רב המכר, אור ואלכסנדרה, הוא ספר מרתק כמו שני רבי המכר האחרים של נוי (רון וג׳ודי, וגבעת האירוסים השחורים). אך הוא כתוב בסגנון שונה לחלוטין מהם, ומוכיח שנוי לא דבק בנוסחת כתיבה אחת. הספר הזה אינו בדיוק רומן. אלא התמקדות בעולמה העשיר של דמות אחת. עולם שמעשיר מאוד את הקורא בתחום הבנת הזולת.

השבוע החלטתי להחזיר אתכם אחורה בזמן, לספר ילדים טוב שנכתב על ידי ההיסטוריון, שדרן הרדיו וסופר הילדים המיתולוגי יצחק נוי ז"ל. הספר יצא לאור בשנת 1987. הספר אור ואלכסנדרה מספר את סיפורו של אור, ילד עם עיוורון שלומד בכיתה רגילה. בספר כתוב על אור בגוף שלישי, אבל ניתן ללמוד על חוויותיו של אור עצמו כי הסופר למעשה משוחח אתו רבות ומצטט את דבריו.
החלומות של ילדים בני תשע סובבים בדרך כלל סביב מתנה זו או אחרת, אך חלומו הגדול של אור הוא לנסוע באוטובוס באופן עצמאי מהתחנה ליד הבית אל בית הספר. אימו לא מסכימה מתוך חשש והמורה לניידות שלו טוענת שאינו מוכן. מי שבאה לעזרתו היא חברתו אלכסנדרה, עולה חדשה (סוג של שוני). בספר מסופר שהיא נתונה ללגלוג מצד הילדים.
זהו רק קוריוז קטן מתוך הספר. דבר נוסף, מי שמכיר את שחר תמיר שעובד ברדיו בעצמו, מתברר שהוא ההשראה לאור. יצחק נוי היה שכן שלו והספר נכתב בהשראת שיחותיהם. בהמשך שחר נכנס לשירות בגלי צה"ל, גם בזכותו של יצחק נוי שחשף אותו לעולם הרדיו.
ספר ילדים מומלץ שגם מבוגרים ילמדו ממנו רבות.

יפה מאוד, מאוד מיוחד, מומלץ לכל גיל.
הרעיון מספר על ילד שאין לו אבא, ובמקום זה הוא מקבל אח בוגר, שיהיה איזה עוד גבר שהוא כאילו "מהמשפחה" שילמד אותו כמו אבא.
לגדול בלי אבא זה משהוא אחד, אבל לגדול עם אח בוגר זה משהוא לגמרי אחר...

קיבלתי את "אור ואלכסנדרה" בתור מתנה מהכיתה שלי כשעברתי דירה. הקיץ ימלאו למעבר הזה 25 שנה.
זה לא שמעולם לא נגעתי בו - אבל לא תמיד הייתה לי סבלנות לקרוא, את הספר הזה ובכלל, והתחלתי ופרשתי מוקדם לפחות 5 פעמים. אבל תמיד השארתי אותו בטווח עין.
בשנה החולפת התחלתי לקרוא יותר ספרים ולהנות מהם יותר, ואז אמרתי שאני חייב לעצמי לראות איך הסיפור מעבר לפרק הראשון או השני. תוך שבוע סיימתי אותו.

אז, איך זה לסיים כבן 33 ספר שקיבלתי בגיל 9?
דווקא לא רע.
הדמות הראשית אמורה להיות ילד בגיל בו קיבלתי את הספר, אבל המספר הוא אדם מבוגר כך שזה השאיר מידה מסויימת של הזדהות גם איתו. אור, הילד בספר, הוא טיפוס שעלול להיות בלתי נסבל. עיוור או לא, יש דברים שלא אומרים. לכן היו נחוצות לו מספר נפשות מאזנות, המספר הוא אחד מהן, ויש את אלכסנדרה - העולה החדשה מלנינגרד שהעברית שלה הולכת ומשתפרת בהמשך הספר, המורה שלו לניידות - שקוראים יזכרו בעיקר בגלל עלבון של אור שהיום יהיה אפילו יותר צורב מאשר בתקופה בה הספר נכתב, והאם החד הורית שלו - שכמו אל אור גם אליה המספר כדמות רוצה להתקרב.
למרות כל הנפשות המאזנות האלה, אור היה וכנראה ישאר ילד לא נחמד, אבל לקרוא את זה יתן לקורא מסר שלפיו אסור להחליף חברים בגאווה ולא לבלבל חברות עם רחמים, וגם הספר מודע למציאותיות שלו בכך שמתישהו לקראת הסוף, אחרי מטרה גדולה שאור הגשים ואותה לא אגלה פה, הוא מגלה לנו שהמטרה הזו היא רק הראשונה מתוך רבות שתצפנה לו בחיים. מסר שאנשים מכל הגילאים יזדהו איתו.

קראתי אותו באנגלית בגיל 12, והיומן שגיבורת הספר כותבת גרם לי גם להתחיל לכתוב יומן...
אני אוהבת את הכתיבה של ג'ודי בלום לילדים, כי היא מתמקדת דווקא במה שלא מושלם בדמויות. דווקא הפגמים של הדמות הם אלה שנותנים לה את הכוח, את הייחוד ולפעמים אפילו את התהילה. בקיצור - דווקא בתקופה של היום, כשכל כך מפתה (עבור נערים ובכלל) להציג מושלמות לעין כל, ולהתבייש אם תופסים שאתה לא כזה מושלם, נראה לי שהספר אפילו יותר רלוונטי ממה שהיה אז.

על איך שאלישע נהרג זה לא ספר לילדים זה יפחיד אותם אני חושב שצריך לספר הזה סוף טוב כי משום שזה מפחיד את הילדים וזה לא הטעם אבל בקיצור מאוד נהנתי

ספר מעולה!!!! אני ממליץ לכולם לקרוא את הספר!!! :)
הספר מאוד מעניין וגורם לך כל הזמן להמשיך ולהמשיך לקרוא כי זה קצת דומה למציאות!!!
הספר מרתק ומרגש ואי אפשר להפסיק לקרוא אותו!!!!!

מי לא מכיר את המשפט העתיק והמפורסם מכולם "אל תשפוט ספר לפי הכריכה"? מסתבר שאני, כשהייתי בכיתה ג'.
אמא שלי באה אלי עם הספר אחרי שהתלוננתי על זה שאין לי מה לקרוא. זה ספר ששכב אצלי במדף כבר הרבה זמן ואני אפילו לא שקלתי לקרוא אותו כי הכריכה נראית משעממת (אפילו לא טרחתי לקרוא את התקציר). לא משנה כמה היא ניסתה לשכנע אותי שהספר לא משעמם- זה לא הלך לה.

עברו כמה שנים, עברנו דירה ויצא שנאלצנו לישון ביום שישי עם ערימות של ארגזים. כולם ישנו, שקט אימים, ומתוך השעמום התחלתי לנבור בארגזי הספרים. כמובן שהספר הראשון שהופיע מולי היה הספר הזה, ומפני שזה היה או זה או ספרי ילדים- בחרתי אותו.
אז התחלתי את הספר, בלי צפיות מיוחדות כלשהן, ולכן הופתעתי מאוד כשראיתי שאני נשאבת לתוך הספר, מתאהבת בדמויות שם (במיוחד באלישע) צוחקת איתן...
כמובן שבסוף הספר מצאתי את עצמי בוכה על אלישע האמיץ, שעוד לא הספיק לחיות למרות שהיה יכול לגדול להיות אדם נדיר ומיוחד. לא האמנתי על הילד המיוחד הזה שלמרות שהרבה אחריות מוטלת על כתפיו הוא עדיין מסוגל לחייך והדביק את כולם בשמחה המיוחדת שלו.

הדבר היחיד שהתחרטתי עליו זה העובדה שקראתי את התקציר, זה הרס לי הכל.
בגלל זה ביום ראשון הכרחתי את חברה שלי לקרוא את הספר בלי לקרוא את התקציר (גם היא התווכחה כי היא חשבה שזה משעמם), אני אפילו לא יודעת אם היא באמת קראה את הספר או שהיא רק קראה כמה עמודים מההתחלה, מהאמצע ומהסוף, אבל אם היא לא קראה- אז אני יודעת שהיא הפסידה.
זה ספר שמאז הפעם הראשונה שקראתי אותו, קראתי לפחות עוד כמה פעמים. זה באמת ספר שאסור להפסיד, לא משנה מה...

ספר מעולה ממש!
הרעיון קורע, הביצוע מאוד מאוד משעשע, והכל חגיגה שלמה של חוויות , תיאורים ציוריים, סטיגמות מצחיקות.. ממש הרפתקה מופרעת הכתובה עבור ילדים.
מדובר בסבתא מטורללת, יוצאת דופן , ששונה מכל הסבתות בעולם, שיום אחד רואה בערוץ הקניות פרסומת למכשיר קסמים שיידע לחפש משקפיים. היא קונה אותו , לוחצת - ואז פלא קורה - הכל מסתחרר, והיא מוצאת את עצמה בחדר גדול וסגור עם עוד המון סבתות מגוונות, ססגוניות ומשונות שיושבות ומבלות להן ביחד בנעימים ( כי הן טרם שמו לב שמשהו מוזר קרה להן). ואז מופע מדען מטורלל עוד יותר משאר הדמויות הסיפור וצוהל לתגלית - ההמצאה שלו הצליחה, ומכשיר הפלא שמכר להן הצליח להטיס את כולן למקום מבודד ודמיוני ( אי שם בשמים בין העננים ) ועכשיו הוא חטף ואסף כל כך הרבה סבתות, והולך להשאיר אותן אצלו לנצח. כי הרי הוא מסכן שבמסכנים, כשהיה קטן לכל הילדים מסביב היתה סבתא, ורק לו לא היתה. והוא כל כך רצה שגם לו מישהו יכין קציצות ומרק, ויסרוג לו עפודה, ועוד ועוד רצף של רחמים עצמיים.
הסבתות בהתחלה בהלם מהחדשות, עד שהן מחליטות להתאחד, וכל אחת בזכות המומחיות שלה לשתף פעולה ולברוח משם. הן מייצרות לעצמן גלגליות ( בשביל לברוח מהר ), מכינות מרק ( בשביל לשפוך אותו על המדען המשוגע וכך לעקב אותו כשהוא רודף אחריהן), אחת מהן ממציעה לו סיפור מאוד מאוד מאוד ארוך ומספרת לו בשביל לעכב אותו, ובתחבולות בורחות ממנו. הסבתות מתוארות ומצויירות עם סטיגמות של עדות, שמות משונים ( של פעם), ועוד..
הסוף גם הוא נפלא - סבא שכל הזמן כעס על סבתא שהיא בלגניסטית מגלה שהיא נעלמה, מתגעגע אליה מאוד וכל שמשפחה שמחה כשהיא מגלה את הסבתלולה חוזרת..
מצחיק וכיף. אם כי ארוך - אז אם קוראים לפני השינה כדאי לבחור יום שהן לא עייפים מדי, וגם כשיש קצת יותר זמן.
נפלא גם לילדים וגם להורה המקריא.