צעירה חרדית עוזבת את הקהילה החרדית בניו יורק והופכת לעיתונאית,ונחשפת לעולם של חוזרים בשאלה,ואז נחשפת לסודות של מה שקורה בקהילה,ההחלטה לחקור במסגרת תפקידה את מה שקורה שם,חושפים בפניה דברים שמעדיפים לסגור בתוך הקהילה וללא התערבות המשטרה במעשים פליליים.

יש סדרה בyes דוקו ערוץ 8 על קבוצת אנשים חוקרים בלשים לשעבר שלוקחים על עצמם לחקור תיקים של אנשים שהורשעו שלא כדין ויש חשד כי הינם חפים מפשע ויושבים לחינם בכלא.
הם בעבודת נמלים חוזרים אל כל מי שהיה מעורב בתיק וחושפים דברים שלא יאמנו.
ספר זה עוסק בדיוק במקרה כגון זה.

רבקה כתבת פרילנסרית מקבלת על עצמה לחקור מקרה של בחור בשם דה-שון אשר נאשם, רצח משפחת באומנה שלו הורים ואחות קטנה.
דה שון קטין בזמנו נחקר והוציאו ממנו הודאת אשמה.
למרות שהוא הכחיש לאחר מכן, למרות שחברה שלו ספקה לו אליבי דברים פעלו נגדו והוא הורשע.
מכתב שלו שהגיע לכותבת בלוג על רצח גרמה לרבקה לצאת ולחקור את המקרה לאור העובדה שהשוטר המלווה את המקרה הינו בן זוגה של אימה.


אט אט רבקה חושפת את אשר קרה אז, בו בזמן לסירוגין הספר חוזר לזמן עבר ומספר על קורות המשפחה שנרצחה האווירה הטעונה בין השחורים ליהודים בקראון הייטס אשר ברובע ברוקלין.
המתח בין הלבנים לשחורים שלא מרפה עד עצם היום הזה, הכוחניות של השוטרים וידם הקלה על ההדק.
ובכל תוך זה רבקה דבקה במטרה, חוקרת את כל הנוגעים בדבר, מגיעה אל כל מי שהיה מעורב אז עד חשיפת הסוד הנורא וההתנהלות הלא תקינה ועשיית הצדק.
ספר סוחף, מרתק, קולח פחות מותח אבל מסקרן לדעת מה קרה אז....
ממליצה בחום

עלילה טובה. חסר עומק של הדמויות אולם הספר מאד מושך ואטרקטיבי. מתאר את חיי החרדים בארה"ב. רק צריך לזכור שהספר דן ביוצא מן הכלל של החברה החרדית. אילו שנמצאים בשוליים של החברה. דומה הדבר שנלמד על החברה כולה מהתנהגות של עולם הפשע. החברה החרדית הנורמלית אינה באה לידי ביטוי בספר. יכול להיות שזו לא המטרה של הספר אולם לפחות צריך לדעת שיש חיים נורמליים בחברה החרדית. סך הכל ספר מושך ומעניין במיוחד למי שחיי החברה החרדית נהירים לו. מומלץ ביותר.

אחד משלנו / ג'וליה דאל

גילוי נאות 1 - זכיתי בספר בהגרלה.
גילוי נאות 2 - זה אינו הז'אנר שאני בדר"כ אוהבת לקרוא.

הספר מספר על רבקה, בת לאם חוזרת בשאלה ממשפחה חרדית בברוקלין שנטשה אותה בגיל של כמה חודשים.
הסיפור מסופר משתי זוויות, בגוף ראשון של כל אחת מהדמויות - אחת של רבקה ואחת של אמה - אביבה.
פרק אחד על רבקה, פרק אחד על אביבה.
רבקה היא עיתונאית צעירה שנקראת לחקור מקרה רצח של אישה חרדית, לאחר שפורסם סיפור שלה על רצח של חרדית אחרת. תוך כדי כך - היא נחשפת לקהילה החרדית ובעיקר לזו של החזורים בשאלה.

אהבתי את שני הסיפורים, של רבקה ושל אביבה, הסיפור של שתיהן יחד מעניין. לא הוכיתי בתדהמה כי אני מכירה את הקהילה החרדית כך שהספר לא חידש לי הרבה(מניחה שבארה"ב למשל הוא נחשב חדשני ואותנטי כי אולי שם פחות מכירים).
הספר זורם, כתוב בצורה מאוד קלילה ושפה פשוטה. סוג של ספר טיסה.

אני חושבת שהוא קצר מדי, הייתי שמחה לדעת מה קרה בפרשיית הרצח הקודמת אותה רבקה סיקרה...או שלא הבנתי היטב או שהרמזים תוך כדי העלילה לא היו מספיק ברורים.
הדמויות מאוד שטוחות, מה שגרם לי פחות להתחבר לספר ולדמויות בפרט.

בגדול - ספר נחמד, זורם וקליל.

ספר לא עב כרס שנשאר אצלי לקריאה יותר מיומיים שלושה זה כבר אומר משהו...
על הכריכה נכתב: "הנאה צרופה.. כתיבה עוצמתית, נטולת עכבות... סיפור מצמרר". חיפשתי גושפנקא לכל המחמאות הללו בספר ולא מצאתי.

הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון מרתק, אך החלקים הנוספים נמתחים כמו גומי, ולא מצאתי את ההבטחה למותחן סוחף. "אחד משלנו" הוא לא ספר מתח. ממש לא! לדעתי, לא כל ספר שעוסק ברצח, אונס או מוות בלתי מוסבר, יכול להכניס את עצמו לז'אנר ספרי המתח.

ג'וליה דאל היא עיתונאית בתחום הפלילים. בעבר עבדה ככתבת בכמה מסגרות, ואף נולדה לאם יהודייה ואב לותרני, וכנראה שעובדה זו היא הלולאה המקשרת לעיסוקה ביהדות והחסידות בתפוצות.

העלילה כתובה בשני קולות בגוף ראשון: אביבה ורבקה-אביבה האם ורבקה הבת.

אביבה כגן מהקהילה החסידית, בוחרת לעזוב את חייה החסידיים בברוקלין, יחד עם בריאן שהכירה בקיץ ניו-יורקי, במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים של אוניברסיטת ניו-יורק. בריאן השתתף באותה עת בקורס "כתבי הקודש כספרות" ועבד בסניף ימק"א. את הבריחה לבריאן בפלורידה מברוקלין היא עושה עם מעט מאוד בגדים, ותצלום של אחותה – רבקה. החיבור בין אביבה לבריאן יוצר חיים חדשים תרתי משמע. הלידה של רבקה לא מסבה לאביבה אושר, והיא צוללת לתוך דיכאון של אחרי לידה, הגורם לה לנטוש את רבקה התינוקת עם בריאן בעלה.

כעבור עשרים ושלוש שנים, רבקה רוברטס הילדה עובדת ככתבת בצהובון "טריביון". במסגרת עבודתה העיתונאית פונה אליה לוי גולדין, חרדי מקהילת רוזוויל, לבדוק את נסיבות מותה של אשתו ואם בנו-פסי גולדין. למה? כי גופתה של פסי גולדין נמצאה בחדר האמבטיה, ולוי גולדין משוכנע שמישהו הרג את פסי לוי.

משפחתה של פסי לוי התעקשה על קבורה מהירה, וללא נתיחה שלאחר המוות, ולכן לא בוצע איסוף דנ"א ובדיקת רעלים. כשרבקה רוברטס שואלת את לוי גולדין "מה אתה חושב שקרה?" גולדין לוי ענה לה: "אין לי דרך לדעת את זה."

מאז שלוי גולדין מסר את הצהרתו לא נשמע קולה של המשטרה. החשדות של לוי גולדין לא נתנו לו מנוח. מאידך הוא גם לא רצה לתרום להפצת שמועות בקהילה, במיוחד לאחר שנודע לו, שפסי לוי הייתה מאוהבת לפני נישואיה ללוי גולדין לשכן שלה בברוקלין.

כשרבקה האזינה לסיפורו של לוי גולדין, גם בה התעוררו ספקות ושאלות לגבי מותה של פסי לוי, והיא מתחילה לשאול שאלות... שאלותיה מוליכות אותה לקהילה שלמה של "יוצאים בשאלה", שנטשו את היהדות החרדית כפי שאימה אביבה עשתה.

קולה של אביבה מדלג בין הפרקים, וחושף את הגורמים לנטישת משפחתה. בין לבין רבקה המשיכה את מלאכת החקירה עד לחשיפת האמת.

-למה אביבה נטשה את בריאן בעלה ואת רבקה התינוקת?
-מה רבקה חשפה בחקירתה?
-האם החשדות של פסי לוי נכונות?
-כיצד חיה הקהילה החסידית בברוקולין ומה היחס אליה?
-כיצד מתייחסים בקהילה ליוצאים בשאלה?
-למה המשטרה התעלמה והשקיטה את הפרשה?

לכל השאלות הללו נשאלות שאלות נוספות, וניתנת הצצה לקהילות היהודיות הסגורות. אבל...

את הספר הקודם של ג'וליה דאל "עיר בלתי נראית" לא קראתי, ולכן אין באמתחתי את ממד ההשוואה. הרעיון לעלילה מעניין וטוב, ברם במרקחת הזו הוא מפוספס. הסקרנות תפסה אותי בחלקו הראשון של הספר. ההתקדמות בספר הנוכחי לעיתים נעשתה על ידי מתוך הכרח ותקווה, שאולי בכל זאת יהיה שיפור בהמשך.

יש לא מעט גומות וחלקים לא מעניינים, והחשיפה לקהילה הסגורה לא ממש הצליח לרתק אותי.

תוך כדי קריאה, הקצוות מתחברים והשאלות מקבלות תשובות, ברם הדרך לתשובות לא מספיק מרתקת ומאתגרת, לעיתים אף מבולבלת, וגדושה בדמויות משנה בליווי תיאור אירועים אנטישמיים מיותרים.

בשורה התחתונה: התחלה טובה עם המשך צולע ומגומגם.

הקריאה לשיקולכם.

לי יניני

פן-הוצאה לאור, מתח תרגום, 288 עמודים, 2018

הספר מדגים היטב את ההבדל שאני רואה בין ספר חלש לספר רע. הרומן הזה עונה, לצערי, על שתי ההגדרות.
הספר הזה חלש כי הוא נמתח כמו מסטיק, כי חרף העובדה שמדובר ברומן מתח, מצאתי את עצמי מפוהק לגמרי במהלך קריאתו. הוא חלש מכיוון שהוא משתמש במוטיב לעוס ושחוק של זיקה בין תעלומת מתח שמתרחשת בהווה לבין פרשייה עלומה מעברה של הגיבורה הראשית, והוא עושה זאת בצורה מלאכותית ומאולצת. הספר חלש כי הוא חסר פואנטה, כי הוא לא פותר כלל את הקשר בין שתי התעלומות, אלא משאיר זאת לספר המשך, והשורה שחותמת את הרומן מבשרת על כך, ואפילו לא במרומז. הספר הזה חלש בעיניי כי הוא סתמי ולא מעניין.

אבל הספר הזה הוא גם רע. ספר רע, בעיניי, הוא ספר שמכעיס אותי, שמקומם, שמעורר בי סלידה ושאט נפש. הרומן הזה חוטא חטא גדול שהצליח לעורר בי את התחושות הללו: חטא הדעות הקדומות, חטא הסטיגמות והסטריאוטיפים. מי שקורא את הספר בעיון, יבחין בקלות בשלל הסטיגמות וההכללות שהחברה החרדית חוטפת פה.

כבר עטיפת הספר עוררה בי אי נעימות. היפהפייה הבלונדינית שכמו הגיחה לה מאיזה ירחון אופנה, ניצבת, פניה למצלמה, כשמולה, עם גבם למצלמה, המוני חרדים שבולטים בלבושם השחור, בכובעיהם ובפאותיהם. טוב, זו רק עטיפה, חשבתי. ולצערי התבדיתי. בדרך כלל אני לא אוהב להביא ציטוטים בסקירות, אבל כאן זה ממש מתבקש. אז הנה, על קצה המזלג, טעימות (לא טעימות בכלל) ומקבץ של דעות קדומות שמביאה לנו ג'וליה דאל, כותבת הספר.

"הגברים החרדים נראים עוינים, עטופים כמו קברנים בכובעיהם ומעיליהם כל ימות השנה, זקניהם המרושלים והקשקשים על כתפיהם הם כמו אצבע משולשת המופנית כלפי כל מי שנאלץ להיצמד אליהם ברכבת התחתית. הנשים נראות א-מיניות, עם גרביים עבים בגוון טבעי ובגדים חסרי צורה, ותמיד מוקפות ילדים. אני מדמיינת לעצמי שבתיהם חשוכים, שהאוויר בהם דחוס, שעל רצפותיהם שטיח עבה ולינוליאום מצהיב" (עמוד 24). הגברים החרדים נראים עוינים, ג'וליה? העיקר שאת מפויסת ומסבירת פנים, ולא משתמשת כלל בהכללות ובתיאורים שהם פרי דמיונך הקודח.

כשהסופרת הליברלית ורחבת האופקים שלנו מתארת רחוב חסידי, היא משתמש בתיאור הבא: "הגעתי לעולם אחר. כל השלטים בעברית וברחובות אין נפש חיה. אני מרגישה כאילו הועברתי לכפר פולני בשנות השלושים של המאה שעברה. יש חנות לממכר מצבות. יש חנות להלבשה תחתונה שחלונותיה מזוגגים כאילו הייתה חנות לאביזרי מין" (עמוד 58). ממש נהדר, יקירתי. אני מניח שעיצוב בסגנון חנויות סקס סטייל היה יותר מתאים לך.

ומה דעתכם על ההכללה הבאה? "זוגות חשוכי ילדים לא משתלבים בקלות בחברה החסידית" (עמוד 209). ג'וליה, אני מניח שעשית את עבודת הדוקטורט שלך בנושא, כך שאת לבטח יודעת זאת. ויש גם את ההברקה הבאה: "החרדים בדרך כלל אינם דוגלים בטיפול רפואי לבעיות פסיכולוגיות" (עמוד 217) ואת זה: "לא ידעתי שחרדים יכולים להיות שוטרים" (עמוד 107), אבל דווקא כאן, בהפוך על הפוך, במילותיה "לא ידעתי" היא חושפת את הבורות שלה בנושא.

אבל מסתבר שלא רק החרדים הם מושא לסטיגמות ולדעות קדומות בספר משובב הנפש הזה. שימו לב לציטוט הבא, שאף הוא מתייחס לאישה חרדית. "יש לה מראה פרוע ומבולבל כשל ספרנית – מסגרת המשקפיים שלה בצבע אדום ושערה מאפיר וחסר צורה" (עמוד 205). ככה ללכלך על הספרניות? מראה פרוע ומבולבל? שיער מאפיר וחסר צורה??? ועל ספרנים גברים לא שמעת, יקירתי? מרוב כעס ניגשתי לחדר האמבטיה, הסרתי מעל חוטם הספרן שלי את משקפיי (אדומות המסגרת, אלא מה), שטפתי פנים והבטתי אל בבואתי. שוד ושבר! המראה שניגלה לעיניי היה מראה פרוע ומבולבל, עם שיער מאפיר וחסר צורה.

מצד שני, אחרי קריאת הספר הזה, זה ממש לא פלא.

רבקה מנסה להיות עיתונאית בניו יורק ולכן עובדת כפרילנסרית בצהובון ועושה עבודת שטח בתחקירי עדים בזירות פשע שונות. כך היא נקלעת למגרש גרוטאות בו מתגלית גופתה של אישה צעירה. תוך כדי ניסיון לגבות עדויות מהנוכחים היא נשאבת לחקירת הרצח בזירה בה המשטרה פעילה פחות, מסיבות פוליטיות. הקהילה החסידית בברוקלין.
רבקה יודעת שאימה הגיעה מקהילה זאת, ונמשכת לחקירת הרצח או שאולי למציאת העקבות שהאם השאירה אחרי שהסתלקה מחיי ביתה בת החצי שנה?
סיפור מתח שכתוב מצויין, שסחף אותי למערבולת הכוחות שמושכים שם בחוטים, לתערובת הסודות שכל אחד שם שומר לעצמו ומתגלים כאבני דומינו שמפילות אחת את חברתה.
חברה סגורה ושמרנית שלא בוטחת בזרים ובה בעת מנווטים בה אנשים שיש להם כסף ואינטרסים, זה כבר מתכון למעשים באושים שמטואטאים מתחת לשטיח, אבל ריחם נישא למרחוק.
עוד ספר מצויין מהוצאת פן. אל תפספסו בסולם תמר.

אני גרה בגבעתיים. המרחק בין הבית שלי למרכז בני ברק הוא כ- 4 ק”מ. 4 ק”מ בהם עוברים מעולם אחד לעולם אחר עם חוקים אחרים לגמרי.

חברה סגורה שלא אוהבת שזרים מנסים להיכנס אליה ובטח לא לחקור מה קורה בתוכה. וכמו שהם נראים לנו מוזרים גם אנחנו (החילונים) להם. בחור שאני עובדת איתו שאל אותי פעם בתדהמה מוחלטת: “באמת יש לך רק כיור אחד במטבח?!?” והיה המום כשהתשובה שלי הייתה “ברור”.

אז אם לנו החילונים העולם החרדי נראה קצת זר ומוזר תתארו לכם איך הוא נראה ל”גויים” שלא יודעים דבר על שמירת שבת או איסור נגיעה.

רבקה (Rebekah) רוברטס נודלה לאם חסידית תושבת ברוקלין שמרדה בחברה בה גדלה ויחד עם בן זוגה הנוצרי עברה לגור באורלנדו. חצי שנה אחרי שנולדה בתה, היא נוטשת אותם וחוזרת לחיק החסידות ומאז אין לרבקה כל קשר עם אמה.

היא מגיעה לניו-יורק כעיתונאית ונשלחת למשימה – לסקר רצח שבוצע באזור החרדי של העיר. היא מופתעת לגלות שהנרצחת תיקבר ללא נתיחה מה שיעזור לרוצח להמשיך להסתובב חופשי. היא חוברת לסול – שוטר חרדי שמתאם בין העדה למשטרת ניו-יורק ויחד הם מנסים לגלות מה באמת קרה לאותה אישה.

בגלל שמה חברי העדה מבינים שהיא יהודיה ונותנים לה להיכנס למקומות שאף עיתונאי לא מצליח להגיע אליהם, ומספרים לה דברים שלא סיפרו לאיש. יתרה מכך היא מגלה דברים שגם המשטרה לא הצליחה לגלות. היא נדהמת לגלות עד כמה החברה החרדית סגורה ומסוגרת וחיה עם חוקים משלה ואפילו שפה משלה. ככל שהיא מתקרבת יותר כך היא חוששת ממה תגלה גם על אמה שלה ועל משפחתה.

בזמן האחרון אני קוראת הרבה ספרי מתח שלא ממש מצליחים להפתיע אותי אבל הספר הזה הצליח ובגדול. ממש לא ציפיתי לסוף המפתיע שלו.

הספר מרתק ונקרא בנשימה אחת. ג’וליה דאל מכניסה אותנו בדלת האחרוית של הקהילה החרדית הסגורה בברוקלין וזה תמיד מרתק לקרוא איך הם מצליחים להיות מנותקים מכל העולם מצד אחד ואיך הם דואגים לחברי הקהילה מצד שני.

ממליצה מאד