחבר נותן לנו להבין שמדובר בפרודיה שאם לא מרוב רציחות זה כבר היה נהפך לגועל, אבל המחבר מקצין את הרציחות, מקצין את המסקנות של החוקר נבארו וגם מקצין את תוצאות החקירה, כך שבסך הכל מתקבל סיפור משעשע ולא סיפור אימה, משהו שאפשר לקרוא בהנאה.

סיפור נחמד להעביר איתו שעה של קריאה.