מסך המוות אינו הספר הראשון שאני קורא משל כריסטי, אבל אף ספר לא הותיר את רישומו מהעבר הרחוק. איזה רושם מותיר זה? זהו הספר האחרון בו מככב הבלש הנודע הרקיל פוארו. את הסיפור האחרון הזה אנו קוראים, כרגיל, משותפו לחקירות הקפטן הייסטינגס.
לפני שאספר מה בספר, אומר רק שהקריאה כרגיל בספרים בריטיים, על הנימוס הנודע, ההתנהגות המוקפדת והתמציתיות מהווים עונג לא קטן. גודלו של הספר כנובלה.
ולעניין. הפעם לפנינו רצח שטרם התבצע. זו הפעם השניה שנפגשים כאלה ואחרים בבית ההארחה הכפרי סטיילס, בית הארחה שכבר התבצע בו פעם רצח. הפעם, אם כן, טרם התבצע רצח ופוארו הזקן והעומד למות מנהל את החקירה בטרם רצח והוא משתף פחות מתמיד את עוזרו ומנחם אותו שבשל מגבלות גופו ותנועותיו, הייסטינגס הנאמן ישמש אוזניים ועיניים. הפרטים לא חשובים, טוען פוארו, והם רק יבלבלו את ראייתו ושמיעתו.
רצח אמנם מתבצע, אבל לא רק מוות אחד. וכך, באחרית הדבר התעלומה נפרשת לפנינו. לא ברורים המניעים, לא ברור הזמן ופוארו קמצן במסירת מידע. מעניין.
האם הספר עומד במבחן הזמן? אם אתם נהנים מהזמן הנוכחי, חיים בשלום עם הכאוס בכל תחום אפשרי בחיינו, אז אחת מהשתיים: כן תתענגו, כי כבר אין דברים כאלה. לא תתענגו, כי הקצב אחר, השפה אחרת ורגע, צריך לענות להודעת ווטסאפ.

הסיוטים שלי מגוונים ומשונים למדי. בסיוט אחד אני מוצאת עצמי בורחת מפני הלא נודע. מצויה אני ביער שחור משחור ואני רצה בכל כוחותי, בורחת מפני הנורא מכול ולמרות זאת, למרות שאני מרגישה שהינה, הצלחתי להתחמק...האדמה פוערת את פיה ובולעת אותי לתוכה.
אני מתעוררת.
בסיוט אחר, סיוט שמלווה אותי עד היום אף על פי שחלמתי אותו לפני 10 שנים בערך. בסיוטי זה אני נמצאת במקלחת. מסבנת את גופי היטב ואינני משגיחה בדבר ובטח לא בעתיד להתרחש. לפתע, ללא שום התראה, אני מרגישה כאב חד המפלח את גופי. אני מפנה את מבטי וקולטת מזווית עיני סכין תקועה בתוך בשרי, בשרי המדמם. אני מביטה באיש שפגע בי ומגלה להפתעתי שמדובר בלא אחר מאשר אבי מולידי.
אני צורחת את נשמתי ומתחננת לאלוהים שיושיעני והוא שומע בקולי ומעיר אותי. אני פוקחת עיניים, עיניי שטופות בדמע ובוקעת מגרוני צרחה שלא ידעתי שיש בכוחי להשמיעה. צרחה אשר מזעיקה את בני משפחתי במהירות. בעודי דומעת אני מספרת להם ברעד את קורות הסיוט כולו.

הסיוטים הללו שתיארתי כל כך היו מציאותיים. כל כך אמיתיים שברגע שהיקצתי מהשינה לא ידעתי להבדיל אם מדובר במציאות או חלום.

כך הרגשתי בעת קריאת ספר זה. הספר הזה מטלטל בכל קנה מידה ועבורי הוא הגרנד פלייה של אגתה כריסטי וספרות המתח הקלאסית בפרט . ספר מרטיט לבבות ונפש כאחד אשר הסיוט והמציאות נפגשים ומתערבבים זה בזו לכדי תוצר סופי מעוות המהווה בן כלאיים מבחיל וצומרני. למרות שהסיפור אינו אמיתי בעת הקריאה לא יכולתי להבחין בכך. כתיבתה של אגתה כריסטי המחישה בעיני את האירועים בצורה כה ריאליסטית עד שהרגשתי שאני נמצאת בלב ליבה של פרשיית הרצח המסעירה שגומרת להרקול פוארו את הקריירה באופן סופי. מחסלת אותה בצורה כה יוצאת דופן ומורטת עצבים שהותירה אותי פעורת פה.
הדפים פשוט עברו תחת ידי בזה אחר זה ולא יכולתי להתיק את עיני מהם. עיניי ריצדו על הכתוב ונשמתי נעתקה לה עד המילה האחרונה. פרשיית רצח שמתחילה באופן שיגרתי: רוצח סידרתי שרוצח מספר אנשים ופוארו המהולל נשלח בכדי להתחקות אחריו אך העניינים אינם פשוטים כפי שהם נדמו בתחילה והכיעור והפסיכוטיות נחשפים במלוא אונם ככל שהקורא מתקדם במלאכת הקריאה. פוארו מבין שהוא אינו נלחם כנגד אדם בשר ודם כפי שחשב בהתחלה אלא זה מירוץ כנגד הזמן עם שד דמוי אדם. שטן הלבוש גלימה אנושית מן הסוג הגרוע ביותר, דווקא אלה שפניהם אנושיות ומיטיבות הם אלה שינעצו בך את הסכין ויסובבוה. הם מתהלכים בינינו וליבם גדוש אפלה רבה וכל רצונם להרע, תהיה הסיבה אשר תהיה. במלחמה הניטשת בין השניים, בין הטוב לרע, פוארו צריך להחליט כיצד לפעל והחלטתו תשנה את חוקי המשחק. היא תטרוף את כל הקלפים שעל השולחן.
נקודות זכות יש לזקוף לסדרה הנפלאה בכיכובו של דוויד סושה המצוין. לא לחינם נכדה של אגתה כריסטי בעצמו שמח על ההחלטה וראה בו השחקן הראוי ביותר. דוויד סושה מפיח חיים בדמותו של פוארו וגורם לדמות לרקום עור וגידים הישר אל תוך מרקע הטלוזיה. פרק הסיום בסדרה אינו נופל מהספר החותם את הסדרה העוסקת בבלש הבלגי המהולל חובב הניקיון, אדרבא! הוא מצמיד לה פרשנות ייחודית ומצמררת משל עצמו.
בתום הקריאה נותרתי דוממת. הבטתי נוכחה אל חלל האוויר והשענתי את ראשי על מסעד הכיסא. נפעמת ממה שסיימתי לקרוא זה עתה, בעוד המחשבות לא נותנות למוחי מנוח. הדמעות שטפו את עיניי. המפגש עם הרוע האנושי הוא בלתי ניתן לתפיסה. בלתי ניתן לביאור מוחשי, ממשי.

"לפני רגע שאלת אותי מדוע באתי הנה", אמר פוארו. "יתכן שלא הבחנת, אך אני לא עניתי לך על שאלתך. עכשיו אשיב לך. באתי לכאן לתפוס רוצח" (עמוד 18).

"מסך המוות" (הוצאת מ. מזרחי, 1987) מאת אגאטה כריסטי מתאר את החקירה האחרונה של הבלש הרקול פוארו, אולי הדמות המפורסמת והמוצלחת ביותר של כריסטי. אף שהוא פועל בעקר בבריטניה הרי שפוארו אינו אנגלי כי אם בלגי. הבלש הגוץ שירת שנים ארוכות כשוטר ולקח חלק בחקירות סבוכות ובאירועים מורכבים. הוא עצמו מעיד בספר כי בצעירותו, "תוך שירות במשטרה הבלגית, יריתי בפושע מיואש שישב על גגו של בית, וירה בכל אדם ברחוב" (עמוד 214). לאחר קריירה ארוכה במשטרה פרש פוארו, עקר ללונדון, והפך לבלש פרטי. כבלש פרטי מצא עצמו פוארו מנהל חקירות ברחבי העולם, ובין היתר סייע לממשלות שונות בחקירות סבוכות במיוחד, ובהן בין היתר לצבא הצרפתי‏. עזר כנגדו הוא ידידו האנגלי קפטן ארתור הסטינגס, אשר שירת בצבא הבריטי בחיל הרגלים ולחם במלחמת העולם הראשונה ואף נפצע במהלך הקרבות. לדבריו, המלחמה "תישאר תמיד המלחמה בה"א הידיעה – המלחמה שנמחתה אחר-כך על-ידי מלחמה שניה, איומה שבעתיים" (עמוד 5).

חקירה זו, המתרחשת לאחר מלחמת העולם השנייה באחוזת סטיילס, אשר שימשה תפאורה לחקירת הרצח הראשונה בה פעלו השניים, מורכבת במיוחד. הפעם אין נפתח הספר עם הימצאו של קורבן רצח, כי אם במפגש המחודש בין שני החברים הוותיקים פוארו והסטינגס. הסטינגס הוא כעת אלמן טרי ואילו הבלש הבלגי הוא "עתה איש זקן מאוד וכמעט נכה משיגרון" (עמוד 6). אולם מוחו של הבלש חד וחריף כתמיד ויחדיו השניים יוצאים למצוא את הרוצח X, אשר כבר בצע חמישה מעשי רצח מבלי שנחשפה זהותו. מדובר ברוצח מתוחכם במיוחד שרשויות החוק טרם הצליחו אף לגלות את דבר מעורבותו בפשעים. בחקירתו האחרונה, מן המורכבות והמסובכות שעמן נדרש אי-פעם להתמודד, ניצב פוארו אל מול יריב השווה לו בכוחו. הפתרון יהיה בלתי צפוי ומפתיע במיוחד.

כמו תמיד אלופת המתח לא מאכזבת. זהו אחד מספרי הטובים ביותר (יחד עם "עשרה כושים קטנים" ו"רצח באוריינט אקספרס"). גם תרגומו של אריה חשביה מוצלח. מומלץ בחום רב, כבר לא כותבים מתח ברמה הזו, וגם ספרות יפה לצורך העניין.

ללא ספק יצירת מופת!!!
אל תבינו אותי לא נכון. זו אינה יצירת מופת מהסוג אשר אתם תחשבו עליה. יש כאלו שאף יטענו כי ספר זה נכתב על ידי מטורף.
אבל העובדות מדברות העד עצמן!
לאחר שסיימתי את הספר קראתי חלקים ממנו פעמים רבות ונשנות. ספר זה ריתק אותי בטובו, בפתרונו ובעיקר ובאי השגרתיות שבו. ספר זה מדבר לא רק על החכמה הבלשית אלא גם ובעיקר על החכמה הפסיכולוגית האדירה שבו. זהו ספר מהפנט שאין יעפיל עליו שום ספר בלשי אחר(אפילו לא ''עשרה כושים קטנים'').
שורה תחתונה: חובה לכל קורא!!!

ספר מעולה
אין כמו אגאטה כריסטי