סיפורו של פסנתרן מחונן בעל אינטיליגנציה רגשית וחברתית של ילד בן 5. מכיוון שכך, הוא נקלע למצבים אבסורדים עד כדי בחילה. אבל בקטע טוב. נגיד, כמו שג'ון טרבולטה יורה בטעות בפרצוף של מרווין המסכן בספרות זולה.
** מכאן ואילך - אני לא חושב שמדובר בספויילר, אבל יתכן שאחרים יחשבו אחרת. אז תמשיכו לקרוא אם באמת בא לכם**
באמת ספר מצויין עד שמגיעים לבחירה התמוהה משהו של הסופר לרסק את הקיר הרביעי ופשוט לאמר לקורא: "מנקודה זו מציג הסופר שני סיומים אפשריים" ואז באמת מגיעים שני סיומים אפשריים. יכול להיות שאני קצת שמרן, אבל לא ברור לי מה בדיוק העניין.

שוב – חוץ מהעניין הפעוט הזה של איך לסיים את הסיפור, הספר בהחלט מומלץ