“# המפרי ואן ויינן, מבקר ספרות באמצע שנות השלושים שלו, נולד וחי כל ימיו כג'נטלמן. חינוך מצויין של קלאסיקונים ופילוסופים, חיים נוחים של קריאה וכתיבה, כסף שהגיע מירושה ושום טירדה בצורת עבודה. יום אחד נסע המפרי במעבורת לבקר ידיד, תאונה, המעבורת התהפכה, המפרי הועף למי הקרח ונאסף על ידי ספינה מקרית. מהרגע הזה חייו התהפכו. הקברניט של הספינה לציד כלבי ים שאספה אותו, איבד איש צוות. לא רק שסירב להחזיר אותו לחוף, למרות הכללים שקבעו איך מטפלים בניצולי ים, הוא כפה עליו להמשיך איתם בתור איש צוות זוטר שבזוטרים. הקברניט הזה "זאב" לארסן, מטיל אימה על עובדיו ועל הציידים המקבלים ממנו שירות. הוא יוצר לעצמו חוקים משלו ובז לחלשים, שעומדים, כמו המפרי ואן ויינן על רגליהם (וכספם) של אחרים. זאב לארסן הוא אוטודידקט, איש נבון להפליא שלא רק מצליח לקרוא חומרים "כבדים" שלרוב דרוש חינוך ארוך שנים כדי להבינם, הוא גם מצליח להמציא לעצמו תיאורייה על היקום ועל חשיבות החיים והמוות. הוא היה יכול ללמד את איין ראנד פרק באגואיזם רציונלי תוצרת בית. רק יכולתו הסיפורית של ג'ק לונדון חילצה אותו מטביעה במצולות המיש-מש שהרכיב את זאב לארסן. לונדון, שהיה בעצמו אוטודידקט, אם כי לא ג'נטלמן, שהחל לעבוד למחייתו בגיל 10, הלביש על הקברניט השטני והנבון שלו חלק מתולדות חייו וגם את הפילוסופייה של ניטשה. כל זה בתוך סיפור הרפתקאות, התמודדות עם איתני הטבע ועם איתני אדם, מתובל גם בסיפור אהבה רומנטי, ברוח התקופה. הספר יצא לאור ב1904 וויקיפידיה מספרת שכל המהדורה הראשונה נמכרה מראש, בזכות המוניטין של לונדון. היא גם מספרת שהספר זכה בלא פחות מ-6 עיבודים לסרטים שונים. העותק שבידי נזרק כנראה מהבית עקב היותו ישיש, מרוט ומוכתם. בעברו גם היה ספר ספרייה. הוא יצא לאור ב1983 (לא נמצא בסימניה, אם כי אותה הוצאה) ותורגם מאנגלית על ידי צבי הרמן. המתרגם בחר לפחות שתי בחירות מוזרות לתרגום. הוא סימן את הפרקים באותיות ולא במספרים, ותרגם באופן די מוזר מונחים מחיי הסָפָּנות. דוגמה? טְרידָה, לפי מר הרמן. היא מגמה (טרנד). מֵיצָעָה לדעתו היא אמצע האוניה. שתי המלים האלה אינן מופיעות בשום מילון שבדקתי (אם כי יש לציין שבדקתי רק במילונים ברשת). אשמור לי את הספר הזה בינתיים. למרות מראהו המרוט הוא זכה בינתיים לבית, לפחות עד שאפגוש עותק סביר יותר ממנו לאותו סיפור.”

“ספר המשך של "האדמה הטובה" (שנכתב ב-1931). ואנג-לונג שהחל את דרכו כאיכר עני והפך לבעל אדמות רבות ואיש עשיר, בספר זה, הוא זקן ושוכב גוסס בבית חומר קטון, בחדר ובמיטה בה נהג לישון בצעירותו. על אף שיש ברשותו בית מידות עירוני שבו מתגוררים בניו ובני בניו. הספר מגולל את חיי משפחתו של ואנג-לונג, חיי שלושת בניו שכל אחד מהם פנה לדרך משלו, האחד סוחר, השני סוחר ובעל קרקעות והשלישי, ואנג השלישי המכונה ואנג הנמר הפך לאיש צבא. הספר מתאר את חיי העם הסיני, חיי האיכרים בעבודתם הקשה בשדות, חיי התפנוקים של אדוני האדמה שחיים מגביית מיסים על יבולי האדמה ונישאים ליותר מאשה אחת. מתאר גם את חיי הצעירים שמסרבים להמשיך את המנהגים הישנים של הוריהם. הספר מתאר את הקנאות והתחרות בין הבנים, את התקוות שתולים הורים בבניהם (הבנות לא נחשבות..). שפת הספר מאוד מיוחדת ויפה, לדוגמא : "ובכל זאת, לא החליק ואנג-לונג חיש קל אל זרועות המוות כאשר עשה אביו הזקן בשעתו. כחצי תריסר פעמים היתה כבר נשמתו נכונה להפליג לדרכה, ומידי פעם התקומם גופו ואילצה להישאר בתוכו פנימה...." – עמ' 6. מומלץ בחום.”

“ספר איכותי קראתי לפני הרבה שנים, היום בקריאה חוזרת העומק יותר מובן בין השיטין הספר מציג שאלה עמוקה על פשר החיים, שאלה שלא ממש מוצאת את פתרונה בין דפי הספר השאלה מוצגת באמצעות קולו של רב החובל, אך קולו של הפילוסוף והמבקר, הומפרי- נאלם דום פעמים רבות מול עמדת רב החובל הסיום ופתרון העלילה הינו מלא תקווה אך לא חד משמעי, הסופר נפטר מהבעיה אך לא פתר אותה באופן כללי ספר מעולה בטעם משובח של פעם.”

“ספר סוחף שהכוח שלו הוא יותר בעלילה העוצמתית מאשר בכתיבה שנונה או במשפטים אלמותיים, אך בסופו של דבר, גורם גם ללא מעט הרהורים על טבע האדם. בעיקר הביא אותי למסקנה הלא חדשה שמעשים רעים מתבצעים לא רק על ידי רשעים גמורים אלא גם על ידי סתם אנשים רכי לב עם אמות מוסר גמישות. אולי זה החלק המזעזע ביותר בספר. או אולי זה החלק שבו הרגשתי כאב על ה"פושע" הרכרוכי, שהוא גם מאוד אנושי ורחוק מלהיות נבל קלאסי. אין ספק שהסיפור לא היה קורה בחברה בה אין הבדלי מעמדות כה גדולים אשר חיים זה לצד זה ורואים זה את החיים של זה. מצד שני, אני חושבת שהבעיה האמיתית של קלייד היתה שהוריו המיסיונרים הדתיים לא השכילו להשריש לתוכו את אותם המושגים עליהם לא הפסיקו לדבר כל חייהם כי היו מרוכזים מדי ב"שליחות שלהם" מאשר ב"חיים האמיתיים". מומלץ למי שמחפש סיפור מרתק ואיכשהו במקרה פספס את הספר הזה.”

“# המפרי ואן ויינן, מבקר ספרות באמצע שנות השלושים שלו, נולד וחי כל ימיו כג'נטלמן. חינוך מצויין של קלאסיקונים ופילוסופים, חיים נוחים של קריאה וכתיבה, כסף שהגיע מירושה ושום טירדה בצורת עבודה. יום אחד נסע המפרי במעבורת לבקר ידיד, תאונה, המעבורת התהפכה, המפרי הועף למי הקרח ונאסף על ידי ספינה מקרית. מהרגע הזה חייו התהפכו. הקברניט של הספינה לציד כלבי ים שאספה אותו, איבד איש צוות. לא רק שסירב להחזיר אותו לחוף, למרות הכללים שקבעו איך מטפלים בניצולי ים, הוא כפה עליו להמשיך איתם בתור איש צוות זוטר שבזוטרים. הקברניט הזה "זאב" לארסן, מטיל אימה על עובדיו ועל הציידים המקבלים ממנו שירות. הוא יוצר לעצמו חוקים משלו ובז לחלשים, שעומדים, כמו המפרי ואן ויינן על רגליהם (וכספם) של אחרים. זאב לארסן הוא אוטודידקט, איש נבון להפליא שלא רק מצליח לקרוא חומרים "כבדים" שלרוב דרוש חינוך ארוך שנים כדי להבינם, הוא גם מצליח להמציא לעצמו תיאורייה על היקום ועל חשיבות החיים והמוות. הוא היה יכול ללמד את איין ראנד פרק באגואיזם רציונלי תוצרת בית. רק יכולתו הסיפורית של ג'ק לונדון חילצה אותו מטביעה במצולות המיש-מש שהרכיב את זאב לארסן. לונדון, שהיה בעצמו אוטודידקט, אם כי לא ג'נטלמן, שהחל לעבוד למחייתו בגיל 10, הלביש על הקברניט השטני והנבון שלו חלק מתולדות חייו וגם את הפילוסופייה של ניטשה. כל זה בתוך סיפור הרפתקאות, התמודדות עם איתני הטבע ועם איתני אדם, מתובל גם בסיפור אהבה רומנטי, ברוח התקופה. הספר יצא לאור ב1904 וויקיפידיה מספרת שכל המהדורה הראשונה נמכרה מראש, בזכות המוניטין של לונדון. היא גם מספרת שהספר זכה בלא פחות מ-6 עיבודים לסרטים שונים. העותק שבידי נזרק כנראה מהבית עקב היותו ישיש, מרוט ומוכתם. בעברו גם היה ספר ספרייה. הוא יצא לאור ב1983 (לא נמצא בסימניה, אם כי אותה הוצאה) ותורגם מאנגלית על ידי צבי הרמן. המתרגם בחר לפחות שתי בחירות מוזרות לתרגום. הוא סימן את הפרקים באותיות ולא במספרים, ותרגם באופן די מוזר מונחים מחיי הסָפָּנות. דוגמה? טְרידָה, לפי מר הרמן. היא מגמה (טרנד). מֵיצָעָה לדעתו היא אמצע האוניה. שתי המלים האלה אינן מופיעות בשום מילון שבדקתי (אם כי יש לציין שבדקתי רק במילונים ברשת). אשמור לי את הספר הזה בינתיים. למרות מראהו המרוט הוא זכה בינתיים לבית, לפחות עד שאפגוש עותק סביר יותר ממנו לאותו סיפור.”

“ספר המשך של "האדמה הטובה" (שנכתב ב-1931). ואנג-לונג שהחל את דרכו כאיכר עני והפך לבעל אדמות רבות ואיש עשיר, בספר זה, הוא זקן ושוכב גוסס בבית חומר קטון, בחדר ובמיטה בה נהג לישון בצעירותו. על אף שיש ברשותו בית מידות עירוני שבו מתגוררים בניו ובני בניו. הספר מגולל את חיי משפחתו של ואנג-לונג, חיי שלושת בניו שכל אחד מהם פנה לדרך משלו, האחד סוחר, השני סוחר ובעל קרקעות והשלישי, ואנג השלישי המכונה ואנג הנמר הפך לאיש צבא. הספר מתאר את חיי העם הסיני, חיי האיכרים בעבודתם הקשה בשדות, חיי התפנוקים של אדוני האדמה שחיים מגביית מיסים על יבולי האדמה ונישאים ליותר מאשה אחת. מתאר גם את חיי הצעירים שמסרבים להמשיך את המנהגים הישנים של הוריהם. הספר מתאר את הקנאות והתחרות בין הבנים, את התקוות שתולים הורים בבניהם (הבנות לא נחשבות..). שפת הספר מאוד מיוחדת ויפה, לדוגמא : "ובכל זאת, לא החליק ואנג-לונג חיש קל אל זרועות המוות כאשר עשה אביו הזקן בשעתו. כחצי תריסר פעמים היתה כבר נשמתו נכונה להפליג לדרכה, ומידי פעם התקומם גופו ואילצה להישאר בתוכו פנימה...." – עמ' 6. מומלץ בחום.”

“ספר איכותי קראתי לפני הרבה שנים, היום בקריאה חוזרת העומק יותר מובן בין השיטין הספר מציג שאלה עמוקה על פשר החיים, שאלה שלא ממש מוצאת את פתרונה בין דפי הספר השאלה מוצגת באמצעות קולו של רב החובל, אך קולו של הפילוסוף והמבקר, הומפרי- נאלם דום פעמים רבות מול עמדת רב החובל הסיום ופתרון העלילה הינו מלא תקווה אך לא חד משמעי, הסופר נפטר מהבעיה אך לא פתר אותה באופן כללי ספר מעולה בטעם משובח של פעם.”

“ספר סוחף שהכוח שלו הוא יותר בעלילה העוצמתית מאשר בכתיבה שנונה או במשפטים אלמותיים, אך בסופו של דבר, גורם גם ללא מעט הרהורים על טבע האדם. בעיקר הביא אותי למסקנה הלא חדשה שמעשים רעים מתבצעים לא רק על ידי רשעים גמורים אלא גם על ידי סתם אנשים רכי לב עם אמות מוסר גמישות. אולי זה החלק המזעזע ביותר בספר. או אולי זה החלק שבו הרגשתי כאב על ה"פושע" הרכרוכי, שהוא גם מאוד אנושי ורחוק מלהיות נבל קלאסי. אין ספק שהסיפור לא היה קורה בחברה בה אין הבדלי מעמדות כה גדולים אשר חיים זה לצד זה ורואים זה את החיים של זה. מצד שני, אני חושבת שהבעיה האמיתית של קלייד היתה שהוריו המיסיונרים הדתיים לא השכילו להשריש לתוכו את אותם המושגים עליהם לא הפסיקו לדבר כל חייהם כי היו מרוכזים מדי ב"שליחות שלהם" מאשר ב"חיים האמיתיים". מומלץ למי שמחפש סיפור מרתק ואיכשהו במקרה פספס את הספר הזה.”