סיפורו של פסנתרן מחונן בעל אינטיליגנציה רגשית וחברתית של ילד בן 5. מכיוון שכך, הוא נקלע למצבים אבסורדים עד כדי בחילה. אבל בקטע טוב. נגיד, כמו שג'ון טרבולטה יורה בטעות בפרצוף של מרווין המסכן בספרות זולה.
** מכאן ואילך - אני לא חושב שמדובר בספויילר, אבל יתכן שאחרים יחשבו אחרת. אז תמשיכו לקרוא אם באמת בא לכם**
באמת ספר מצויין עד שמגיעים לבחירה התמוהה משהו של הסופר לרסק את הקיר הרביעי ופשוט לאמר לקורא: "מנקודה זו מציג הסופר שני סיומים אפשריים" ואז באמת מגיעים שני סיומים אפשריים. יכול להיות שאני קצת שמרן, אבל לא ברור לי מה בדיוק העניין.

שוב – חוץ מהעניין הפעוט הזה של איך לסיים את הסיפור, הספר בהחלט מומלץ

סליחה איך מגיעים מכאן
אברי הרלינג
פרקים קצרים בספר זה כל פרק הוא סיפור בפני עצמו.
הפרוזה של אברי הרלינג נוגעת בנימים העדינים של הנפש ולצד יופי גדול בסיפורים מסתתר ייאוש קיומי. התרשמתי מאוד מהספר מהכישרון של הסופר לתאר מצבים קיומים אבסורדים.
הרלינג כותב על אנשים פשוטים שמתמודדים עם שלל בעיות: זקנה, קושי כלכלי, אבטלה, מזג אוויר מעצבן וסתם שעמום וחוסר אונים.
לדעתי הספר הזה מצוין והוא מאיר את הקיום האנושי של שלל גווניו ומצביו.
שכונת פלורנטין מתוארת בספר בצורה יפה ואנושית.
הספר יצא ב2010 בכרמל הוצאה לאור.
סדרת מקומי לספרות עברית בעריכת טל ניצן.
בספר יש 226 עמודים.